"זאת חוקת התורה"
הרב יהושע לייבזון
תשמעו סיפור
רגע, לא סיפור אחד, 2!
שני אנשים שונים ברחבי העולם שהחליטו לעשות משהו יוצא דופן בתקופת הקורונה.
ואפשר ללמוד מהם על כח הרצון, עד היכן ניתן להגיע איתו.
אבל הסיפורים האלה, הם על אנשים שאינם יהודים, ולפני שאני ממליץ לכם ללמוד ממי שאינם יהודים, אני חייב להביא לכם קטע קצר מבעל ה'אור החיים' הקדוש בפרשה זו:
בהסברו על דיני הטומאה והטהרה, שנוהגים אך ורק אצל היהודים ולא במי שאינם יהודים מסביר ה'אור החיים' כך: ההבדל שבו הורמו עם בני ישראל משאר הגויים הוא באמצעות קבלת התורה, שזולת התורה בני ישראל הם ככל הגויים, לכן כתוב בפרשה 'זאת חוקת התורה' על ענייני הטומאה. ומוסיף: "כי ע"י שקיבלו התורה, נעשו עם בני ישראל דבר שהרוחנים השפלים תאבים להידבק בהם. וכבר המשלתי עניין זה לשני כלים שהיו אצל בעל הבית, אחת מלאה דבש, ואחת מלאה זבל, ופינה אותם והוציאם לחוץ מהחדר, אותה שהיתה מליאה דבש מתקבצים לה כל הזבובים והרמשים, ואותה שהיתה מלאה זבל, הגם שיכנסו לה קצת מהרמשים לא ישווה לשל דבש, וכו'".
מהמשל המיוחד נדע להעריך את חשיבותו של היהודי גם לגבי הכוחות הטמאים וכדבריו: 'שהרוחנים השפלים תאבים להידבק בהם'.
ולאחר הקדמה זו, בואו נלמד עד כמה ניתן להגיע רחוק בכח הרצון, אבל רק צריך לכוון את עצמינו לעלייה בתורה וביראת שמים.
אז הנה הסיפורים, מה עשו אנשים שהקורונה והבידודים וסגירת הגבולות לא נתנו להם להגיע אל בני משפחתם.
הסיפור הראשון הוא מה עשה אזרח הודי כשהגבולות נסגרו
אני מצטט לכם מהעיתונות:
בניסיון נואש להגיע הביתה בזמן שתקנות קפדניות בהודו גברו, העובד בשדה תעופה רכש 28 טון בצל ויצא למסע ארוך בן 1400 ק"מ כשהוא מוסווה למוכר בצל, רק כדי להישלח לבידוד על ידי המשטרה המקומית לאחר שהגיע ליעדו.
לפי המשטרה, פרם מורטי פנדי, עובד בשדה התעופה של מומבאי, העמיס משאית עם 28 טונות בצל, ונסע כ-1,400 ק"מ מן העיר מומבאי לביתו שבפגראג' בצפון הודו.
"הייתי תקוע במומבאי. בהתחשב במספר המקרים המדווחים בעיר, פחדתי ומכיוון שלא הייתה לי ברירה אלא לחזור הביתה", אמר פנדי, "וכיוון שכללי הסגר בהודו, מאפשרים לכלי רכב המספקים מוצרי מזון לחצות את גבולות המדינות המרכיבות את הודו.
אז פנדי החליט לשכור משאית כולל נהג, ולנסוע הביתה בהסוואה. "קנינו את הבצלים משוק ירקות סמוך למומבאי, ובאמצעות תירוץ שאנחנו מובילים את התוצרת, חצינו שלוש מדינות כדי להגיע סוף סוף הביתה ביום שישי, אחרי שנסענו במשך שלושה ימים", מספר פנדי. פנדי נשלח למרכז למבודדים לאחר שמעשיו התגלו. הוא לא הראה סימפטומים של הנגיף, אך הוא מוחזק במרכז כאמצעי זהירות במשך שבועיים".
והנה הסיפור השני על מסע ארוך של מישהו ארגנטינאי
הוא לא יכול היה לטוס חזרה לבית הוריו, כדי להעביר איתם יחד את סגר הקורונה. חואן מנואל בלסטרו החליט לחצות את האוקיינוס. במסע מפרך שארך שלושה חודשים הוא שט בסירה מפורטוגל לארגנטינה, תוך שהוא נאבק בסופות ובגלים גבוהים.
שלשום, יום רביעי, הגיע סוף-סוף הארגנטינאי בן ה-47 לעיירת הולדתו מאר דל פלטה. הוא סיפר כי את השיט תכנן ב-24 שעות בלבד, אחרי שלמד כי הטיסות לארגנטינה בוטלו כחלק מהניסיון לבלום את התפשטות הנגיף.
"רציתי להיות איתם", סיפר בלסטרו, שמחכה כעת לסיום תקופת בידוד בת 15 יום, שלאחריה יוכל להתאחד עם אביו בן ה-90 קרלוס ואמו בת ה-82. את הבידוד הוא עושה בסירה שלו, שאורכה 8.8 מטר.
בלסטרו, שמתגורר בספרד, היה בארכיפלג הפורטוגלי, כאשר הגבלות הסגר בספרד ובפורטוגל נכנסו לתוקפן. הוא לקח איתו 200 אירו שחסך, העמיס את המפרשית שלו "סקואה" במזון, והפליג מפורטו סנטו
הוא סיפר כי לאורך המסע נקלע כמה פעמים לסופות עזות שאיימו להפיל את סירתו. סמוך לחופי ברזיל, הוא אמר, הוא כמעט איבד את חייו כאשר הגלים הגבוהים טלטלו מצד לצד את הסירה. "הייתי יכול לאבד את התורן", סיפר בלסטרו, שציין כי אחד החבלים בסירה נקרע אז, והוא נאלץ לתקן אותה בברזיל.
בלסטרו אומר כי הוא החליט לעשות את המסע לעיירת מולדתו, כיוון שהיה בטוח שהסגר יימשך זמן רב, ורצה להיות לצד משפחתו. הוא קיווה מאוד להגיע כבר בחודש שעבר, כדי להשתתף בחגיגת יום ההולדת ה-90 של אביו.
לדבריו היו לו מספיק הרפתקאות בים – ובתקופה הקרובה הוא מתכנן להישאר על היבשה, בבית שליד בית הוריו. "אשתול גינה ואקנה שלוש תרנגולות. אני רוצה להיות עם המשפחה".
הם רצים, ואנו רצים…
לתגובות: [email protected]