הרב ישראל ליוש
וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ… (כא יט)
אשה צדקנית נכנסה אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, עת שימש כרבה של העיר 'סלוצק', ובקשה ממנו בתחנונים ובבכי מר: "הרבי יתפלל על בני שימות מהר…"
"מדוע?!" – הזדעזע הרב – "מה קרה לבנך…?"
"בן יחיד הוא לי" – התייפחה האשה – "ועתה קיבל צו גיוס מהצבא האדום. הניסיונות הרוחניים שם קשים מנשוא ורוב המתגייסים לא עמדו בהם, חוששני שיקרה כך לבני, שחלילה ישכח את אלוקיו וייצא לתרבות רעה… התפלל נא שימות כיהודי כשר לפני גיוסו… אמנם אשאר ערירית, כי בן יחיד הוא לי, אך טוב מות גופו ממות נשמתו…".
רבי יחזקאל פרץ אף הוא בבכי ואמר לה: "במקום להתפלל שימות, הבה נתפלל שנינו שיעמוד בניסיונות ויצא מן הצבא כשלבו טהור וכשר לעבודתו ית'".
האשה נרגעה מעט, וכדברי הרב התפללה יחד איתו על חייו הרוחניים של בנה, ואכן תפילתם התקבלה ברצון, ובנה היה מיחידי הסגולה שצלחו את תקופת הגיוס ומסרו נפש על אמנותם ודתם, למרות ההתעללות והצרות שספגו מהחיילים הרוסיים.
לימים, אמר הג"ר יחזקאל אברמסקי שמעשה זה הבהיר לו פשט בפרשת 'בן סורר ומורה'. התורה מצווה על אביו ואמו של הבן סורר להוציא אותו אל זקני עירו ולהביא אותו אל מותו, לכאורה זהו ציווי קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי עבור הורים, לעשות כך לבנם, פרי בטנם…?
אבל הספור עם האשה הצדקת שהעדיפה את מות בנה, מוכיח שהורים טובים הם אלו שמעדיפים שבנם ימות זכאי ואל ימות חייב…
***
המגיד הירושלמי רבי שבתי יודלביץ זצ"ל סיפר ספור דומה, גם הוא על אשה שהעדיפה שבנה שהתגייס לצבא ימות ולא יפרוק עול תו"מ, אך סופו של הספור ההוא היה, שאכן בנה מת בצבא מיד עם גיוסו, כאשר עוד שמר על צלם יהדותו, ובהלוויתו חילקה האשה עוגות ויין למלווים, והודתה לבורא עולם על שבנה מת כיהודי כשר…
המליץ ע"כ אחד האדמו"רים את הפסוק בתהילים (פח יב): 'הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן', פעמים שקבר הוא חסד, אם 'אמונתך באבדון', כאשר האמונה היא בסכנת אבדון…
***
הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל סיפר על בן מקורבו שרצה לנסוע לאמריקה ללמוד שם באוניברסיטה, האב התנגד לכך נחרצות, אך כל שכנועיו לא הועילו והבן עלה על האניה, בדרכו לאמריקה להגשים את שאיפותיו ללמוד באוניברסיטה…
כאשר שמע זאת האב הפטיר בצער: "אילו ידעתי שאין באניה עוד יהודים, הייתי מתפלל לה' שהאניה תטבע בים, כדי שבני לא יגיע לאמריקה ללמוד באוניברסיטה…".
***
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א סיפר על אשה צדקת שזכתה להשיא את שלושת בנותיה לגדולי ומרביצי תורה, וזאת אודות לכך שבימי השואה, כאשר נכנסו הנאצים ימ"ש לעיירתם, והיו אלו הרגעים האחרונים לפני הובלתם לאושוויץ, לקחה את שלושת בנותיה ומסרה אותן לגוי ואמרה לו: "כל עוד יש לך אפשרות לשמור עליהן כיהודיות, שמור עליהן כבבת עינך, אבל ברגע שהנסיבות לא יאפשרו זאת ותיאלץ להמיר את דתן, אני מתחננת לפניך שלא תעשה כך אלא תשליך אותן למי הנהר…"
האם הובלה יחד עם שאר אחיה הקדושים לאושוויץ ומתה מות קדושים, ואילו הבנות זכו להינצל, וכאמור נישאו למרביצי תורה גדולים…
***
כאשר חזר כ"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל מהשואה האיומה, היה מזרז את היהודים הניצולים שלא להתחבר לשכנים החילונים שאינם שומרים תורה ומצוות, וכך אמר להם: "כשהגרמנים ימ"ש באו עלינו להשמיד את גופינו לא יכולנו לעשות מאומה כנגדם, אך כשעוזבי התורה באים, חלילה, להשמיד את נפשנו היהודית נצא ונילחם בהם מלחמת חרמה, כי הרי 'גדול המחטיאו יותר מן ההורגו'!"
והוסיף: "מצינו בתורה הקדושה שני כתובים שלכאורה סותרים זה את זה, בקריאת ים סוף כתוב: 'ה' ילחם לכם', ובמלחמת עמלק כתוב: 'צא הלחם בעמלק', במה שונות שתי המלחמות, מדוע במלחמת עמלק נצטוו להילחם ואילו מול המצריים נצטוו להחריש?
"אלא, במצרים היתה סכנה על הגוף, בזה יש לבטוח בקב"ה שיצילם בדרכו, אבל מלחמת עמלק היתה מלחמה רוחנית, במלחמה כזו אין להחריש, צריך לצאת ולהילחם…"
***
ונסיים בדברי מרן ה'חזון איש' זי"ע לתלמיד שהביע את חרדתו על כך שבזמן פרעות הערבים בשנת תש"ו, לא עובר יום בלי קרבנות יהודים: "מדוע אינך מזדעזע כל כך מכך שאלפים ורבבות ילדי ישראל מתחנכים בחינוך חפשי, ונפשם נרצחת בכך… והרי זו רציחה המונית ומזעזעת יותר מרציחת הערבים שאינה פוגעת בהמונים אלא ביחידים… מדוע, אם כן, הנך מזדעזע מזה ולא מזה…? הלא אמרו חז"ל: "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו!".