בן גוריון לקח הכל בחשבון, חוץ ממלגזן זוטר בנמל אשדוד העונה לשם יהושע פרץ… הוא לא היה יכול להעלות על דעתו שהאיש הזה הולך להרוס לו ולמדינה את כל הרווחים שחשבו לגרוף מהנמל…

זה קרה בשבוע שעבר. מאות נוסעים בקו הרכבת המהיר החדש לירושלים נתקעו במשך יותר משעתיים באחת המנהרות בה עובר הקו. מנהלי רכבת ישראל הסבירו לתקשורת כי מה שגרם לעצירת הרכבת היא תקלה ברכיב הנקרא 'פנטוגרף' – החלק שמחבר בין הקטר לקו המתח העילי המספק את החשמל לרכבת. אולם, ממידע שהגיע לאחר מכן לעיתון 'גלובס' התברר כי התקלה הייתה חמורה יותר ממה שדווח: אותו הרכיב הפסיק לפעול בגלל שאספקת החשמל לא הייתה סדירה, מה שהוביל לסגירת המפסק הראשי של הקטר עד להפסקתו.

המשמעות של זה, שכדי באמת להתגבר על הבעיה לא מספיק להחליף את החלק שהפסיק לעבוד, אלא לספק את החשמל בצורה סדירה. תחנות ההשנאה הקבועות יחוברו על ידי חברת החשמל לפי הערכות רק בעוד, תקשיבו טוב, חצי שנה!!

והרכבת לירושלים? אז זהו, שרק יקראו לה ככה. כי בתכל'ס היא תיסע רק עד נתב"ג. ושנה הבאה, בירושלים. אולי.

והנה ציטוט מ'גלובס': "מסתמן כי התקלה שהתרחשה בקו נגרמה עקב שימוש בשנאי זמני שמספק חשמל באופן לא קבוע, כלומר, בשל זירוז לוח הזמנים לפתיחתו".

אתם הבנתם את זה?

עשו כל מה שיכלו כדי למהר ולזרז את פתיחת הקו? חיללו שבת בגלל זה? – חרבם באה בליבם. ודווקא הזירוז גרם לתקלה שתאריך את הזמן כפל כפליים ממה שחשבת לחסוך בשבתות.

*

ואם חשבתם שמדובר בעניין מקרי, בואו נפליג יחד אל ההיסטוריה.

שמעתם על הכרמלית?

כחיפאי לא רק שמעתי עליה. חוויתי אותה ביום יום. מדובר בכלי תחבורה ציבורית תת-קרקעי, היחידי בישראל, המחבר בין שלושה אזורים מרכזיים בעיר חיפה: העיר התחתית, שכונת הדר ומרכז הכרמל. הכרמלית אינה רכבת תחתית, היא בעצם "פוניקולר", ספק מעלית ספק רכבל הנע על מסילה במקום להיות תלוי באוויר. הכרמלית עושה בשמונה דקות דרך שרכב עושה בחצי שעה.

גם את הכרמלית ביקשו לבנות בשבת אולם הח"כים החרדים התנגדו, ובן גוריון החליט ש"זה לא פיקוח נפש" ולכן העבודות בשבת יושבתו. התוצאה: הקמתה של הכרמלית החלה במאי 1956 והסתיימה במרץ 1959. מי שיהיה שם לא יוכל להבין איך הצליחו לעשות את העבודות כל כך מהר, ועוד בסוף שנות החמישים. בעצם כעת יוכל. כשמתעכבים בשבת רצים כל ימי השבוע. וכשעובדים בשבת מתעכבים כל השנה.

*

התחלנו עם היסטוריה, בואו נמשיך:

בתחילת שנות השישים היו שני פרויקטים נוספים שנחשבו לפרויקטים מובילים. הראשון הוא המוביל הארצי והשני הוא פרויקט נמל אשדוד. את שניהם, ביקשה הממשלה לבנות גם בשבתות בשל הדחיפות. הח"כים החרדיים כאז כן היום פצחו בזעקה (למרות שאז לא היה להם יותר מדי כוח מאחר ומפא"י מנתה 47 מנדטים. מספר שבנימין נתניהו יכול לחלום עליו).

בן גוריון החליט שלגבי המוביל הארצי הוא ייענה לדרישת הח"כים, בדומה לכרמלית. ברם לגבי נמל אשדוד? כאן נעמד בן גוריון על שתי רגליו ואמר: "נמל אשדוד הוא בשבילי 'פיקוח נפש' עבור מדינת ישראל וכלכלתה המקרטעת, אי לכך 'פיקוח נפש דוחה שבת'" פסק הרשכבה"מ בן-גוריון.
וכך היה: המוביל הארצי, כמו הכרמלית נבנה רק בימי חול ואילו נמל אשדוד נבנה תוך כדי חילול שבת מחפיר במטרה להאיץ את תהליך בנייתו. ממש כמו הרכבת לירושלים…

*

כאמור, היה זה בסוף שנות החמישים. בשלהי ימיו של מרן הרב מבריסק זצוק"ל. הוא היה זה שהפעיל את הח"כים החרדיים להתנגד הן לבניית הכרמלית בשבת, הן לבניית המוביל הארצי בשבת והן לבניית נמל אשדוד בשבת.

בעוד בכרמלית ובמוביל הארצי המאבק נשא פרי, הרי שבנמל אשדוד נכשלו הנציגים החרדיים והנמל נבנה גם בימי השבת. מרן הרב מבריסק אמר אז באלה המילים: "מקובלנו שבחילול שבת בפרהסיה אין סימן ברכה. תיקחו עיפרון וניר תעשו חשבון, ותגלו שכל הרווחים שחשבו לקבל – יתגלו כאי רווח ואפילו כהפסד".

כעת נבדוק מה קרה בפועל:

המוביל הארצי, שנבנה תוך שמירת שבת נחשב לפרויקט הדגל של מדינת ישראל. ביצועו הושלם ב-1964. הוא מוביל 400 מיליון מ"ק מים בשנה. אורכו הוא 130 ק"מ. הושקעו בו 2.5 מיליון ימי עבודה, ונחפרו 7 מיליון מ"ק עפר. מקור המים באגם הכנרת, ובשל הפרשי הגבהים בין הכנרת לגליל נבנו תחנות שאיבה גדולות, והמים עולים באמצעות צינור לחץ. הצינור הראשי עשוי בטון ומוביל את המים לאורך 77 ק"מ עד לראש העין.

ומה עם נמל אשדוד…?

ובכן, נמל אשדוד אכן נבנה בשיא המהירות. מדובר בעבודת נמלים קשה ופרויקט יומרני. שהרי מימיו של הנמל היו רדודים ואניות נאלצו לעגון במרחק 2 קילומטר מהחוף, מה שהפך את השימוש בו לאי כדאי כלכלית.

בנייתו של נמל אשדוד החלה ביולי 1961 והסתיימה בנובמבר 1963. שנתיים בלבד. כדי לבנות את שובר הגלים שאורכו 2,200 מטר הובאו 2.5 מיליון טונות של גושי סלעים ברכבות ובמשאיות מהמחצבות בטירת יהודה ובבנימינה. 40,000 טראפודים ענקיים הונחו בזה אחר זה. כלונסאות נקבעו, קירות בטון נוצקו ואצבעות הרציפים נבנו בתוך הים. כל זה בזמן ממש ממש קצר.
כעת תשאלו: אם כל כך טוב, אז איפה כבודה של השבת שחוללה באופן מחפיר?

אז זהו, שדבריו של מרן הרב מבריסק התקיימו באופן מדויק. הוא לא אמר שנמל אשדוד לא ייבנה. הוא אמר שאיש לא ירוויח מלבנות בשבת. בן גוריון רצה שמדינת ישראל תרוויח כסף מהנמל? בואו תראו מה קרה.

בן גוריון לקח הכל בחשבון. חוץ ממלגזן זוטר בנמל אשדוד העונה לשם יהושע פרץ… הוא לא היה יכול להעלות על דעתו שהאיש הזה הולך להרוס לו ולמדינה את כל הרווחים שחשבו לגרוף מהנמל ואף להוביל את המדינה להפסדים נוראיים עד כדי סכנת פשיטת רגל.

כשנה לאחר תחילת עבודתו כאמור כמלגזן, טיפס יהושע פרץ, שלא היה יותר מאיש קולני ובריון, אל ועד העובדים של הנמל. במשך עשר שנים, מאמצע שנות השישים עד שנת 1975, נחשב יהושע פרץ למנהיג המיליטנטי של עובדי התפעול בנמל אשדוד. פרץ הוביל את פועלי הנמל בשורה של סכסוכי עבודה ושביתות שעוררו את זעם הממסד הכלכלי והפוליטי ושל חלקים נרחבים בציבור בישראל.

הממשלה נכנעה שוב ושוב לבקשות העובדים בהנהגת פרץ, כי בן גוריון ואלה שבאו אחריו כבר רצו לראות רווחים במקום ההפסדים הכבדים והבלתי נתפשים שהביא הנמל, לא רק באופן מקומי אלא למדינה כולה. שכן, מדינות כבר לא רצו לעבוד עם ישראל כי אי אפשר לסמוך על הנמל שלה. הם הפנו את סחורות למדינות אחרות, ולא חתמו חוזים חדשים.

יצא שהפסידו פעמיים. גם שילמו משכורות עתק וגם לא הרוויחו דבר כי פרץ שלנו לא נרגע.

ב-9 ביולי 1975 הורה פרץ על סגירת שער הכניסה לנמל אשדוד, לאחר ויכוח עם שוטר משמר הגבול שדרש ממנו להציג אישור כניסה. זו היתה ההזדמנות של המדינה להיפרע ממנו ולהשתיק אותו. הוא נידון בבית משפט השלום לעונש מאסר ולקנס עתק, ולאחר עשור בו לא היה יום ששמו לא נשמע בתקשורת, נעלם יהושע פרץ בתהומות הנשייה. הם ניצחו אותו. אבל איזה מחיר כבד שילמה המדינה במאבק הזה. כדברי מרן הרב מבריסק זצוק"ל: "לא ניתן להרוויח מחילול שבת בפרהסיה"

(מתוך מאמרו של הרב חיים ולדר ביתד נאמן [בשינויים קלים])