איש אמו ואביו תיראו
היא האמא של מלכות בית פינקל, ואוצרת את סודותיה, היא זכתה להיות אמא של מלכות, אמם של ראש ישיבת מיר הגאון הגדול רנ"צ פינקל זצוק"ל.
רבים בקשו לחלוק איתה את זיכרונותיה, אבל הרבנית ביקשה עד כה שלא לשתף בהם את הרבים. בחג הפסח האחרון תשע"ו בגליון 'קטיפה' מבית 'יתד נאמן', העוסק בקריעת הים, נאותה באופן יוצא דופן לספר בשיחה ממושכת סיפורים שטרם סופרו על ניסיונות חייה הסוערים חוצי היבשות והימים ששיאם בשליחת ילדיה מעבר לים ללמוד בישיבת מיר, ולגדול לתפארת עם ישראל.
את קריעת ים סוף השניה חוויתם כנראה בהשארת הבן רבי נתן צבי לבדו בגיל 14 בישיבת מיר בירושלים
אכן. אני זוכרת את אותו יום כאילו התרחש אתמול. זה היה יום לפני ראש השנה. היינו כאן יחד עם רבי נתן צבי שהיה אז נער בן 14 בלבד, בביקור בארץ הקודש, והיינו אמורים לשוב לשיקאגו לארה"ב. יום לפני החג דודי מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל קרא לי ואמר שרוצה לשוחח עימי בענין חשוב. כשהגענו אליו הוא סיפר שהוא מכיר ומעריך את האחיין המיוחד שלו בננו נתן צבי, עמו הרבה להשתעשע בדברי תורה, והוא מבקש ממני להותירו בארץ הקודש ללמוד בישיבת מיר. זה לא היה קל לי כאם, להשאיר נער כה צעיר לבד בארץ, אבל בשלב הזה הוא דיבר על שנה אחת בלבד. בני נתן היה באמצע לימודו בארה"ב, ובארץ לאחר מלחמת סיני שרר תוהו ובוהו, אך מאחר שהדוד לקח על עצמו אחריות לשמור עליו ולעודדו, אמרתי שאשקול את הרעיון, ואשתדל לענות בעוד כמה ימים.
למחרת בתפילת ראש השנה, הגעתי להתפלל בישיבת מיר. כשנקראה פרשת העקידה בעליה לתורה, ובה שמעתי את העקידה, כיצד אברהם אבינו ניאות לעקוד את בנו יחידו על גבי המזבח וכבש רחמיו חשבתי לעצמי – האם אני לא צריכה לעקוד את בני על המזבח התורה, ולאפשר לו להישאר לפחות שנה בישיבת מיר.
וכך הוא נותר בישיבה במשך שמונה חודשים, והתגורר בביתו של דודו ראש הישיבה. בשבתות הוא סעד תמיד על שולחנו, והיה מכין בקביעות חידושי תורה לומד בסעודת השבת".
אני זוכרת שכשהוא שב הביתה, והוא נותר עמנו, ראש הישיבה מרן הגרא"י זצוק"ל לא נח מכך שהוא נותר בארה"ב. הוא שלח אלינו מכתבים לא מעטים, באחד מהם אף כתב – 'כבר עברו קרוב לשנתיים מאז עזב בנכם היקר והחביב עלי ביותר ה"ה מר נתן שיחי' את ארצנו הקדושה, זמן שלא תיארתי לי מראש עת עוזבו והיפרדו מאתנו, חשבתי למרבה על שנה, ואני באמת דואג עליו, כי סגולותיו אשר חונן בהם מד' עומדות לנגד עיני ואני רואה בו את האפשרות להגיע לגדולות בעזרת ד'.
בלית ברירה בתחילת הקיץ בשנת תש"כ, נעתרנו לו והוא שב למחוז חפצו ללמוד בישיבת מיר המעטירה. כשליווינו אותו לשדה התעופה עיניי זלגו דמעות רותחות, הפרידה לא הייתה קלה, אבל ידענו כי הוא הולך לחוף מבטחים ללמוד תורה בציון במחיצת דודו הגדול.
האם היה רגע מיוחד שגרם לכם לאושר מיוחד שחזיתם בכל עלייתו כל השנים?
הרבנית פינקל: "כשראיתי כל העת כמה הוא משפיע על אחרים, ולא רק בישיבה, אלא בכל העולם כולו, זה נתן לי הרבה מאד סיפוק, והאמת שהמיוחד בו היה שהוא באמת השפיע כל כוחו רק לאחרים וזה התבטא הן בתורה והן בעזרה וההסתכלות על האחר.
זוהי הצוואה שהוא הותיר לי בלכתו במיטב שנותיו, שעלינו להביט נוכח האחר ולעמול ולסייע לכל אחד בכל הכוחות שניתן".
איך התבטא טוב ליבו בבית?
במשך שנים רבות ואף בערוב ימיו הוא הקפיד כל יום שישי להגיע הנה ואכל עמי ארוחת בוקר. הייתה זה מחווה מיוחדת, ממנה התרגשתי כל פעם מחדש, לראות כיצד הוא למרות מחלתו והסבל שסבל, מגיע במסירות נפש, ומידי שבוע מכבד את אמו ויושב לאכול עמה ארוחה, כשהוא משוחח ומוסר לי מהקורה ומתרחש בישיבה במשך ימי השבוע.
כשאבא שלו היה חי כל פעם שבני הגיע לביתנו, הוא היה קם מפניו, הוא ידע כמה גדול הוא בתורה, והיה זה עוד הרבה לפני שהתמנה לכהן כראש ישיבה בישיבת מיר, כי תמיד היה שקוע בתורה כמי שלא מש מתוך האהל, ולכן זכה להישגים נפלאים בתורה ובעבודת ה'.
ואני חושבת שזוהי הסיבה שהוא גם זכה להקים דורות כאלו מיוחדים, כי כוח הנתינה שהיה לו היה ללא גבול, הן בתורה והן בעבודת ה', וכשחשו תלמידיו כי הוא באמת אוהב אותם כבניו ממש, כמים הפנים אל הפנים הם אהבוהו באותה מידה.
בניו סיפור לי לא אחת, שכל ימיו הוא התייחס לילדיו כשווה בין שווים ומעולם לא נתן להם בבית תחושה כאילו הוא גדול מהם. אלו אבני יסוד לגידול ילדים כראוי, ואכן צריך לעמול על כך.
נשים רבות שואלות את עצמן איך זוכים לבן כמו רבי נתן צבי, יש תשובה לכך?
אני חייבת לומד שהרבה הרבה שאלו אותי שאלה זאת, בנות סמינרים ובמשפחה המורחבת, ואני אומרת לכולם שזו מתנת שמים, והכל הוא רק מן השמים. עלינו רק להודות לבורא עולם שאכן נתן לנו סיעתא דישמיא מיוחדת שגם ליוותה את כל אורחותיו כל הימים.
(קטעים מתוך ראיון לחוברת קטיפה)