במשך הלילה טיהר עצמו הרב בוקובזה בסילודין וישב ועסק בתורה בנגלה ובנסתר, לאחר שהתפלל שחרית, ובהגיע השעה היעודה, שם פעמיו לעבר המקום שנקבע לו, וכך נכנס בגפו כשתלמידיו ממתינים לו מחוץ לשער בכליון עינים. כשהגיע למרתף, הסיט המשרת את הוילון אשר מאחוריו היו מונחים כלי המקדש

הרב אברהם פוקס שליט"א

"אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו" (שמות ל"ה, י"ג)

תעלומה רבה אופפת סביב כלי המקדש. מקום הימצאם. גדולי ישראל במשך הדורות התבטאו לא פעם ואמרו, "כשיגיע הזמן – הם יתגלו". ישנם סיפורים על כאלו שראו כלים מכלי המקדש, אחד מהם סופר על ידי נכדתו של רבי יצחק חי בוקובזה זצ"ל רבה של טריפולי שבלוב בסוף שנות התר"פ, וכן על ידי יהודים נוספים מהעיר טריפולי שעלו לארץ ישראל.

בחודש אייר שנת תרפ"ט, לפני כתשעים שנה, ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה, ששלט על האימפריה איטלקית באותם הימים שכללה מדינות נוספות, ערך ביקור במספר מדינות אשר תחת חסותו, ביניהם מדינת לוב והעיר טריפולי. יהודי העיר הרבים ערכו קבלת פנים מפוארת בראשות רבם, הלא הוא רבי יצחק חי בוקובזה זצ"ל, שהיה גאון בתורת הנסתר וחיבר ספרים רבים בתורה ובהלכה בש"ס ובקבלה. בשיאו של הביקור הגיעה הפמליה המלכותית לבית הכנסת המפואר של הקהילה. מתוך שלושים ושלושה בתי כנסיות שהיו בקהילה, הרב הישיש שהתקרב לגבורות שמונים שנה, יצא לקבל את פני המלך יחד עם כל מנהיגי הקהילה ויהודי העיר. המחזה של הרב הלבוש בגלימה לבנה כשעל כתפו עטויה טליתו ומצנפת שחורה לראשו, פניו מאירות והוא מוקף בבני קהילתו עשה רושם כביר על המלך שמיד החל לחבבו.

הפמליה נכנסה לבית הכנסת, המלך עלה לבימה שליד ארון הקודש, ההיכל נפתח וספרי התורה שבתוכו הבהיקו בכל הודם והדרם, המלך היה מוקסם מהמראה. הרב בוקובזה פתח את פיו בסלסול ובניגון בברכת 'הנותן תשועה למלכים', כאשר מתורגמן מתרגם למלך את דברי הרב ואת תוכן הברכה, הקהל הרב ענה 'אמן' בהתרגשות מהברכה הנדירה והמעמד המיוחד. המלך נראה מרוצה ביותר מהכבוד הרב שקיבל מהקהילה היהודית ובמיוחד הוקסם מרב הקהילה, לחץ את ידו והודה על הברכה שיצאה מעמקי לבו, וכאות הוקרה העניק  לרב עיטור של כבוד ממשלת איטליה. כשנפרד, ביקש להזמין את הרב לרומא לביקור גומלין לחתונת בנו יורש העצר, הרב ענה לו שזה קשה עבורו ויש בכך ביטול תורה. המלך שרצה מאד בביקורו של הרב השיב לו שהוא ישלח לו את האוניה המלכותית שלו, והרב יבוא עם רעייתו וכמה תלמידי חכמים, וכך הרב לא יצטרך לבטל מתלמודו, הרב בוקובזה נענה למלך.

לקראת החתונה הכין את עצמו הרב בוקובזה לנסיעה, ואכן בהגיע המועד נשלחה אליו אוניית המלך שלקחה את הרב ותלמידיו. בבואו, התקבל הרב בכבוד גדול כאחד משרי המלוכה. הוא נלקח לארמון המלך ברומא, שם עמדה להיערך החתונה המפוארת. ליד השולחן הסבו כל גדולי רומא ושריה ומוזמנים רבים שבאו לשמוח בשמחת לבו של המלך בנשואי בנו יורש כס המלוכה. כעבור יום החתונה נקרא הרב לראיון אצל המלך. שוב התקבל בכבוד מלכים, מתורגמן מיוחד תירגם את דבריו, וכל בקשותיו לטובת קהל בני עדתו התמלאו. לבסוף, שאל אותו המלך אם הוא מבקש ממנו בקשה אישית, בתחילה סירב הרב בוקובזה ואמר שאינו מעונין בשום דבר, אך לאחר הפצרות רבות מהמלך אמר לו שיש לו בקשה אחת, והיא לבקר בוותיקן כדי לראות את כלי המקדש. המלך התקשה בתחילה למלאות את בקשתו ואמר לו שהמקום אינו תחת שיפוטו, ואינו רשאי להתערב בנעשה שם. אך כשראה המלך שהרב בוקובזה לא מעונין בשום דבר אחר מלבד זה, דיבר על כך עם האפיפיור ולחץ עליו, עד שאישר לרב בוקובזה להיכנס לשם ביחידות למחרת היום.

במשך הלילה טיהר עצמו הרב בוקובזה בסילודין וישב ועסק בתורה בנגלה ובנסתר, לאחר שהתפלל שחרית ובהגיע השעה היעודה, שם פעמיו לעבר המקום שנקבע לו, וכך נכנס בגפו כשתלמידיו ממתינים לו מחוץ לשער בכליון עינים, ומשרת מתוך הוותיקן מלווה את הרב פנימה. כשהגיע למרתף הוותיקן ששם הכלים, הסיט המשרת את הוילון אשר מאחוריו היו מונחים כלי המקדש. הביט הרב בוקובזה לרגע בכלי המקדש וביקש לצאת מהמקום, ואמר שהוא מסתפק במה שראה.

בספרו שו"ת בית הלחמי יכתוב לאחר מכן "ראיתי די". תלמידיו שהמתינו לו מחוץ לשער מתארים שיצא עם פנים מאירות ביותר אך לא אמר דבר. מיד לאחר מכן חזר באונייה לטריפולי שבלוב ושם עלה לביתו כשהוא שומר על תענית דיבור כארבעים יום ולא פוסק מלעסוק בתורה, לאחר ארבעים יום השיב את נשמתו לבוראה כשהוא בן שבעים ושבע שנים והסוד מה ראה נגנז יחד איתו.