במסע המרומם נשא עמו רבי דוד לייב מזוודה קטנה, מעין תיק־יד, שלא משה מידו. לכל מקום שהלך ונסע נשא עמו את המזוודה הסודית. שעה שכולם הפקידו את תיקיהם בבטן המטוס ובתאי האוטובוס, לא הפקיד רבי דוד לייב מזוודה אישית זו. כששאלוהו וחזרו ושאלוהו לפשר ההיצמדות הזאת, הוא בשלו: "המזוודה לא תצא מתחת ידי!"

"ויחי יעקב"

 הרב יוסף מאיר האס

לו היה יודע הרה"צ רבי דוד לייב שווארץ זצ"ל שיכתבו עליו מאמרים ויריעות בעקבות מסכת חייו המופלאים היה מקפיד חלילה. ה'הצנע לכת' בו היה דבוק וחבוק בכל נימיו ובכל ימיו… "עזבו אותי לנפשי, אינני מהדור שלכם", היה רבי דוד לייב מתחנן על נפשו. לו היה יודע…

רק יוזכר שמו של הרה"צ רבי דוד לייב שווארץ זצ"ל ומיד תעלה נגד עינינו דמותו של 'השנורר' המפורסם מקרית ויז'ניץ בבני ברק, שכל ימיו ולילותיו היו סובבים סביב איסוף וגיוס כספי צדקה בבתי הכנסת ובאולמי השמחות. אין ספק שעבודת הצדקה ומידת גמילות החסדים היו אלו שסימלו אותו יותר מכל דבר אחר, אולם כראוי וכיאה ליהודי רם מעלה כמותו – כאשר רבים אחזו כך עוד בחייו שהיה אחד הצדיקים הנסתרים – פנים רבות היו לו לרבי דוד לייב, ועל אחת מהן מתמקדות שורותינו הבאות.

מדובר בזווית מעניינת מאוד ולא מוכרת, בה מתוארת דמותו של רבי דוד לייב בקולמוסו של הרב מאיר צבי גרוזמן שליט"א. כשאנו תמהים בפניו היכן פגש את רבי דוד לייב ומאיפה ידע לתארו בצורה מרתקת שכזו, הוא מספר לנו שהיה זה בנסיעתה של הקבוצה השנייה שהורשתה להיכנס לתוככי מזרח אירופה עוד לפני קריסת מסך הברזל, בשנת תשמ"ד.

"בזכותו של הסבא"

"באותה שנה, כשנפתחו קצת שערי מזרח אירופה, סמוך לקריסת המשטר הקומוניסטי, עלו סוכני הנסיעות על הגל התיירותי החדש והחלו לארגן קבוצות תיירות לפולין", מספר לנו הרב גרוזמן בשיחה נרגשת. "רבי דוד לייב נרשם לאחד הסיורים האלה. על אף שסיפרו כי אין לו ממון עצמי לממן את הנסיעה, בעל סוכנות הנסיעות שהשתייך לאותה חצר חסידית אליה השתייך גם רבי דוד לייב (ויז'ניץ), ידע שרבי דוד לייב משתוקק מאוד להשתטח על ציונו של זקנו הק' הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע, והעניק לו כרטיס נסיעה על חשבון הבית.

"סוכן הנסיעות ידע את אשר ידעו כל אנשי החסידות שבאותה חצר. רבי דוד לייב אינו קבצן המקבץ נדבות – רבי דוד לייב הוא תלמיד חכם נפלא ששימש בעבר ר"מ באחת הישיבות הגדולות שבמרכז הארץ. הוא נטש את משרת ההוראה ועבר לעיסוקו זה בשל 'צרכי עמך מרובים'. כבר בגיל בר מצווה הוא נבחן על כל הלכות שבת והיה בקי בפירוש 'מגן אברהם' על הלכות אלו. לאחר מכן הפך להיות בקי בש"ס וידיעותיו בזוהר הק' היו רחבות מאוד, עד כדי ציטוט בעל פה של קטעים שלמים. ידיעותיו הרהוטות מצד אחד ומסירות נפשו לזולת מצד שני חיבבוהו על כל וההערצה הציבורית אליו גברה. סוכן הנסיעות ביקש אפוא במתנה לזו להביע לו את הערכתו.

"רצה הגורל או יותר נכון ההשגחה, וללא ידיעה מוקדמת על זהות משתתפי הסיור בקבוצה זו נרשמתי אף אני לסיור זה. יליד הארץ אנוכי ובביתנו שמעתי רבות על גדולי וצדיקי החסידות ועל העיירה היהודית הקטנה של מזרח אירופה. אמרתי, הזדמנות באה לידי לעמוד מקרוב על האתרים ועל המקומות שעליהם שמעתי בינקותי ולא אצטרף? הלכתי ונרשמתי.

"רק בשדה התעופה – בתור לעלייה למטוס – הכרתי לראשונה את שותפי לנסיעה. אז לא הכרתי עדיין את רבי דוד לייב, וכשראיתיו חשבתי לרגע שהסוכן שהרכיב את הקבוצה טעה טעות חמורה בכל הנוגע להרכב ההומוגני שלה… כבר במהלך הטיסה התגלה רבי דוד לייב כדמות שונה מזו שראיתי. איש שמח וטוב לב, עם לשון שנונה וסיפור חסידי מחייה. הוא שולט במקורות היהדות ובתורת החסידות, וחולק את ידיעותיו עם שכניו. השמחה האופפת את האיש עוברת עד מהרה לבאים עמו במגע. אט אט הוא הפך למרכז הקבוצה, לדוברה ולמנהיגה.

"היה זה מיד אחרי הנחיתה על אדמת פולין, כשעמדנו בתור המייגע בסמוך לשולחן פקיד המכס שבשדה התעופה בוורשה. חששנו מפני הטרדה הכרוכה בבדיקת המזוודות והחפצים האישיים. המשטר הקומוניסטי, על אף גסיסתו, המשיך באותם ימים בסרבוליו הביורוקרטיים והטיל מורא על כל הבא בשערי מדינתו. רבי דוד לייב – שהבחין בפניהם הנפולות של חברי הקבוצה – הכריז באידיש שהייתה שפה שאינה מובנת למוכסים: 'בזכותו של הסבא הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק – זכותו תגן עלינו – יפטרו אותנו מכל בדיקה שהיא'… וכך אכן היה.

"הפקיד שהעיף מבט על הקבוצה ועמד על הרכבה, ניסה לשוחח עם הראשון וכשראה שהאיש אינו מבין דבר בשפה הפולנית סימן בתנועת יד קלה לכל הקבוצה לעבור ללא בדיקה. הוי, איך שרבי דוד לייב צהל בראותו זאת: 'אמרתי לכם'!".

איש על העדה

על פי סיפוריו הקולחים של הרב מאיר צבי גרוזמן שליט"א אנו למדים כי רבים מחברי הקבוצה הבינו מיד כי מדובר ביהודי מורם מעם וכדאי להתחקות אחר עקבותיו, שיש בהן כדי ללמד אורחות חיים ולקח טוב. "במרוצת הימים ששהינו בפולין התגלה רבי דוד לייב בהתנהגותו הקדושה והטהורה", הוא נזכר ומוסיף: "מדי יום ביומו חיפש מקווה לטבול בו. בהיותנו בקראקא מצאנו מקווה שהרה"ק רבי איציקל מפשעווארסק זי"ע הקים לאחר שנות השואה האיומות, ורבי דוד לייב טבל בו. במקומות אחרים, בהיעדר מקווה, ביקש רבי דוד לייב שימנעו לדקות אחדות כניסת זרים לבריכת המלון, ומדי בוקר טבל שם לקראת תפילת שחרית. פעמים רבות היו המים קרים מאוד, אך רבי דוד לייב לא נרתע מהם כלל.

"מלבד זאת, הימים היו ימי החורף האחרונים, המחצית השנייה של חודש אדר, ומידות החום עמדו בשעות הלילה 'רק' על שש מעלות מתחת לאפס. למרות זאת, רבי דוד לייב לא התכסה בשמיכה משך כל ימי שהותנו בפולין – הוא חשש שמא יש בה צמר ופשתים יחדיו, והעדיף להתכסות במעילו הפרטי שלא היה בו כדי לגונן על מידת הקור והכפור ששלטו בעוז.

"ביום שישי ביקרנו במחנה המוות אושוויץ, והנה בשעה 12 בצהרים, כשרבי דוד לייב שיער שהגיעה שעת חצות, הוא נקש במקלו על האדמה והכריז: 'די! שבת מתקרבת ואין לשהות יותר כאן'. הפצרותיהם של חברי הקבוצה להאריך את השהות להמשך הסיור בביתנים בהם שוכנו היהודים האומללים לרבבותיהם, נענו בשלילה. 'השבת', כך אמר בקול פסקני, 'קודמת לכל הסיורים והטיולים'. בהיותו מעין 'איש על העדה' לא העזו להמרות את פיו והביקור הסתיים.

"לכבוד שבת לבש רבי דוד לייב בגדי שבת וצורתו – שבלאו הכי האירה בכל ימות החול – השתנתה לבלי היכר. שבת מלכתא האירה את פניו באור עליון וכולו אומר קדושה. השטריימל שעל ראשו לא היה כובע של ימות החול. זה העניק לו ממלכתיות, פאר, משהו שלא מעלמא הדין.

"לאורך כל השבת הוא ישב בבית המדרש שאולתר באחד מחדרי המלון 'הולידי אין' שבקראקא והגה בספרי קודש. אלה שישבו לידו העידו שלא הוציא מפיו אף מילה אחת של חולין לאורך כל יום השבת. 'קודש היא לכם', נהג לומר לפונים אליו. הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ זי"ע, בעל ה'באר מים חיים', הסביר כך את הפסוק: 'אפילו את ה'לכם' יש להפך בשבת ל'קודש', ורב דוד לייב יישם את הרעיון הנשגב בכל רגע ורגע".

המזוודה הסודית

במשך הימים הראשונים של המסע המרומם נשא עמו רבי דוד לייב מזוודה קטנה, מעין תיק־יד, שלא משה מתח ידו. לכל מקום שהלך ונסע נשא עמו את המזוודה הסודית. שעה שכולם הפקידו את מזוודותיהם ותיקיהם בבטן המטוס ובתאי האוטובוס לא הפקיד רבי דוד לייב מזוודה אישית זו. כששאלוהו וחזרו ושאלוהו לפשר ההיצמדות הזאת, לא השיב. בדיחות נוצרו סביב למזוודה זו והוא בשלו: "המזוודה לא תצא מתחת ידי!".

מספר הרב גרוזמן במתק שפתיו: "כשהגענו ביום הנשגב כ"א אדר בבוקר לציון קדשו של בעל ההילולא, הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע, התגלה הסוד והתברר פשרו של דבר. המזוודה הכילה עד לפיה פתקי בקשות – קוויטלעך, שאנשים שונים הפקידו בידיו לקראת הנסיעה וביקשוהו שיקריאם ליד ציון קודש הקדשים ביומא דהילולא רבה.

"אנשי הקבוצה נעמדו סביב למצבה והחלו באמירת ספר תהילים, והוא פתח את המזוודה על ברכיו, ובעומדו כפוף ליד ציון זקנו הק' שלף ממנה פתק אחר פתק, קרא בו והניחו על הציון. דמעות זלגו מעיניו ופיו מלמל את הבקשות. העמידה סביב לציון נמשכה כשעתיים וחצי, עד סיום אמירת כל הספר, והוא רבי דוד לייב עדיין שולף פתקים וקורא בהם. בסבלנות שלא תתואר חיכתה לו כל הקבוצה עד שסיים את שליחותו. אם חז"ל אמרו 'חזקה שליח עושה שליחותו', רבי דוד לייב לא היה בחזקת חזקה, הוא היה מעל לכך – הוא היה בחזקת ההלכה עצמה…

"את גדלותו האמיתית של רבי דוד לייב גיליתי בהערה קטנה שהשמיע כקריאת ביניים. היה זה כאשר הסבה כל הקבוצה לסעודה שלישית – באותו חדר במלון שאולתר כבית כנסת. התבקשתי בהמשכה של ישיבת צוותא זו לומר דברי תורה. בתוך הדברים אמרתי את המשפט: 'חז"ל אמרו – ישועת ה' כהרף עין!'. כאן נשמעה קריאתו הפסקנית: 'אין מאמר חז"ל כזה!'. מיד נשמעו מכל עבר קריאות ביניים מפיהם של ה'ידענים' למיניהם: 'יש, יש!'. מאן דהוא אף נקב בשם המסכת, הדף והעמוד שבהם מופיעה האמרה. אחר טען שהיא מופיעה בפרקי אבות, ושלישי הגיב: 'לא, במסכת דרך ארץ!', והוא, רבי דוד לייב לא הגיב. אף אני לא הגבתי. כששבתי ארצה בדקתי כאחת הפעולות הראשונות אם אמנם רבי דוד צדק בקריאתו. והוא אכן צדק.

"מאז ואילך, כשנפגשנו בחתונות ובאירועים אחרים הגברתי לו את תרומתי, הכפלתי ושילשתי אותה, לא לפני שהרעפתי עליו דברי הערכה והערצה", מסיים הרב גרוזמן וקושר כתרי ערגה לראשו של רבי דוד לייב הצדיק.

(מתוך 'המבשר – קהילות' / י"ט בכסלו תש"פ)