השאלה שהכי הרבה שואלים אותי היא – "מה יהיה באלול, איך יפתחו את הישיבה? מה יהיה עם עולם הישיבות, ומה יהיה עם ישיבת 'אחינו'?"
האמת היא שאין לאף אחד תשובה ברורה. דבר אחד ברור לי: זמן אלול יפתח אי"ה בישיבת 'אחינו', בכל מקרה.
אני מתבונן על מה שעברנו בזמן קיץ האחרון ומבין שחייבים לפתוח את שערי הישיבה. בס"ד ארבעים תלמידים מצטרפים השנה לישיבה, ואנחנו חייבים לעשות בשבילם הכל שיגדלו כבני תורה.
נדמה לי שאנחנו היינו הישיבה קטנה הראשונה, ואולי מהישיבות היחידות, שפנינו לוועד הישיבות לקבל את האישור. באותו זמן רק ישיבות גדולות וחשובות כמו 'אור ישראל', 'חברון' ו'עטרת שלמה' נכנסו למתווה, ופתאום ישיבה קטנה ממודיעין עילית נעמדת בתור…
במוצאי שבת בשעה אחת וחצי בלילה על כביש החוף הבנתי, שאם לא נפתח השבוע את הישיבה – לא בטוח שתהיה לנו ישיבה! היה זה בנסיעה חזור מסבב ביקורים אצל תלמידי הישיבה – במשך כל תקופת הלמידה מרחוק שמרנו על קשר עם התלמידים ואחת לשבוע פגשנו אותם בביתם.
סיימתי ביקור בית אצל מיקי ח. בניין מגורים מט ליפול, רכבת ארוכה של כניסות, הרחבה מתחת לבנין חשוכה, רק כמה נערים משועממים מתגודדים בפתחי הבתים. ניסיתי למצוא את בית המשפחה, נקשתי על כמה וכמה דלתות עד שמצאתי. בסלון, בני המשפחה מרותקים למרקע, בחדר יושב הבחור שלנו ועסוק בשלו, מתכונן למבחן שיתקיים מחר במערכת הטלפונית של הישיבה.
כשיצאתי משם חשבתי לעצמי: כמה זמן יחזיק מיקי מעמד, להיות בן ישיבה, בלי סביבה תומכת ומעריכה. בלי האברכים שמלווים אותו בתוך הישיבה, ובלי הרבנים שמרגישים בלי מילים מה עובר על התלמידים?…
מיקי וחבריו חייבים ישיבה. הם צריכים תפילות, סדרים, שיעורים, וגם חיי פנימיה של בן תורה. כדי להיות בני תורה הם צריכים להיות באווירה הישיבתית של 'אחינו', לקבל את היחס האישי, את העידוד ליראת שמיים, שטייגען, שאיפה והערכה לתורה.
אז עשינו מה שאנחנו עושים כבר שלוש עשרה שנים… פרצנו דרך! נעמדנו בשורה ראשונה עם כל הישיבות הגדולות והוותיקות, קיבלנו בס"ד אישור מוועד הישיבות!
זה לא קל לבחורים צעירים לשמור על הכללים. להיות מנותקים מהבית לתקופה ארוכה יחסית, אבל ב"ה סיימנו זמן קיץ ללא שום בידוד או תסמין – לא אצל התלמידים, לא אצל הרבנים ולא אצל כל מי שקשור לישיבה. ברור לי שזכינו לסייעתא דשמיא הזאת רק משום שפעלנו לשם שמים. ללא ספק, פתיחת הישיבה הייתה הצלת נפשות ממש!
בעז"ה בעוד ימים ספורים יעמדו תלמידי הישיבה יחד עם תלמידי המכינה לישיבה ויתפללו יחד – שבתי בבית ד' כל ימי חיי, ובס"ד יזכו לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו.