"במהלך השנים קמו בארץ ישיבות רבות, אבל איש לא הקים ישיבה על שמו של אדוננו הקדוש, רבינו חיים בן עטר זצ"ל, אשר היה מהדר אחר יהודים שהתרחקו מעל פני ה', ומביאם ללמוד תורת אלוקים חיים. באותה עת גמלה בלבי החלטה, כי בעזר ה' אבנה מקום תורה לזכר איש האלוקים הקדוש הזה.  ואכן, תכף לאחר מלחמת ששת הימים הקמנו את הישיבה!"

"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (במדבר כ"ד, ה')

בתי המדרשות לא יעקרו לעולם

חז"ל אומרים (סנהדרין קה ע"ב), כי כל ברכותיו של בלעם נהפכו לקללות, מלבד ברכת "מה טבו אהליך יעקב" המכוונת כנגד בתי כנסיות ובתי מדרשות.

בלעם הרשע בקש שבתי הכנסיות ובתי המדרשות של עם ישראל יעקרו מן העולם. שלא יהיו תלמודי תורה, שלא יהיו ישיבות, ושלא יהיו כוללים.

אמר לו הקב"ה: אמנם נתתי לך רשות ללכת עם שרי מואב ולדבר, אבל עם ישראל ישאר חי וקים לעד, כי יש להם את בתי המדרשות שיתעוררו ויקומו מחדש דור אחר דור!

על כן נותרה ברכת "מה טבו אהליך יעקב" בעינה, ועד סוף הדורות לא יעלה בידי הרשעים לעקר את התורה מעם ישראל.

ואכן עד ימינו רואים אנו בחוש כיצד בתי המדרש והישיבות הקדושות מתרבים בכל עז ומרחיבים את גבולות הקדושה והיראה.

להקים ישיבה על קברו

מימי חרפי היתה נפשי קשורה בתורתו של מאורן של ישראל, הנר המערבי, עמוד הימני, פטיש החזק ה"אור החיים" הקדוש. הייתי מתענג על הלמוד הקדוש בצורה נפלאה עד מאד. לאחר מלחמת ששת הימים, כשהעיר העתיקה נפתחה לכניסת יהודים, חפצתי לראות את מקום ישיבתו הקדושה של רבנו חיים בן עטר. מקום שעל פי השמועה התגלה בפניו אליהו הנביא זכור לטוב.

שמעתי כי המקום נמצא בשכונת הארמנים, ומה השתוממתי לראות כי בית מדרשו של ה"אור החיים" הקדוש הפך לאורוות חמורים גדושה ברפש ובזוהמה.

במהלך השנים קמו בארץ ישיבות רבות, אבל איש לא הקים ישיבה על שמו של אדוננו הקדוש, רבנו חיים בן עטר זצ"ל, אשר היה מהדר אחר יהודים שהתרחקו מעל פני ה', ומביאם ללמד תורת אלוקים חיים. באותה עת גמלה בלבי החלטה, כי בעזר ה' אבנה מקום תורה לזכר איש האלוקים הקדוש הזה. ואת זאת חפצתי, לקרב את עם ישראל, לאהב כל יהודי הרחוק ביותר ולהסתכל על נשמתו החצובה מכסא הכבוד.

ואכן, תכף לאחר מלחמת ששת הימים הקמנו את הישיבה. בתחילה יסדנו שיעור תורה שהתקיים מדי שבת, ולאחר מכן שיעור תורה שנאמר בכל יום, כדי לקרב את ישראל בעבותות אהבה לה' ולתורתו.

ה' נתן לי את העוז ותעצומות הנפש להיכנס למקומות שונים ומשונים, ולמשוך לבית המדרש צעירים שהיו משחקים ברחובות בשבת…

ישנו יהודי חסיד, ראש ישיבה נכבד, המתגורר בשכנות לישיבה. הוא אב למשפחה ברוכת ילדים ומרובת הוצאות, ולמרות זאת הוא תורם לישיבה סכום נכבד מדי חודש בחדשו.

כשנפגשנו שאלתי אותו בתמיהה: "אני מתפלא על כבודו, הרי יש לך בנים רבים, שעליך לתמוך בהם, מדוע אתה מתאמץ כל כך למען הישיבה?"

"תדעו לכם", השיב לי שכני ראש הישיבה בהתרגשות, "אני מחשב זאת כדמי חסות, אני חוסה בצלכם"…

"אתה חוסה בצלנו?!" התפלאתי, "מדוע?"

"כי לפני הקמת הישיבה, הילדים הקטנים שלי לא היו מעיזים לצאת החוצה לאחר השעה שבע בערב. עם רדת החשכה היה פחד אימים לצאת לרחובות. היו מסתובבים פה בחורים פוחזים שהטילו את חיתתם על האזור כלו. והנה במשך הזמן, בזכות ישיבתכם הקדושה, כולם הפכו לתלמידי חכמים ויראי שמים!"

בקרבת מקום התגוררו פושעים גברתנים, שלא החוק איים עליהם, לא קציני המבחן, לא הרווחה ולא הסעד. אף אחד לא הצליח להרתיע אותם. אבל התורה הקדושה המסה את לבבם עד שברבות הימים הם הפכו לצדיקים גמורים. אנשים לא האמינו למשמע אזניהם: כיצד יתכן שפלוני יושב ומקשיב לשיעור תורה, מי מעז לדבר אתו בכלל? אבל לימדנו אותו ואת חבריו קהלת, משלי, דניאל ואת דברי ה"אור החיים" הקדוש. התורה משכה אותם כמגנט, עד שלבסוף הפכו כולם להיות קדושים וטהורים. כל זאת בזכות האהבה שנטע ה"אור החיים" הקדוש!

לאחר מכן באו לישיבה קצינים בכירים. הם הרגישו חובה להגיע לבית המדרש, כדי לראות מי הם בדיוק הדתיים, החרדים והישיבות. הם היו יושבים פה בכל פעם שלוש שעות רצופות ומתבשמים מהתורה ומקדושתה. עם הזמן נרקמה בינינו ידידות קרובה, וכך החלו להזמין אותנו לשאת דרשות בבסיסי הצבא. הלכנו לצאלים, לשארם א-שיך, לרפידים, לצריפין ולמקומות נוספים בכל קצוות הארץ, וזכינו לקרב רחוקים ולהרבות תורה לזכרו של רבנו חיים בן עטר זצ"ל.

השמחה הגדולה שלנו היא, על כך שהקב"ה נתן לנו את הזכות להמשיך את תורת ה"אור החיים" הקדוש, ולחרט את שמו של רבנו חיים בן עטר על הישיבה המאירה באור פני ה"אור החיים".

אי זה בית אשר תבנו לי

הגאון הקדוש רבי גרשון מקיטוב זצ"ל, גיסו של ה"בעל שם טוב" הקדוש, שעלה לארץ ישראל, שאל את ה"אור החיים" הקדוש, מדוע הוא מדבר עם אנשים שאינם יראי שמים. השיב לו רבנו חיים בן עטר: "מה אעשה, כך היא דרכי לקרב את הרחוקים!"

זו היתה דרכו של ה"אור החיים" הקדוש אשר קרב רחוקים והחזירם לצור מחצבתם, וזו היא דרכם של מוסדות הישיבה הקרויה על שמו של ה"אור החיים" הקדוש.

ה"אור החיים" הקדוש כתב במפרש במכתביו, כי כל אלו שימשיכו ויתמכו בישיבתו, הוא ימשיך עליהם בתפילתו, הן בחיותו והן לאחר שילך לעולם שכלו טוב. ואכן, כל מי שסייע ביד ה"אור החיים" הקדוש ראה פלאות.

כך ארע גם בהקמת ישיבתנו הקרויה על שמו. אנו לא עשינו מאומה, רק הושטנו את היד, והצדיק פעל עבורנו.

בתחילה חשבנו להקים בנין עבור מאה וחמישים תלמידים, על פני חצי מהשטח העומד לרשות הישיבה כיום. אבל היתה התנגדות מהשכנים, ונוצרו מניעות רבות. התאזרנו בסבלנות, פיצינו את התושבים שגרו באזור בדמי מפתח ואת בעלי החניות והמפעלים שהיו מסביב. אט אט, הסירו כולם את התנגדותם, והבנין החדש קם ונבנה באותן אבנים של הבנין הישן.

והיה טרם יקראו ואני אענה

תורתו של רבנו חיים בן עטר מכרזת עליו בכל העולם כלו. בכל מקום ובכל עדה לומדים בספריו הקדושים. בכל בתי החסידים לומדים בכל יום ששי ובשבת את פרוש ה"אור החיים" הקדוש.

ומאחר ותורתו מכרזת עליו, זכאי הוא לניסים ולנפלאות שנעשים בכח לימוד תורתו, וכן בזכות הסיוע והתמיכה בישיבה ובמוסדותיה, שהוקמו לזכרו וקרויים על שמו. הדבר ברור כשמש בצהרים – אדם המתחבר לאור העליון הזה, רואה ישועות גדולות.

אברכים, בעלי בתים ואנשי עסקים רואים ישועות גדולות עד מאד. אנשים שבורים ורצוצים עלו מעלה, וגורלם התהפך לטובה.

מעשה ביהודי אמיד שהפקיד אחרים על עסקיו, וכל היום היה יושב והוגה בתורה, כשהוא מתפרנס מהרווחים. אולם האיש לא זכה לילדים, והוא היה שבור ורצוץ. הרופאים הרימו ידיהם ביאוש והודיעו, כי בדרך הטבע קטנים סכוייו לזכות לצאצאים.

לאחר שהאיש התאמץ והרים תרומה נכבדה למוסדות הישיבה, אמרתי לו כי בעזר ה' ה"אור החיים" הקדוש יעמד למעלה בתפילה שיזכה לזרע של קימא. ואכן לאחר שנה זכה לבן, על אף פליאת הרופאים!

קול רנה וישועה באהלי צדיקים

מעשה בחסיד גור שהיה בא בדרך קבע לשעורים בישיבה. היה לו בן מבוגר שלא זכה למצוא את זווגו.

אמרתי לאיש שיבוא להילולת ה"אור החיים" שנערכת על ידי הישיבה. ואכן האיש הודיע שיבוא והתחייב להניף תרומה מכבדת עבור הישיבה, כשהוא מבקש לזכות לישועה כבר בשנה הקרובה. והנה ראו זה פלא! יום קודם הילולת ה"אור החיים" הקדוש, הביא לי האיש את ההזמנה לחתונת בנו ואמר: "מחר ההילולא, והיום החתונה!"

בישיבה היה בחור, שחקן כדורגל לשעבר, שעזב כסף וקרירה לאחר שנפשו חשקה בתורה. קבוצות ענקיות ומפורסמות שיחרו את פניו, אך הוא דחה את כולן ואמר: "איני יכול, אין זה מתאים לי יותר!"

הבטיחו לו: "לא נשחק בשבת, אם אתה רוצה נקצה חדר מיוחד בשבילך כדי שלא תהיה עם כולם. תקבל הכל, רק תחזור לשחק!" אבל הבחור ויתר על כל ההצעות המפתות עקב רצונו ללמד תורה!

באחת ההילולות לזכר ה"אור החיים" הקדוש שנערכו על ידי הישיבה, הוא תרם סכום הגון, וברכנו אותו בזווג הגון בזכות ה"אור החיים" הקדוש. הבחור התקשה להאמין בקיום ברכתנו, אבל בשעה טובה ומוצלחת הוא נכנס לחופה כבר בסוף אותה השנה.

מלבד זאת הוא זכה לקבל פי שנים מהסכום שתרם, ושנה לאחר מכן הוא תרם שוב את אותו הסכום.

אלו דברים ברורים כשמש בצהרים – זהו הכוח של תורת ה"אור החיים" הקדוש. זהו כוח הקשר לצדיק קדוש עליון זה. כאשר האדם מתקשר לצדיק הוא זוכה לישועות גדולות. ובפרט כשהוא עוזר לתורה הקדושה שתמשיך להתקיים ולתורתו של הצדיק להתפרסם בעולם!

כל מי שמתחבר והולך בדרך זו – מרעיפים עליו משמים שפע טובה וברכה!

(קטעים מתוך הספר הנפלא 'משכני אחריך' במדבר)