סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: שמעתי מגברא יקירא, איש החסד, הרב ר' שמואל לעווינסון שליט"א, העומד בראש המפעל הגדול הנקרא 'המכירה השכונתית' בכמה וכמה ערים ברחבי ארה"ק (אחת לשבוע הם מוכרים בשכונות רבות בארה"ק מוצרי מזון וכיו"ב במחירים זולים ביותר, בכדי להקל על אחינו בני ישראל מיוקר המחיה), ולשם כך הוא מחזיק 'אוצר' (מחסן) גדול ורחב ידיים בגובה ג' קומות ב'הר טוב' הסמוך ונראה לעי"ת בית שמש יצ"ו; גם יש לו שם חדר קטן המשמש עבורו כמשרד לנהל את כל החשבונות וכל ענייני המשא ומתן, בו הוא יושב בכל יום החל מהשעה 11:00 בבוקר למשך כמה שעות.
והנה מתחילת תקופת ה'קורונה' כשהטילו השלטונות מצור ואיסור נסיעה ממקום למקום ומעיר לעיר, היה לר"ש אישור מיוחד המתיר לו לנוד מהכא להתם מאחר שהוא עוסק ב'אוכל נפש'. ויהי אחרי הפסח הודיעו השלטונות בסוף השבוע שהם עומדים להטיל 'סגר' מיוחד על כמה שכונות בירושלים (קרית בעלזא, רוממה וכו') לבל יוכלו לצאת משם למקומות אחרים ולהיכנס אליהם, מיד שלח ר"ש בקשה להתיר לו לצאת משכונתו (רח' סורוצקין בירושלים) למפעלו שבעיר בית שמש, אבל משום מה לא עלתה בידו.
הלה, שאינו בטלן כלל, הפעיל 'קשרים' והשתדלויות שונות, אך נתקל בקיר אטום והעלה חרס בידו. וכך היה גם במוצ"ש וביום ראשון בבוקר. ויתמה מאוד על הדבר, שהרי הוכיח להם היטב שעיסוקו באוכל נפש, ומה עוד, שלשכנו העובד אצלו ניתנה הרשות לנוד, ואילו לו כ'מנהל' בכבודו ובעצמו לא ניתן.
בלית ברירה החליט לצאת לדרכו, מתוך תקווה טובה שאם יעכבוהו השוטרים הממונים על הסדר יראה להם את הניירות המעידים על תפקידו, ואף יציג בפניהם את הרשות שניתנה לו בפעם הקודמת. אולם בהגיעו למחסום עצר אותו השוטר ולא הסכים להקשיב לדבריו, אלא הודיע לו שעליו לשוב אחר כבוד לביתו, ולא – ענוש יענש במלוא חומר הדין. בעל כרחו חזר על עקבותיו, וכולו מלא פליאה גדולה, מה זאת עשה לי אלוקים, ומדוע הקשיח השוטר את ליבו ונהג עימי שלא כהוגן.
כעבור זמן ממושך התקשרו אליו הפועלים שהיו במחסן וסיפרו לו בהתרגשות מרובה: תן תודה לה' אלוקיך על שמנעך מלבוא הנה כמדי יום ביומו, כי בפתע פתאום בשעה 12:00 נפל 'משטח' מלא סחורה ממקומו הסמוך לתקרה בגובה ג' קומות על אותו החדר המשמש כמשרד (מחמת שנתקע בו 'מנוף' שהביא סחורה, מה שלא אירע שם מיום היווסדו), ומחוזק הנפילה וכובד ה'משטח' נמחץ החדר לגמרי בלא להשאיר ממנו שריד ופליט, ואילו היה ר"ש יושב שם כמנהגו מידי יום ביומו כבר לא היה מי שישב שם למחרת, ובניו היה נכנסים לשנת אבלות ל"ע…
והרי לך, כי לאדם רק עיני בשר, והוא הקטן בדעתו יושב ובוכה מדוע מן השמים רוצים 'להרע' לי, וקוב"ה מה אומר, אין כאן רעה אלא טובה גדולה להצילך משערי מוות ב'ריסוק אברים' רח"ל… התייצב וראה ישועת ה ' כי תבוא, ומה לך מתלונן.
(באר הפרשה, בהעלותך)