בליל החג, כשליוו האחים אייזנבאך את העולים החדשים מבית הכנסת לביתם, התברר להם לפתע כי אין ברשותם אף לא הגדה אחת! הם היו אובדי עצות, אבל אז הפתיע אותם אביהם הגדול ר' וועלוול ברעיון…

שח הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א: סיפר מוהר"ר משה שמואל אייזנבאך זצ"ל, בן מחותני הרה"ח הישיש המפו' מוהר"ר וועלוול אייזנבאך זצ"ל מפה עיר הקודש ת"ו, שבבחרותו למד בישיבת 'מאור עיניים' ראחמסטריווקא, ושם הצטרף לכמה פעילים שהיו עוסקים בקירוב רחוקים. באהבת-ישראל המיוחדת שלו חיבב מאוד מצוה זו, ובסייעתא דשמיא ראה ברכה בעמלו, והיה מכתת רגליו למרחקים בשביל קירוב איש ישראל אל אביו שבשמים!

שנה אחת בימים שלפני חג הפסח, עלתה מרומניה משפחה שלמה של עולים חדשים שהתיישבו בירושלים, יהודים טובים תמימים וישרים, שלא היה להם כמעט כלום, ולא ידעו כמעט כלום – מחמת האנטישמיות הגדולה ששררה באותן שנים ברומניה לא היה ביכולתם לעסוק בתורה וביהדות, ולכן עזבו הכל בארץ נכר ועלו ארצה בעירום ובחוסר כל.

ר' משה שמואל שמח מאוד על המצוה הגדולה שנזדמנה לידו, לסייע ולתמוך במשפחה שלמה ויקרה מאחינו בני ישראל, לקרבם ולסדרם כראוי בצעדיהם הראשונים בארץ הקודש. להצלחת המשימה דיבר על לב אחיו, ה"ה מחו' מוהר"ר אשר אייזנבאך שליט"א, בחור נמרץ כמוהו, להירתם עימו למבצע הגדול של קירוב המשפחה וסידור כל צרכיהם ברוחניות ובגשמיות.

בימים שלפני הפסח עסקו האחים האהובים במצות 'קמחא דפסחא', בגיוס כספים עבור אותה משפחה, כדי להביא לביתם את כל צרכי הפסח ברחבות, ולהכשיר את הבית וכו'. הם השתדלו בכל יכולתם להקל מהם את קשיי הקליטה ולהנעים להם במקומם החדש בארץ הקודש, וטרחו רבות בשביל כך שלא יחסר כלום בבית, ויחושו במנוחת ושמחת החג.

עם התקדש ליל פסח לקחו האחים את בני משפחת העולים החדשים עימהם יחדיו לבית הכנסת, לתפילת החג ואמירת ההלל המרוממת. והנה בדרכם חזרה מבית הכנסת, כשליוו את העולים הנרגשים לביתם החדש, התברר שאין להם בביתם 'הגדה של פסח', אף לא אחת!

על כך לא חשבו האחים… הם לא נתנו דעתם לפרט זה, שצריך לדאוג להביא 'הגדות' לליל הסדר! הם נבוכו מעט ולא ידעו מה לעשות, מנין ישיגו עתה ברגע שאחרי אחרון הגדות בשביל כל בני אותה משפחה? באותם ימים לא היו מצויים בכל בית עודף של הגדות רבות כבימינו… וכל ההגדות שהיו בביתם שלהם נצרכו לשימוש בני הבית!

זמן עריכת הסדר הגיע, ואביהם הגדול ר' וועלוול רוצה כבר לפצוח באמירת 'קדש' וכו' כנהוג, כל המשפחה הרחבה והמסועפת כבר יושבת וממתנת, אבל שני האחים לא מוכנים עדיין… הם תרים ומחפשים אחר עצה לבעיה שלפניהם, כיצד משיגים עתה 'הגדות' לאותה משפחה? ליבם דואג על הצלחת הסדר שם… מי יודע אם יודעים הם בכלל כיצד עורכים את 'ליל הסדר'?…

כראות אביהם את גודל דאגתם וטרחתם להצלחת אותה משפחה, פנה אליהם בחיוך מרגיע: "וכי מה הבעיה? קחו עימכם את ההגדות שלנו, ותיגשו עימהם אל אותה משפחה, תערכו להם שם את הסדר כדת וכדין! וכשתסיימו ותשובו עם ההגדות נערוך אנו כאן את הסדר… אין אנו ממהרים… זה הרי חג החירות… בינתיים נספיק ללמוד עוד קצת בתוה"ק עד שתחזרו"…

הבנים צייתו כמובן לדבר אביהם הגדול, לקחו את ההגדות וערכו את הסדר בשביל העולים החדשים, כאשר בבית משפחת אייזנבאך הענקית יושבים כל עשרות הצאצאים אנשים נשים וטף כ"י, וממתינים על שני האחים שיסיימו את מצוותם הנאמנה ויחזירו את ההגדות, כדי שיוכלו אף הם להתחיל בעריכת הסדר…

כמה טבעי ופשוט היה לאנשי מעלה שבדור הקודם, גודל חובתם לעזור ולסייע לאחרים! הם הבינו בפשיטות שמה שיש 'לי' לא נועד רק בשביל עצמי תמיד… לא כדי לחשוב ולדאוג רק לאנוכיות שלי… – אולי באופנים מסוימים נועדו ההגדות שלי בשביל השני?!… יש לחשוב על השני לפחות כמי שחושב על עצמו… ואהבת לרעך כמוך!

(טיב השיחות)