"בלילות החנוכה היה מספר, שבנערותו היה משחק בכדור, אבל קיבל על עצמו עול תורה ולכל אחד יש תקווה"

יעקב א. לוסטיגמן

כמעט שש שנים חלפו מאז פנה הודה, זיווה והדרה של עיר הקודש והמקדש, עם הסתלקותו לשמי רום של האי גאון וקדוש, מרביץ תורה לעדרים, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ראש ישיבת 'תורה אור' הגאון הגדול רבי חיים פנחס שיינברג זצוק"ל.

לקראת ימי החנוכה שוחחנו עם תלמידו חביבו, הגאון רבי צבי שרלין שליט"א, רב הקהילה החרדית ברמת אשכול – ירושלים, ששיתף אותנו בחוויות הזכורות לו מהימים בהם היה מסתופף על שולחן רבו הגדול ומתאבק בעפר רגליו.

"ימי החנוכה היו ימים של חדווה מיוחדת בסביבתו של ראש הישיבה", מספר הגר"צ שרלין. "על אף שרוב בני אשכנז מקפידים על הדלקת הנר דווקא בשקיעת החמה, ראש הישיבה היה פוסק לאברכים שידליקו את הנרות רק לאחר סיום סדר ב', וטעמו עמו, הן מפני שבזמן הסכנה מדליק נר חנוכה בפנים, ונהגו שלא לשנות זאת בזמנינו כך שההגדרה של 'תכלה רגל מן השוק' פחות קשורה לשעת ההדלקה, והן מפני שבזמנינו עצם הזמן של 'תכלה רגל מן השוק' השתנה מאוד, והרחובות הומים מאדם גם שעות רבות אחרי שקיעת החמה וצאת הכוכבים.

"ראש הישיבה היה כואב על כך שבישיבות ובכוללים מסיימים את סדר הלימוד מוקדם מאוד, כדי לאפשר הדלקת הנר בשקיעת החמה, ועד שהבחורים שבים לבית המדרש עוברות שעות ארוכות של ביטול תורה, וקל וחומר שאברכים אינם שבים. לאחר שנים הוא מצא סמך במאירי להוראתו בעניין זמן הדלקת הנר, ושמח שמחה גדולה על זה".

עוד מספר הרב שרלין, שבכל שנה היו עורכים מסיבה גדולה בישיבה לכבוד החנוכה, והבחורים היו שרים שירי דבקות ושמחה, בעוד ראש הישיבה מאזין לשירתם ופניו קרונות מאושר, בשמחה מיוחדת.

"בין לבין היה אומר דברי תורה מענייני דיומא, ואף היה מנצל את ההזדמנות כדי לספר לתלמידים על כך שבצעירותו היה לעיתים משחק מעט בכדור, אבל אחר כך קיבל על עצמו עול תורה ולא שת לבו עוד להבלים מעין אלו. היה מכוון את דבריו גם לבחורים אמריקאים שבאו מרקע יותר פתוח ושלא פעם היתה להם חלישות הדעת מכך שחשבו שהם כאמריקאים שהתרגלו לתנאים גשמיים טובים יותר, לא יוכלו לקבל על עצמם עול תורה באמת. הוא היה מבטל את הטענות הללו וחוזר שוב ושוב שכל אחד יכול, אם רק רצונו בכך והוא מוכן לקבל על עצמו עול תורה. זה היה למעשה מוטו שלו, שעם עמל ויגיעה כל אחד יכול להפוך לאד גדול מאוד. גם בתו הגדולה של ראש הישיבה מספרת שהדבר המרכזי שהיא זוכרת אצל אבא היה האמירה הקבועה שלו ש'אין דבר כזה לא יכול'".

• ומה לגבי הדלקת הנר עצמה? כיצד היה רבינו נוהג בעניינה?

"היו מכינים לראש הישיבה את השמן והפתילות, והוא היה מדליק מבלי להתעסק בהכנה המוקדמת. את מנורת החנוכה היה קובע בחלון, ובשנים האחרונות היה מדליק בתוך הבית, משום שסבר שמאחר ובביתו רבו הבאים והיוצאים, הרי שיש לו דין של רשות הרבים לעניין זה של פרסומא ניסא".

הרב שרלין מוסיף שרבינו היה שב ומדגיש מדי שנה בימי החנוכה, שזהו זמן שבו צריך להרבות בלימוד התורה בשקידה עצומה. והיה מזכיר את דברי החתם סופר שכתב שימי החנוכה הנם זמן מסוגל מאוד ללימוד סודות התורה, ואמר רבינו ראש הישיבה שאם כן, הרי זה קל וחומר שימים אלו מסוגלים גם ללימוד תורה בהתמדה גדולה.