הרב ישראל עקיבא שצ'רנסקי
נמר ולא מנייר
בכבישי החיים, אחד מהגלגלים הקריטיים להתקדמות, והשגת היעד, זה 'האמונה בצדקת הדרך'. המשמעות של 'אמונה בצדקת הדרך' היא, הכרה פנימית, אמיתית, שהדרך בה אנחנו צועדים, היא הנכונה ביותר ברגע זה.
נכון, ביטחון עצמי מופרז הוא מסוכן. ההיסטוריה מלאה בפצעים כאובים מאנשים שבטחו בעצמם יותר מדי, באבסלוטיות חזקה מדי. אבל במציאות היומיום, כשעומדות לפנינו שתי דרכים, ובחרנו להיכנס באחת מהם. בלי אמונה יצוקה במעלתה של דרך זו, על פני חברתה, כל צעד קדימה ילווה בשתי צעדים אחורה. מתוך, ששמא ואולי, הדרך השני', שהיא הראשונה, עדיפה. ואולי הפוך. וכך, חוזר חלילה וחלילה, במחול – בלתי מסתיים.
*
דוגמא טובה לסיטאוציא הזאת, זה שעת מלחמה.
על כל צעד שהצבא עושה בשדה הקרב, יש שבע עשרה סיבות לערער על צעד זה. והסיכוי שחייל ינצח בשדה הקרב, שהוא עצמו מסופק האם הוא הולך בדרך הנכונה, הוא כמעט בלתי מציאותי. וכך אכן פוסק הרמב"ם בהלכות מלכים: "שכל המתחיל לחשב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר על לאו".
*
המעניין הוא, שרמת האימון שאדם מאמין בעצמו מוקרנת גם לסביבה. גם בלי שיתלה שלט על עצמו, הסיבה שבני הענק' ראו את המרגלים כחגבים, היתה דווקא בגלל שככה הרגישו המרגלים כלפי עצמם. אם המרגלים, היו מאמינים שהם נראים כמלאכים, כך גם היו רואים אותם בני הענק. (זה לא מילים שלי זה. שפ"א ליקוטים פרשת שלח)
*
שני אנשים ניגשים לכיוון המטבח באולם אירועים.
בכניסה למטבח עומדים שני שומרים גברתנים. לראשון שהוא בעל השמחה, הם לא אומרים מילה, ואילו את השני בולמים בכניסה.
למה? הם יודעים לזהות לפי השטריימל החדש? לפי הקפוטה הבוהקת? ודאי שלא! הם לא מבינים בניואנסים הדקים האלו.
אז מה אם כן המילה? המילה היא: הביטחון העצמי – הידיעה הברורה של בעל השמחה על זכותו הבסיסית להיכנס פנימה, ולדרוש מרב המלצרים להוציא את המנה האחרונה, היא שפתחה לו את השערים בכניסה למטבח.
לעומתו, השני. ההליכה שלו לכיוונם זעקה הססנות, וכשהם הסתכלו לו בעיניים הוא התחיל לגלגל את עיניו לכל כווני הרוח. והשומרים גם אם הם לא יודעים עברית מי – יודע – מה אבל בשפת הגוף הם דווקא מבינים מצוין.
*
אפשר לבדוק את זה גם בשיטת "עשה זאת בעצמך".
תפסו לכם 'עמדת זינוק' לכיוון המעבר אותו בחרתם לעבור, עצמו עיניים, ועשו עם עצמכם תרגיל קצר של 'דמיון מודרך', בו אתם מחליטים, שאתם מבעלי השמחה, ואתם אלה שהזמנתם לפה את חברת השמירה, ועכשיו אתם צריכים בדחיפות את מנהל האירועים להודיע לו שתפוקת המזגנים, ליד שולחן המזרח בלתי מספקת.
תתחילו לנוע בצעדים בטוחים, בגב זקוף. ובמבט ממוקד, ומובטח לכם שתצלחו את המעבר.
תשאלו את המקצוענים.
*
לאיש כזה שלמה המלך קורא "מלך אלקום" מלשון 'אל – קום' – 'לא עומד'.
זהו אדם שברור שבמהלכיו וחותר אל היעד בבהירות ובעקביות. שלמה המלך משווה אותו לאריה מלך החיות, שאף פעם לא נקלע לסיטואציה שהוא חרד במהלכיו, ונאלץ להפנות עורף למישהו, ולשוב על עקביו.
*
תחליטו אתם אם זה ברכה, ציווי, או הבטחה. אבל על פסוק זה כותב 'המצודות' שלמדנו מכאן שמי שהוא אזור בגבורה " יבטח ויצליח על פי הרוב, כמו אלו שעל ידי שמוצאים גבורה בעצמם הולכים בטח ומצליחים.
זה מה שקוראים אצלינו 'קוראז'. עוצמה. ללכת בטח ולהצליח.
*
הקוראז' והעוצמה הפנימית עוזרים גם להגנה העצמית של הילדים
נערי השולים – כר פורה לתעסוקה בשתי קבוצות של אנשים
הראשונה הם אלה ש'גיבורים בעיניהם'. הם מיישרים מבט אל הנערים, ומקבצים את גבותיהם בתנוחה המשדרת מראה מחאה מהולה בחינוך, שמשם עד שתתפתח התיגרה הדרך קצרה.
הקבוצה השניה, זה אלה שרק רואים את הנערי שוליים, הכתפיים שלהם נופלות, וראשם נשמט קדימה ועניהם שולחות מבטים מפוחדים לכיון הנערים. אל הקבוצה הזאת נערי הרחוב נמשכים כמו זבובים אל האור.
לעומתם אלה ההולכים בטח בראש מורם, בהליכה ממוקדת ובלתי פוזלת, ברוב מוחץ של הפעמים 'יצלחו' את מוקד הבערה בשלום ובלי פגע.
לתגובות: 15335786304