בכל הדורות ידע כל הורה יהודי להצביע באצבע רוטטת ברגש קודש של הערכה לעבר שכנם לשְטֶעטְל השקוע ראשו בין כרכי הגמרות הגדולים והבלויים, שעליו העיד רב העיירה שהוא יודע את הש"ס ‫פון דעקל צו דעקל…‬‬‬‬

הרה"ח ר' אהרן כהן

לא להתייאש, היה העיקרון. הנאספים ידעו והבינו היטב משמעותה של אסיפה מסוכנת זו. הימים אינם ימי שגרה, מדובר בימי מרד ותהפוכות, כל חשש וענן קל מעלה את החשוד לעמוד התלייה במרכז העיר. אך זאת החליטו מראש – אנו לא מתייאשים.

שני חבריהם שהואשמו בעוון מרידה נכלאו בבית כלא הידוע מכבר לשמצה. מדובר היה בבית מאסר השוכן מחוץ לעיר, על־יד יער עבות מלא בחיות פרא, כשיודעי דבר טענו, ש'שעון החיים' לנמצאים בין חומות אלו הולך ומתקדם בקצב מהיר מרגע הכניסה.

מה אנחנו עושים? נשאלה ונשמעה שוב ושוב הדילמה הלא פתורה בין היושבים. חומה בצורה וגבוהה מקיפה את מתחם בית הכלא, שומרים מסיירים כל העת מסביב, לצד השומרים העומדים במגדלים ובודקים מלמעלה את הנעשה.

"אולי בשעת חילופי המשמרות?", ניסה מישהו להציע. "מצטער להודיע", מסר ראש החבורה. ,התצפיות גילו שאין שעת חילופי משמרות אחידה לכולם. כל שעה מחליף אחר, כך שבכל שעה נתונה הכלא מוקף וסגור באין יוצא ונכנס".

"נצטרך ללכת על שיטה לא שגרתית", נשמע קול מקצה השולחן לעבר החברים שהשתתקו יחדיו. "חבל על זמננו היקר, וחיי חברינו היקרים לנו מכל", המשיך למול הנהוני היושבים. "בדרך הרגילה, להתמודד ראש בראש מול החומה המבוצרת; להתגבר על השומרים, או לפרוץ לשערים הנעולים לא נראה שנצליח. אנו חייבים למצוא דרך לעקוף אותם…".

"כן, כן. אך איך עושים את זה?", הגיבו כולם במקהלה. שעות ארוכות התמשכה לה האסיפה, כשחמקו מהמקום סמוך לעלות השחר יצאו בפה סתום, מלווים בהחלטה נחושה.

כעבור שבועיים הזדעזעה המדינה. בתחילה לא ידעו התושבים בדיוק מה קרה. אך לאחר כמה ימים אף הילדים ידעו לתאר: השומר האחראי לעורר, הוא היה הראשון שגילה זאת.

השקט הסמיך עם פתיחת דלת הפלדה החורקנית הבהירה מיד שמשהו לא בסדר. דלתות החדרים שהיו פתוחות לרווחה על־יד פריטי לבוש זרוקים בכל הקומה, הוכיחו שמשהו לא בסדר.

עודו מנתר החוצה וטורק את הדלת מבחוץ מפחד לעורו, צעק בקול לעזרה. לחיילים הרבים שהגיעו לא נשאר אלא למצוא את החור ברצפה שנפערה מתחת למיטה שהוביל עד למערה באמצע היער.

אחר יומיים, כשהאסירים המשוחררים כבר שהו מחוץ לגבולות המדינה התאספו החברים שוב, והפעם לשתיית לחיים לרגל הצלחת התכנית לעקוף את החומה!

 

זהו בעצם כוחו של סיפור!

דרכו של עולם, בכל מצב בו מישהו מעיר לרעהו, לא משנה מי למי, מתרחש למעשה מאחורי המילים מאבק (לא) סמוי מן העין. כל אדם מעוניין להרגיש עצמו כחכם וכפיקח, כשבעצם כל הערה נתפסת ונשמעת כהכרזת מרידה בשיקול דעתו החכמה.

אכן, כאשר מצליחים לשדר באמת ולהעביר את המסר שההערה היא לגופו של עניין ולא חס ושלום לגופו של אדם, הרי זה עוזר לאנשים גדולים ויציבים לשמוע ולקבל את ההערה ואולי אף לשנות את מעשיהם. אך רוב האנשים, ובעיקר אצל צעירים וילדים שלא קולטים את ההבדל, ממילא קשה להם מאוד לשמוע הערות, ומי מדבר על קבלתן. אם כי, וזה ברור, אין הדברים שווים ודומים אצל כולם. תלוי מי המעיר ומי השומע.

וכאן מגיע תורו של כוח העוקף: דהיינו, לא מישהו המגיע ומתמודד ראש בראש (בקיר) בניסיון להשפיע ולשנות את דעתו, אלא דרך עוקפת שהלה קולט; אה, נכון, בעצם ככה צריך לעשות. סיפור טוב מגיע ולוקח את הילד (ואת המבוגר) לעולם אחר, עולם של הסיפור. בעולם ההוא שלא קשור אליו ולא מתנגש בדעתו ורצונו, הוא מבין וקולט היטב מה צריך וכדאי יותר לעשות. משם הוא חוזר לחיים האמתיים וכבר יודע מה עליו לעשות.

 

הדברים נכונים ונכוחים שבעתיים בעניינינו אנו – לימוד וידיעת הש"ס.

כל נפש יהודי עורגת ומשתוקקת, לעתים בגלוי ולעתים בסתרי הלב: 'הלוואי ואזכה ללמוד ולדעת את הש"ס'. בכל הדורות ידע כל הורה יהודי להצביע באצבע רוטטת ברגש קודש של הערכה לעבר שכנם לשְטֶעטְל השקוע ראשו בין כרכי הגמרות הגדולים והבלויים, שעליו העיד רב העיירה שהוא יודע את הש"ס ‫פון דעקל צו דעקל (מכריכה לכריכה)!

יפה עשו בדרשו עם ארגון המיזם המיוחד 'סיפור להתחלה' בו יעלו על גבי הכתב לומדי 'הדף היומי' והזוכים להיבחן כסדר את סיפורם האישי ואת דרכי לימודם והצלחתם.

ללא ספק, קריאת סיפורים אלו של אנשים־בני־זמנינו הזוכים היום כבעבר להיות מחוברים בקביעות לתורתנו הק', לצד אלו הזוכים לרכוש ידיעות נרחבות בים התלמוד־בבלי, תביא אחריו גל מצטרפים להתחלה מחודשת שיביאו אחריהם עוד הרבה סיפורים חיים…

לחצו כאן לשליחת סיפורים למערכת