ביתו של ה'חזון איש' זצ"ל שכן באזור לא מיושב, ופרנסי בני ברק הציבו שם עמוד חשמל שיאיר את המקום. פעם אמר החזו"א לרבי יעקב גלינסקי: "ר' יעקב, מה אתה אומר על עמוד החשמל החדש שלי?"

לִשְׁמֹר אֶת כָּל  דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת… לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (דברים יז יט-כ).

ככל שאדם מתקרב יותר ויותר לבורא עולם – כך הוא מרגיש את עצמו לכלום. בענין זה ידוע הסיפור שסיפר רבי יעקב גלינסקי זצ"ל על 'עמוד החשמל של החזון איש':

ביתו של ה'חזון איש' זצ"ל שכן באזור לא מיושב, ופרנסי המושבה בני ברק הציבו סמוך לביתו עמוד חשמל שיאיר את המקום. פעם אמר ה'חזון איש' לרבי יעקב גלינסקי: "ר' יעקב, מה אתה אומר על עמוד החשמל החדש שלי?"

ר' יעקב לא ירד לסוף דעתו של ה'חזון איש'. אמר לו ה'חזון איש': "אני רגיל לצאת לטיול קצר ליד ביתי לצרכי בריאות. בשעת לילה, כשאני שב ומתקרב לביתי, אני רואה על הארץ צל ענק המשתרע על פני עשרות מטרים. זה הצל שלי שנוצר על ידי התאורה של עמוד החשמל. והנה שמתי לב, כי ככל שאני מתקרב אל העמוד, הצל הולך ומתקטן. והנה כשאני נעמד ממש מתחת לעמוד, הצל נעלם ואיננו… ר' יעקב, אמור לי, מה אנו למדים מכאן?" – אמר החזון איש. פשוט מאוד: ככל שאדם קרוב יותר לאור – הוא הולך וקטן, וכשהוא צמוד לאור ממש – הוא נעלם ואיננו, בטל ומבוטל למקור האור.

פעם נאלצתי לבקר בארצות הברית. הנהג נסע באזור מנהטן, ולנגד עיני נגלו 'גורדי השחקים' הגדולים של אמריקה. לפתע הוא עצר ליד שני בניינים גבוהים במיוחד – אלו 'מגדלי התאומים'. נשאתי את עיני למעלה – וראשי הסתחרר. איזה גובה! כדי לראות את קצה המגדלים צריך להגביה את הראש בקו ישר כלפי מעלה, ממש 'ראשם בשמים'…

והנה אני שם לב שבין שני מגדלי הענק הללו ניצב בניין קטן, קטן מאוד. אולם מבט נוסף על הבניין הזה מגלה שגם הוא מכיל מספר קומות לא מבוטל. את הקומות של מגדלי התאומים אי אפשר לספור – 'אשר לא ייספר מרוב'… הראש מסתחרר… אבל סיקרן אותי לדעת כמה קומות מכיל הבניין הנמוך שבין שני המגדלים. ספרתי: למעלה משלושים קומות.

חשבתי לעצמי: למה הבניין הזה נראה לי נמוך-קומה כל כך, למה הוא כזה עלוב למראה, הרי אף הוא מכיל כמה עשרות קומות? התשובה פשוטה: משום שהוא נמצא בין שתי מפלצות ענק המתנוססות לגובה של למעלה מארבע מאות מטר. אם בניין כזה יתנוסס בבני ברק, הוא יהיה 'גורד' השחקים' של העיר… כשהבניינים בעיר מכילים שלוש או ארבע קומות, בניין של שלושים וכמה קומות הוא 'מגדל תאומים' קטן… אבל כשהוא נמצא בין שני מגדלי התאומים – הוא מתגמד ומתבטל אליהם.

אדם מחשיב את עצמו ל'משהו'. למה לא? הוא למד דף גמרא או שניים… הוא חכם ונבון. למה שלא 'יחזיק מעצמו'? אבל כשהוא מתקרב אל התורה הקדושה, ה"ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים", הוא נהיה 'גורנישט'! כלום! הכל בטל ומבוטל מול התורה הנצחית, האינסופית.

(יחי ראובן)