"לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו".
לא תגנובו -אזהרה לגונב ממון (רש״י).
אמר לי רבנו. "אבא לא רצה בשום אופן לקחת פדיון כמו שנהגו אחרים לקחת, וסבר שזה גזילה ממש, 'כי הם נותנים כי חושבים שברכותי יש בהם משהו, ואני יודע את האמת' – כך אמר". והוסיף רבנו: "אני גם לא לוקח בשום אופן, רק לצדקה, ומה שאני לוקח לצדקה הוא מהטעם [אחר] שכיון שהם אמרו לצדקה, אני חושש שמא בסוף לא יתנוהו לצדקה, לכן אני נוטל" [מחומרת נדרים וחומר נדרי צדקה].
פלונית ערכה קניות בצרכניה ונגנבו מהעגלה שלה מצרכים, יש מעגל סגור של צילומים ורואים בדיוק את האשה שגנבה. האם מותר למוסרה למשטרה, זה יגרום לה ביוש גדול?
– "מותר. הרי אם לא, היא תגנוב שוב ושוב את כולם, ואם כעת היא לא תמסר, בסופו של דבר מישהו אחר ימסור אותה בגניבה הבאה".
שאלתי בשם בעלה של הנגנבת: אם טעם הא׳ לא מספיק, מה ההיתר שבטעם הב׳? וכי אם השני יעשה שלא כדין, זה מתיר לי? ועוד הוא שואל, כי זה גם יכול לערער את שלום הבית, אם אכן בעלה לא יודע עדיין מגניבותיה.
– "יש פעמים שזה מחלה, ויש שהיא גנבת, ואם זה אכן מחלה בעלה יסבול את זה, אבל אם היא סתם גנבת זה נורא. הוא לא יגרשה כל כך מהר, וגם הוא צריך לדעת מכך ויזהירה. אבל לענין למעשה, שכעת יגידו רק לה אישית כי יודעים, וידוע להם מה שעשתה, ויזהירו אותה שאם תמשיך במעשיה, יפרסמו".
שלחו מצרפת לשאול לגבי ישיבה ובה כשלושים בחורים, ויש שם מקרי גניבה רבים מאד, ובתחילה חשדו בגוי והתברר מדברים הניכרים שלא הוא הגנב, אלא משהו פנימי, ומה יעשו? כל אחד חושד בחברו והמצב הזה חורבן לישיבה. והם אומרים שיש איזו סגולה עם תנ״ך עם הפסוק ונקרב בעה״ב וגו׳, האם לעשות כן?
– "בישיבה אצלנו בצעירותי היו גם הרבה גניבות, והם היו בשבת, ובחורים התחבאו תחת המטה ותפסו את הגנב שהיה שכן בבנין סמוך, והזהירוהו שאם יחזור בו טוב, ואם לא יפרסמוהו. אכן כאן מכמה סיבות אי אפשר לעשות כן. לגבי הסגולה הנ״ל איני יודע, וכל זמן שלא ידוע אי אפשר לעשותה. הוי עובדא שאמרו לחזו״א שיש תשו׳ בחת״ס לגבי חולה נכפה שיש סגולה לתת יד למת ויאמר לו שמוסר לו חוליו, ונשאל האם מותר לכהן לעשות כן, ואמר החזו״א שלישראל נמי אסור לעשות כן, שזה מדרכי האמורי. סגולה שלא יודעים יש חשש שמא מדרכי האמורי. ולכן, יפרסמו בישיבה שעושים חרם על הגנב, כמו שאמרו בש״ס מ״ק יז. ומסתמא יפחד הגנב".
ואם לא יפחד, וזה בסוף יזיק לו?
– "איהו דאפסיד אנפשיה".
כיצד לעשות את החרם, האם על מי שגנב או על מי שיגנוב עוד? שאם יעשו על מי שגנב זה יזיקו?
– "החרם צריך שיעשה על מי שגנב [כמבואר בגמ׳] שיחזיר, שהרי חייב להחזיר, ולא על מי שיגנוב".
ו׳ עש״ק בהעלותך ט״ו סיון תשנ״ז. בעל תשובה היתה לו חנות מכולת, וכל ימיו היה מוסיף בכרטסת של הקונים סכומי כסף שלא חייבים לו, האם משום ׳תקנת השבים׳ לא יעשה כלום?
– "כיון שלא יודע ממי, לכן לא יכול להחזיר, אבל צרכי רבים יעשה. ותקנת השבים זה רק לענין בית דין" [שבית דין לא גובים].
ד׳ ויק״פ כ״ב אדר תשנ״ו. ב׳ בחורים עצרו מונית מאוחר בלילה כשנסע בדרכו לפ״ת (גם בלעדיהם) וביקשו לנסוע לפ״ת, ושאלם כמה כסף יש להם, ואמרו לו 10 שקל, והיה להם יותר, והסכים ב-10 שקל, ויש בזה חשש גזלה ממש, מה יעשו?
– "יעשו צורכי רבים, יתנו לבית חולים מעייני הישועה של רוטשילד".
כמה יתנו? כי מסתמא היה מסכים לא לקחת מהם מחיר מלא?
– "כיון שעשו עולה, יתנו מחיר מלא".
ילד שגנב מחנויות ומחברים, הילד מתחרט ויש לו כסף להחזיר, האם עדיף שהוא עצמו יחזיר או שאביו בשליחותו, או שניהם? כי לחברים, אם הוא זה שיחזיר יקראוהו גנב, מה יעשה?
– "מעיקר הדין הוא פטור לגמרי, רק כשיגדל יחזיר לצאת ידי שמים, ולכן הוא עצמו לא יחזיר כלל, אלא שאביו יחזיר".
מה יעשה כדי לחנכו לזה, והילד כבר בכה מאד והתחרט?
– "כיון שבכה והתחרט לא יעשה זאת עוד, ואין צורך לעשות משהו נוסף".
הילד עצמו הציע שילמד משהו לחזק עצמו בזה?
– "שילמד בבא קמא". וכששמע רבנו שהוא קטן בן 11 הציע שאביו ילמד אתו כל יום מוסר, בספר אורחות צדיקים.
סיפר רבנו: "בבית החזון איש היה מונח שעון זהב שנתן לו ר׳ יעקב שכטר, והנה השעון נגנב ולהחזו״א היה צער מכך, לא שהוא היה צריך את השעון ['הוא היה זקוק לו כמעט כמו השלג דאשתקד', התבטא רבנו], רק שהיה לו צער שניצלו לרעה את מה שביתו פתוח לאנשים. והוא ציווה לחפש בתיקים של האנשים שהיו שם. והיו כמה תיקים של נשים שהמתינו שם, והשעון לא נמצא, ובסוף התברר שהסתובב שם יהודי מירושלים שלא היה כל כך שפוי, שהוא זה שגנבו. וכמדומה שבשעה שהחזו״א הצטער, הוא הוציא איזו שהיא מילה מפיו [אודות סופו של מי שגנב את השעון], ואכן, ההוא בסופו של דבר מת במיתה משונה, מצאו אותו באחד הבורות בירושלים שנפל שם ומת".
('דברי שיח' אחרי קדושים תשע"ח מתוך 'כל משאלותיך')