"וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ" (שמות ח', י"ט)
בבעלזא היה נהוג שביום הכיפורים, עם דמדומי חמה, היה מגיע נכרי ומדליק נרות בבית המדרש כדי שיוכלו להתפלל נעילה.
הרבנית של הצדיק הקדוש השר שלום מבעלזא זצ"ל הביעה פליאה מבחינת ההלכה (יעוין ב'נודע ביהודה' סימן ל"ג, 'חתם סופר' ח"ו סימן פה, 'שערי תשובה' תרכג, א). טענה: "השקעת כה הרבה כסף בבניין בית המדרש, מדוע לא תשקיע עוד קצת בנרות ארוכים שידלקו כל ה'מעת לעת'?". אמר לה: "שתי תשובות בדבר. האחת: חום הנרות עלול להזיק לחלושים שבין הצמים. והשניה: הרי קרבה ובאה שעת הכרעת הדין, ומי יודע מה מצבינו. שיסתובב שם גוי, ויראו בשמים שלעומתו כולם צדיקים תמימים!" (ה'חסידות' מתורת בעלזא, קכז).
וכאמור, לא רק לעומת גוי מגושם ומתבהם. גם לעומת הנעלה והמרומם שבהם, הפחות והנחות שבעם ישראל מרומם ומנושא בלי כל השוואה!
ואמרו בשם המגיד הגדול ממעזריטש זצ"ל: "מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה" (ראש השנה כג ע"ב). אומות העולם נמשלו לחמה, וישראל ללבנה (סוכה כט ע"א). היהודי הפגום ביותר הוא בתכלית השלמות כלפי הגוי הנעלה ביותר! (שם, קכה)
ונספר-
בירושלים היה חסיד בויאן, משרידי חסידי קמאי, מרומם על כל ברכה ותהילה, רבי נטע ציינווירט זצ"ל, ממתפללי "זכרון משה". בשעה ארבע לפנות בוקר, כבר למד בקביעות בחברותא במשך כארבע שעות רצופות, בהתמדה ובחיות, ואז, ספוג בקדושתה של תורה, התכונן בסילודין לתפילה. ואיך התפלל? אש להבה! לשמו ולזכרו תאוות נפש!
פעם נערכו בחירות לנשיאות ארצות הברית. הן בידוע שעשיו שונא ליעקב, אבל בחסדי שמים כל המצר לישראל נעשה ראש, ואז לב מלכים ביד השם ואינו מניחם להפיק זממם. ולפיכך, אין זה משנה מי בראש, כולם ככלי שרת ביד הבורא יתברך.
רבי נטע כיתף טליתו על שכמו ופנה להתכונן לתפילה. התעטף בציצית והניח תפילין, ושאל את אחד האברכים: "יש כבר תוצאות, יודעים מי נבחר?"
"כן", השיבו, "רייגען ניצח". השחקן והבדרן לשעבר היה לנשיא המעצמה הגדולה בעולם.
"א דאנק", השיבו. תודה רבה לך. עכשיו הוא רגוע. יודע מי נבחר לנשיא ארצות הברית, ויכול להתפלל במנוחה…
לא הבינו, זה לא התאים לו. מה זה עניינו, ובפרט עתה? -"רבי נטע, למה שאלתם?".
"נו, נו", הפטיר. אינו מדבר דברי חולין לפני התפילה…
התמיהה גברה. וכי ההתעניינות מי נבחר לנשיאות – ולא כאן, אלא במדינת הים – אינו בכלל דיבורי חולין לפני התפילה?
המתינו לאחר התפילה, ושאלו.
נענה ואמר: "בכל יום ויום מברך אני בשם ומלכות 'ברוך אתה השם, אלוקינו, מלך העולם'. על מה התודה והברכה? – 'שלא עשני גוי!'. על מה מודה אני? על שאיני פויער רוסי מגושם? כושי מהג'ונגל? או ערבי משוק הבאטראק? לא ולא! אני שואל את עצמי: מי הגוי הנעלה ביותר, מושא של קנאה, שהגיע לפסגה. 'מושל בגבורתו עולם' בזעיר אנפין, נבחרם של מאות מיליוני בני אדם, האחראי לגורל מיליארדים. דוגמת נשיא ארצות הברית, המעצמה הגדולה בעולם. וכשהוא לנגד עיני, מודה אני ומשבח: אשרי, שאיני כמוהו! תודה לך, מלך חי וקים, שיהודי אני, ואיך שאני, נעלה אני ממנו!".
בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה
ההבדל שבין ישראל לעמים, הוא כהבדל שבין יום השביעי לששת ימי המעשה. וזהו ששנינו (בראשית רבה י"א, ח'): "תני רבי שמעון בן יוחאי, אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לכולם יש בן זוג ולי אין בן זוג [כי הימים מתחברים זוגות זוגות, א-ב, ג-ד, ה-ו, ואלו השבת אין לה זוג . והרי בעולם אי אפשר להיות כי אם בזוגות (הקדמת 'דרך החיים')]. אמר לה הקדוש ברוך הוא: ישראל הוא בן זוגך". ובאורו, שהשבת מקודשת מכל הימים, כשם שישראל קדושים מכל העמים, וכלל ישראל הוא "שבת'דיג", על דרך שאמרו (זוהר ח"א נ" ט,ב') שהצדיק במדרגת שבת, כך ישראל בחינת שבת ('עבודת ישראל' לפסח, ד"ה משגיח מן החלונות).
ולמה הכוונה? נספר-
הגאון הקדוש רבי אליהו הכהן מאיזמיר זצ"ל חיבר קרוב לארבעים ספרים: שבט מוסר, מדרש תלפיות, מעיל צדקה, מדרש אליהו, אגרת אליהו, אזור אליהו. וספר בספרו שהדפיס בחייו "מנחת אליהו" (פרק ה'), כמה וכמה סיפורים של הוצאת דיבוקים, וכתב את שיחותיו עם הנשמות המיוסרות. מרעישים הדברים, אך כאן נצטט רק קטע השייך לעניינינו: "שאלתי לו, כשהיו פורחים באוויר האם היה [נראה] כשהיו בחיים. והשיב: לא, אלא הכל נדמה חושך בלהבות אש, כגון גפרית וגחלי אש המבעית לראותו. רק בשבת רואים העולם באוויר זך כמו בחיים, עד זמן יציאת שלושה כוכבים, שהיא העת שמתחילים להלקותם".
נורא ואיום, הנשמות רואות במבט רוחני. ובמבט זה כל עבירה היא תבערה, והעולם אפוף בלהבות רחמנא ליצלן . הגופרית והאש של סדום היו מתבערת עוונותיהם! אבל בשבת, יש 'עלית העולמות' כידוע, הזדככות והטהרות, מעין העולם הבא. מעל לכל העברות והשרפות, הגופרית והאש!
וכך גם ישראל! נשמות ישראל, בני זוגה של השבת-
"כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות" (שיר השירים ב', ב'), פרש הגאון הצדיק רבי אברהם זלמנס זצ"ל הי"ד, ראש ישיבת נובהרדוק בוורשא ('חיי המוסר', י"ב), שהשושנה לעולם גבוהה מן החוחים! "אשרי נשוי פשע" (תהילים ל"ב, א') – אשרי אדם שהוא גבוה מפשעו (בראשית רבה כ"ב, ו'). כשם שהשבת מרוממת מימי החולין ומן החולין ואין הפגם מגיע אליה, כך ישראל מרוממים ומנושאים ואין הפגמים מגיעים לשורש נשמתם. ותמיד, "נשמה שנתת בי טהורה היא"!
(מתוך הגדה של פסח מגדלתו ומרוממתו)