"אך בעלי הדעה האמתית, אינם צריכים אפילו לטעם הזה… וכל מה שיתגברו עיכובים נגדם עד שיצטרכו הם יותר כח להעבירם, הנה יאמץ לבם וישמחו להראות תוקף אמונתם" (מסילת ישרים פרק יט).
באחד מביקורי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בביתו של חמיו רבינו הגרי"ש אלישיב זי"ע, סיפר רבינו סיפור על אביו מרן הסטייפלר זיע"א. היה זה בערוב ימיו. ייסורים ותלאות רבים פקדוהו. גופו היה מדוכא בחולאים שונים, בקושי מסוגל היה להלך ברגליו. המסלול הקצר מביתו שברחוב רשב"ם 10 עד בית הכנסת 'לדרמן' – היה בעבורו דרך ארוכה עד מאוד. כל פסיעה דרשה מאמצים רבים. ספסלים קטנים הותקנו ברחוב רשב"ם כדי שיוכל גדול הדור לנוח מידי כמה פסיעות.
הגיע יום הכיפורים. למרות חלישותו וחוליו, רצה לקיים בכל כוחותיו את ציווי התורה להתענות. חיפשו בני ביתו דרכים איך להקל מעליו את המאמץ הקשה, עד שמצאו בעבורו חדר בקומת העלייה של בית הכנסת 'לדרמן'. החדר 'נוצר' לאחר שיפוץ בית הכנסת ושינוי מבנהו הישן לצורתו כפי שהיא כיום.
לאחר התפילה עלה מרן הסטייפלר ל'חדר' שהוקצה לו. עם היכנסו לאותו חדר התעורר אצלו ספק אם מותר לו לישון באותו חדר, שכן לפני השיפוץ היה חדר זה חלק ממבנה בית הכנסת. מתוך יראת שמים ופחד החטא לא נרדם כל הלילה…
אם לא די בכך, הרי במשך היום עצמו חש מרן הסטייפלר שהגרב רטובה… להסירה לא יכול, שכן חשש שתיסחט תוך כדי ההסרה; גם לדרוך על הקרקע לא יכול היה, שכן ביראתו הבוערת והנוראה חשש מ'סחיטה'… משום כך אחז את רגלו תלויה במשך שעתיים, עד שנתייבשה הגרב… כל זאת בשנת חייו האחרונה, כשהוא תשוש כליל ואפוף חולאים, לאחר לילה שלם שלא נתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו…
לאחר שסיים מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א את ביקורו, התבטא מרן הגרי"ש זי"ע ואמר: "אכן, לעמוד כך ברגל תלויה במשך שעתיים תמימות זה מופת! אולם אם בסטייפלר הדברים אמורים, אין צריך להגיע לסיפורים כאלו. אצל הסטייפלר התרחשו בכל יום ובכל רגע מופתים גדולים בהרבה ממופת זה!" המשיך רבנו והתבטא: "דער גרעסטער פון דעם סטייפלער איז, אז ער אין גיווען א-מיוסר בייסורים, די קאפ האט נישט געהארבעט אויף דער עלטער, און ער העט זיך גימאטרעט צו לערנען בעיון, צו פארשטיין יעדער תוספות" ("המופת הגדול ביותר של הסטייפלר היה, שלמרות היותו מיוסר בייסורים והתקשה להתרכז בלימוד בימי זקנתו – היה מייגע עצמו ללמוד בעיון ולהבין כל תוספות שלמד")".
הוסיף רבנו והסביר: "להחזיק את הרגל תלויה היה מאמץ קשה, אבל נמשך שעתיים בלבד. לעומת זאת, מדי יום ומדי שעה הוא למד בעיון כשלא היה מסוגל לכך, וזה קשה הרבה יותר מלעמוד ברגל תלויה".
(דברי שיח)
