"וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַד' "(במדבר כ"ח, י"ט)
מטרתו של קרבן מוסף היא לעשות פעולה מיוחדת כדי לתת את ליבנו לגודל היום וקדושתו. עיקרו של הפסח הוא להתבונן שיש בעל הבית לעולם, ועל כן, אין אנחנו צריכים לחשוש ממאומה.
אם מדברים על כך שיש בעלים לבריאה, הנה סיפור ששמענו מהגה"צ רבי אלימלך בידרמן בדרשתו ברמת אלחנן.
אחד העשירים הגויים הנודעים באנגליה, היה אנטישמי מובהק ושנאת-יהודים פעפעה בקרבו בצורה נדירה, שלא נראתה גם בקרב חבריו האנטישמיים. פעם נכנס גביר זה למסעדה יוקרתית, שהייתה מלאה באנשים שבאו לסעוד את ליבם, והבחין שליד אחד השולחנות יושב יהודי.
השנאה לבני עם קודש החלה שוב מבעבעת בו, והוא החליט לנקוט בפעולה יזומה, כדי להראות לכולם עד כמה בזויים הם היהודים, רח"ל.
הוא קורא למנהל המסעדה, ושואל אותו כמה עולה אצלכם המנה הראשונה הכי יקרה בארוחת הצהרים? משנקב המנהל במחיר, הורה לו הגביר לתת על חשבונו את המנה הזו לכל האורחים הנמצאים כאן, 'ורק ליהודי אל תיתן מאומה' המנהל עשה כפי שהצטווה, הגיש למאות הלקוחות את המאכלים היקרים, ורק לפני היהודי לא הגיש מאומה.
הסועדים נהנו מאד לקבל מנה ראשונה יקרה כל כך חינם אין כסף. לאחר שאכלו וסעדו את ליבם, ניגשו כולם ולחצו את ידו של הגביר ההוא, והודו לו מקרב לב על המנה שהעניק להם מכספו. והנה לא יאומן, גם היהודי הזה מגיע אל הגביר ו… מודה לו במילים חמות על מה שעשה. הגביר היה כבר בטוח שדעתו של היהודי השתבשה עליו מרב צער, והוא יצא מדעתו לכן בא לומר לו תודה.
לאחר מכן הורה הגביר למנהל המסעדה להגיש גם את המנה העיקרית הכי יקרה לכל הסועדים 'ורק לפני היהודי אל תגיש מאומה' והנה שוב חוזרת התמונה על עצמה, כולם באים לומר תודה ובהם היהודי, שעוד מעצים את מילות התודה שלו על פני כולם… וכך גם אירע במנה אחרונה, ב'קומפוט', שגם הוא הוגש לכולם, רק לא ליהודי.
כשהגיע היהודי אל הגביר האנטישמי בפעם השלישית, ואמר תודה, ולא היה נראה שהוא עושה זאת בדעה משובשת, לא יכול היה העשיר הגוי להתגבר יותר ושאל: תגיד לי, מה קורה לך? על מה אתה אומר לי תודה? הרי לא קיבלת מאומה?
חייך היהודי והשיב: מי אמר לך שלא קיבלתי מאומה? אני קיבלתי כאן יותר מכל אחד! משראה את סימני התמיהה העולים על פניו של הגוי, המשיך היהודי ואמר:
'אתה עשית את העסקה שלך עם מנהל המסעדה, אבל אני בעל הבית של המקום, והמנהל הוא בסך הכל עובד שלי, המקבל משכורת ממני.. ואם כן, כל המנות שרכשת בכספך המלא לכל באי המסעדה, עוברות היישר לחשבון הבנק שלי. ומאחר שבארוחה אחת העשרת אותי באלפי אלפי דולרים איך לא אומר לך תודה רבה מקרב לב?'
הסיפור המופלא מלמד אותנו את המסר העיקרי של חג הפסח, והוא שלפעמים בעת צרה רח"ל אנחנו תולים תקוות מרובות מדי באדם פלוני או בגוף מסוים, ואין אנו יודעים שבעל הבית האמיתי נמצא במקום אחר לגמרי ובידו לשנות הכל, ולהחליף את המצב מן הקצה אל הקצה, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב. ועל כן הרבה נפנה רק אליו!
הגיע לאוזניי סיפור מופלא על בעל ואשה, וכמה מילדיהם, שישבו במסעדה כשרה למהדרין באחת הערים הדרומיות, ובמהלך הסעודה דיברו בדברי תורה, והאריכו לדבר בענייני שלום בית, וכיצד ניתן להשכין שלום בר קיימא בבית יהודי. כל צורת אכילתם אמרה הוד והדר, על כל מה שכרוך בכך.
לפתע ניגש לשולחנם אדם שעשה רושם כנכבד ואינטליגנט מיוחד במינו, ושאל האם אפשר לשבת לידם. בני הזוג השיבו בחיוב, ואז החל האיש לדבר בשבחם, ואמר שהוא מכהן כפרופסור בבית חולים 'סורוקה' בבאר שבע, והוסיף ואמר 'הנני חייב לציין בפניכם שעקבתי מן הצד אחר צורת דיבורכם הנעימה, וסוג הדברים עליהם אתם מדברים, ויכולני להעיד שאי אפשר לראות לא מצד עצם הדברים, וגם לא אוכל שלא לציין שכאשר אני יושב עם חבריי, הם עסוקים כל העת במכשירים הניידים שלהם, ולוחצים כל הזמן על כפתורים כאלו ואחרים, ואי אפשר לדבר איתם במנוחת הדעת, ואילו אצלכם, לא קיימת התופעה הזו, ולכן מנוחת הדעת שורה על פניכם'.
האיש האריך לדבר בשבחם, ומשסיים את דבריו נפרד מהם בנימוס והלך לו.
בני המשפחה קמו מהסעודה, ופנו לשלם על מה שאכלו. אבל מנהל המסעדה מפתיע אותם באומרו ש'כבר שלמו עליכם ואינכם צריכים לשלם לי..' מה מתברר? – שהפרופסור ההוא כל כך התפעל מהתנהגותם של בני המשפחה, ובמיוחד של הבעל ואשתו, והוציא מכיסו פנקס צ'קים וכתב 400 שקלים על חשבון חובם…
אלה 'מלכים ושרים' אמיתיים.
לאחר מכן התברר שהפרופסור ההוא היה גוי… והתעוררה שאלה האם היה מותר להשתמש בצ'ק שנתן, שהרי הוא נתן את הכסף בתורת צדקה, כי הבין שמדובר ביהודים נזקקים, ואסור לקחת צדקה מגוי.
אמרתי לבני המשפחה שאכן אסור להם ליהנות, והם ביקשו מהפקיד במסעדה את הצ'ק שהשאיר הפרופסור, וקרעוהו ושילמו מכיסם.
לאחר מכן שיגרו מכתב תודה לאיש, ואמרו לו שהם מעריכים את מה שעשה, אבל לתורת ישראל יש חכמה וכללים משלה…
(מתוך הספר 'מצוות בשמחה" בעריכת הרב משה מיכאל צורן)
