אחד מחסידיו של ה'צמח צדיק' נסע לארץ ישראל, ובל"ג בעומר היה בין מאות העולים למירון. באותה שנה ירדו גשמים עזים בל"ג בעומר, והחסיד, ביצאו מהציון החליק במורד ההר, ומעילו נרטב והתלכלך מבוץ. היות והוא מיהר לדרכו, לא התמהמה לנקות את מעילו, אלא פשטו וצררו בין חפציו ועטה על גופו את הקפטן, מעיל השבת. ממירון פנה הישר אל נמל עכו ומשם הפליג לעיר מגוריו ויזניץ.
בהיכנסו שאלו ה'צמח צדיק': "האם הבאת לי משהו מארץ ישראל?". החסיד התנצל על בואו בידים ריקות, ובדרך אגב סיפר את שארע עמו בצאתו ממירון. הוא הוסיף ושח כי לא הספיק לנקות את מעילו מהבוץ.
בשמוע האדמו"ר את דבריו, ביקש להביא לפניו את המעיל. נטל ה'צמח צדיק' מטפחת נקיה, גרר לתוכה את הבוץ הדבוק למעיל ואמר לחסידו: "בשום מתנה לא היית גורם לי הנאה גדולה כמו מתנה יקרה זו – אדמת קודש מקרתא קדישא מירון, אשר ערכה לא יסולא בפז".
(שבילי התורה)