"וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א', י"ז)
סיפר לי יהודי הי"ו, שכמו הרבה משפחות בארצנו הקדושה נאבק גם הוא קשה על פרנסתו, בקושי הוא מצליח לסיים את החודש, ובביתו אחד עשר ילדים בלי עין הרע כן ירבו.
עת דודים
והנה הגיעה עת שידוך בנו הראשון במזל טוב, אך הכיס ריק ואין בו, והרי זה בלתי אפשרי לגשת אל פרק זה של האיש מקדש בלא נדן ולא ממון.
החליט אותו אדם שאם כאן אין המזל מאיר לו פנים, ייצא לנסות את מזלו ממרחק, שמא יוכל לקבץ מאחינו בני ישראל שבחוץ לארץ מעט מעות שיסייעוהו להשיא את בנו. ארז אפוא האיש את מיטלטליו ושאר צרכי הדרך, ויצא לחוץ לארץ להתדפק על דלתי הגבירים לבקשם שיהיו לו לעזר ולאחיסמך. אבל לדאבון לב מזלו הביש רדף אחריו גם שם, ולא הצליח לצבור אפילו כדי כיסוי עלות כרטיס הטיסה…
בראותו כי כן נשבר לבו בקרבו מאוד, והפסיק להתדפק על הדלתות כאשר בין כך לא הועילו לו נקישותיו… הוא עזב את מלאכתו כך באמצע היום ונכנס לבית כנסת צדדי אחד בלב שבור ודואב, לקח את ספר התהילים בידו והחל שופך צקון לבו בתפילה לפני ד', כשדמעות רבות ורותחות ניגרות מעיניו. כך ישב לו האיש ובכה ולא שת לבו כי מתקרבת שעת מנחה ואנשים החלו להתאסף לתפילה.
והנה נכנס לבית הכנסת איש אחד שנחרד למראה היהודי היושב כך ובוכה, הדבר נגע ללבו, והבין שהאיש נתון בצרה. בסערת ליבו ניגש אל היהודי, הגיש לפניו כוס משקה צונן וביקשו לברך וללגום מעט, ולאחר שנתן לו ברכת 'שלום עליכם' שאלו בעדינות לסיבת בכיו ומרירותו. – האיש האורח נרגע מעט והודה למיטבו על יחסו הטוב אליו וסיפר לו דברים כהוויתן, איך שהוא עומד בעירום וחוסר כל, בביתו ממתינים לו משפחתו הענפה, ומייחלים מאד שיביא עמו מזור ותרופה, כדי שיוכלו לגשת אל החתונה. והנה הוא מסתובב פה בנכר, משרך את עצמו מדלת אחת לשניה ומגביר אחד למשנהו, אבל אין רואה שום ברכה בעמלו, ועדיין הוא עומד כמעט באותו מצב כבתחילה, ואינו מוצא שום עצה בנפשו.
שני קצוות הפוכים
בשמוע איש שיחו במה המדובר נגעו הדברים לליבו, והחל לחשוב כיצד ובמה יכול הוא לעזור מעט לאיש נדכה זה.
לאחר מחשבה קלה אמר לאיש, ראה נא ידידי, אני עצמי אינני אדם אמיד כלל וצר לי שלא אוכל להושיעך, אבל מכיר אני כאן בעירנו יהודי אחד עשיר גדול שאינו מהחרדים כל כך, וידוע בסביבה כאדם קיצוני הנתון למצבי רוח… אצל עשיר זה – אמר האיש – יתכנו שני קצוות הפוכים, או שיפתח ליבו לעניינך, ואז תקבל אצלו מנה יפה. או שלא תקבל ממנו אף לא פרוטה אחת, והוא יגרש אותך מביתו בבושת פנים….
החליט האיש לנסות את מזלו אצל אותו עשיר, כאשר כבר ראה שבין כך אין לו הרבה מה להפסיד, ובמקרה הגרוע ביותר יגורש מן הבית, והכין את עצמו לכל מצב שיהיה. הגיע האיש אל הכתובת הרשומה לפניו והקיש בדלת, למזלו היה העשיר בביתו והזמינו להיכנס אל טרקלינו ולהציע את עניינו. לאחר כמה דברי פתיחה ונימוסין ניגש העשיר ישר אל הנקודה, והחל לתחקר את היהודי בכמה פרטים נחוצים.
בין הדברים שואל אותו העשיר: "כמה ילדים יש לך?" -"אחד עשר ילדים בלי עין הרע!" –ענה האיש.
כשמוע זאת העשיר השתנו פניו בבת אחת, והחל צועק עליו ולהוכיחו על פניו: "וכי אינך מתבייש?! איך אתה מביא כל כך הרבה ילדים לעולם, בזמן שאין לך מקור לפרנסם ולהשיאם? הרי זו הפקרות וחוצפה! וזו היא גזילת הציבור שיצטרכו הם לתמוך בך ולהשיא את בניך!". כך המשיך לשפוך קיתונות של רותחין, ורצה לגרשו מן הבית.
עשיר אני יותר ממך
כשראה היהודי את מצבו, שגם מכאן עומד להישלח בלא כלום, החליט שלא להישאר חייב לעשיר על טענותיו, והשם יתברך נתן בלבו תשובה ניצחת. פנה אפוא היהודי אל העשיר ושאל אותו: "יסלח לי מר, וכמה ילדים יש לך?"
ענה העשיר: "ילד אחד בלבד, וברוך ה' יש לי פרנסה בשפע עבורו, אבל אתה אדם לא אחראי, פרזיט! חי ללא חשבון וגוזל מעות הציבור, וזו חוצפה גדולה" וכו'.
המתין לו היהודי עד שיסיים את תוכחתו, ולאחר שסיים אמר לו כך: "שמע נא היטב, רואה אני שמכאן כבר לא ייצא מאומה והולך אני לדרכי, אבל דע לך שבדבר אחד עשיר אני יותר ממך!"
התפלא העשיר ושאל: "במה עשיר אתה יותר ממני? מה כבר יש לך שלי אין…"
הסביר לו היהודי: "הרי אמרו חכמינו ז"ל (נדה לא) 'שלשה שותפים באדם הקב"ה אביו ואמו', אני עשיתי אחד עשר פעמים עסקי שותפות עם הקב"ה בעצמו, ואתה השתתפת עמו רק פעם אחת!
"אני 'שותף' עם השם יתברך באחד עשר עסקאות, ואתה לא השתתפת עמו כי אם בעסקה אחת בלבד"…
גם אני רוצה להיות 'שותף'
נדהם הגביר מתשובתו הקולעת של היהודי, ועל אתר הוציא ממגירתו את פנקס הצ'קים ורשם את כל הסכום שנדרש לאותו יהודי להשיא את בנו, כדי שגם לו יהיה חלק בשותפות הנפלאה הזו… והוסיף וביקשו שבנישואי הילד הבא יבוא אליו שוב, כדי לשתפו גם בעיסקה השניה!
ומאז בכל ילד שמגיע לפרקו נוסע היהודי לחוץ לארץ, ומתקבל בברכה ובחום אצל אותו עשיר שרוצה להיות גם כן שותף בעסקה עם הקב"ה, ומשלשל לידו את כל הסכום הדרוש להוצאות הנישואין.
זו היא הסתכלות של תורה על 'טיב השידוכים' ועל הבאת הילדים לעולם, יש כאן שותפות עם ד' יתברך! כשמגיעים מתוך תחושה כזו, גם היחס לילדים עצמם שונה לגמרי, הרי אנו שותפים בהם עם הקב"ה, בזכותם נעשינו שותפים למלך!
(מתוך טיב הקהילה – חשון תשע"ט)