כמה שנים שהתארח בחנוכה בבית הורי שליט"א בתפרח, אבי שליט"א ביקש שאשאל את המשגיח היכן הוא מעונין להדליק את החנוכייה, המשגיח ענה: היכן שהכינו לי להדליק – זה מצוין. אחר כך שאל המשגיח מתי אבי נוהג להדליק, ולא רצה לשנות ממנהג בעל הבית (כמובן שאבי דאג שהכל יהיה כפי שהסבא נוהג).
המשגיח כידוע דקדק מאד במצוות, וגם החזיק את עצמו לתלמיד של החזו"א ונהג הרבה ע"פ הוראותיו, ואעפ"כ לא רצה להכביד ולשנות ממנהג בעה"ב, מכיון שכל דקדוקו במצוות נבע מרצון לעשות את מצוות ה', וביטל עצמו כלפי בעל בית – שזהו באמת רצון ה'.
ביום הראשון חיפש כסף לקנות את השמן שידליק בו, היה ברשותו מטבע קטן, אך לא נחה דעתו עד שמצא מטבע של חמישה שקלים, שאלתי הרי אפשר לקנות בפרוטה? השיב: חביב עלי לשלם בעבור מצווה… הכינו ב' חנוכיות, גדולה ויפה וקטנה ופשוטה, ובפשטותו היה ברור לו שידליק את הפשוטה, ובא להדליקה… אחרי ההדלקה שר והיא שעמדה… שזהו זמן שמודים על הניסים.
כשהתפלל בבית הכנסת של המושב, הייתי חזן והמתנתי לו, אחרי התפילה המשגיח גער בי למה המתנת לי? אמנם אתה צריך לכבד אותי אבל למה על חשבון אחרים? אמרתי לו שתמיד ממתינים לו, וגם המרא דאתרא שליט"א ממתין לו. אמר הלוואי ואזכה, הלוואי ואזכה שיכבדו אותי בעולם הבא… אח"כ רה"י הגאון הגדול ר' יעקב פרידמן שליט"א כיבדו, ואמר לי אפילו ר' יעקב טועה בי.
בני הקהילה הצטופפו לקבל את ברכתו של המשגיח, אחר כך אמר לי, למה כולם מבקשים ממני ברכות, הם באמת חושבים שאני צדיק? אמרתי שזה באמת ככה, הגיב, גם אתה טועה… אמר לי, אני מאד רוצה, ונכון שמאד חשוב לרצות, אבל למעשה אני לא צדיק. והביא חז"ל 'אפילו כל העולם אומר שאתה צדיק, הוי כרשע בעיניך'. יש שתמהו הרי כל העולם אומר שאתה צדיק, מדוע תחשוב שאתה רשע? ובאמת לא צריך להיות טיפש, לא כתוב רשע, אלא כרשע, כל העולם כולו יודע שהוא צדיק מצד שרואים את מעשיו הטובים, אבל הוא יודע בעצמו שאי"ז בשלמות לפי כוחו. אחד אמר למרן ר' חיים קנייבסקי שליט"א שיברכו בכח 'צדיק גוזר', אמר ר' חיים איני צדיק. אם ר' חיים אוחז שאינו צדיק, זה לא קשה לחשוב כך. למרות שאינני מבין מדוע מבקשים ממני ברכות, אעפ"כ מצווה לברך את ישראל… ור' איסר זלמן אמר שמכיון שאנשים מאמינים שהוא ת"ח, וברכת ת"ח מתקיימת, אז זה סיבה שברכותיו מצליחות. אח"כ שאל אם מאבא מבקשים ברכות? אמרתי שלפעמים, אמר ממנו צריך לבקש יותר ממני… כולם מאמינים בברכות שלי חוץ ממני!
היה יחידי באהבת ישראל ובהשתוקקות להיטיב, ובטהרת לבו ובאמת שכוננה בו, אחז תמיד שההטבה הגדולה שניתן להיטיב היא ברוחניות! וכבר בהיותו נער צעיר שאל את החזו"א מאיזה גיל מצווה ללמד, ומרן זצוק"ל אמר, מגיל שלוש עשרה ויום אחד…
במשך השנים זכה המשגיח להעמיד דורות דורות של אלפי תלמידים, בהם מאות שבאו מבתים לא חרדים, ואף זכה להשיב בתשובה חילונים רבים (וכמה מהם העידו שדוקא פשטותו והאמת שבו השיבם, למרות שדיבר דברים פשוטים. יש יהודי צדיק בצפון שעבד בעבודה מסוימת, והרבנית הזמינה אותו לביתם, וכשראה את דמותו של המשגיח, את לימודו, אצילותו ונועם הליכותיו, נדבק בו וחזר בתשובה). מה שבלט בהשפעתו היא נקודת האמת, בבחינת דברים היוצאים מלב טהור ונקי, מתוך כבוד ורגישות גדולה לנפש התלמיד, ובאהבה עזה וכנה, כשניכר לעין כל שמוכיח נטו לטובת התלמיד. זה מה שנכנס ללבבות וחדר לעצמות.
דרכו החינוכית הייתה, עבדו את ה' בשמחה, שהקב"ה אבינו שרוצה להיטיב עמנו, ומפני כך בראנו להיטיב עמנו, ונתן לנו את המצוות שהם המתנה הגדולה ביותר עבורנו, והאושר הגדול עלי אדמות, והיה מדגיש תמיד שהאושר בקיום המצוות לא רק בעולם הבא – אלא אף בעולם הזה!
תמיד היה מראה את היופי של תורתנו הקד' וקיום מצוותיה, וכבר בבחרותו (תש"ח) הוא כותב לעצמו ביומנו האישי: "… אסייע לעולם יותר, אם יזכני ה' להתרומם לחיים אצילים, ולהיות דוגמא ליופי שהתורה מנחילה לחיים, אשר כל קנייני העולם – כאין נגדו! ובפרט גם אם יזכני ה' להיות משכיל בתורה, אשר אדע להראות חן ערכה ויופי טעמה, לעיני המון בני ישראל'.
במשגיח זצ"ל התקיים דברי המשנה: אוהב את הבריות – ומקרבן לתורה, אהבתו לכל תלמיד ולכל יהודי באשר הוא, הייתה ללא גבול. לפני שהוצרך לשמוע חסרונות על בחור, דרש לשמוע את מעלותיו. ראה כל אחד תמיד בעין טובה, ומצא לדון לכף זכות, וגם כשהיה רואה חסרונות (והיה ביקורתי מאד…) החסרונות לא העלימו את המעלות שהיו תקועות בלבו, ואלפי יהודים מרגישים שהמשגיח בנה את אישיותם, אם בשיחות הקבועות, ואם במילה אחת של אהבה…
מטרתו הייתה טהורה לשם שמים, להשפיע ולהרבות כבוד שמים. לפני שנים רבות ביקשו מהמשגיח שיכהן פאר כמשגיח בישיבת חברון, והסכים. והישיבה כבר שכרה עבורו דירה, אך חבריו טענו לו שבכפר חסידים יהיה לו יותר השפעה, וחזר בו… אחרי פטירת המשגיח הקדוש ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, מרן הרב שך זצ"ל הציע לו שיהיה משגיח בפוניבז', המשגיח טען שלא יהיה לו תחליף בכפר חסידים ונמנע. וגם בכפר חסידים בזמנים שהיו קשיים כלכליים, ביקש שיקבל את משכורתו רק אחרי שכל רבני הישיבה יקבלו – כיון שהם עוד מחתנים ילדים, והוא ב"ה כבר חיתן את ילדיו.
אמר לי פעם אחרי שראה אחד ושאלו מי זה היקר הזה? שאלתי מדוע סבא לא אמר מי זה הבחור היקר הזה (כפי שהיה רגיל לומר), והשיב: שבדרך כלל כאשר אני פוגש במי שנראה לי בחור, אני שואל – מי זה הבחור היקר הזה? ואם הוא נראה לי אברך אני שואל – מי זה האברך היקר הזה? ואם אני מסתפק (אם הוא בחור או אברך) אני שואל – מי זה היקר הזה? וכך אני בוודאי לא נכשל ברגשות אישיים (לפעמים לא נח לבחור שנראה אברך וכן להיפך, ובאמת אותו בחור היה עם זקן מגודל שאפשר לטעות בו כאברך…).
עוד הוסיף על מה שמתבטא בלשון יקר, שכל יהודי הוא יקר אצלו, וכפי שאצל הקב"ה הוא נקרא יקר "הבן יקיר לי אפרים".
ילד שסיים פרק 'כיצד הרגל' ביקש ברכה להצלחה, אמר המשגיח: אתה יכול לבחון אותי, מסתמא אתה יודע טוב ממני… הקב"ה נתן לנו את התורה בגלל שאוהב אותנו, שיהיה לנו טוב בעולם הזה ובעולם הבא, ד' יעזור שתהיה תלמיד חכם.
ילדים תימנים עם פאות מסולסלות בקשו ברכה, אמר בהתלהבות: מי זה הצדיקים האלה עם פאות כאלו יפות וחמודות.
בחור שעשה דיאטה שבחו המשגיח, אני רואה שאתה עובד על התאוות שלך… לילד לאחר הבר מצווה אמר המשגיח בחיוך: אתה נראה מאוד יפה…
כשיצא מהרכב נתמך בי ואמר: לא שאני לא יכול לבד, אני נהנה להיתמך ביד קדושה
תמיד עורר ורומם אותנו שבכל מעשה יש לדאוג עכ"פ לערב בו כוונה שהיא לשם שמים, וחשוב מאוד שזה יהפוך להיות הכוונה העיקרית. ולדוגמא ראה את אחד מנכדיו שחביב עליו לנגן באורגן וחליל, אמר לו המשגיח, תכוון לנגן כדי להתקרב אל ד', וכמו שדוד המלך ניגן… (וסיפר שאחד שאל את החזון איש אם ללמוד מוזיקה ע"מ להתחזק ברוחניות, והחזון איש אמר לו ללמוד, רק שלא יראו את זה אחרים, מחשש שמחמתו גם הם ירצו ללמוד, ולהם לא תהיה מזה תועלת).
המשגיח סיפר על רוח הקודש של ה'חפץ חיים' זיע"א שהגה"ק ר' אלחנן וסרמן זצוק"ל היה רגיל לומר י"ג עיקרים פעמיים ביום, וה'חפץ חיים' בלא שידע מזאת אמר לו, אתה לא חושב שפעמיים זה מוגזם?! שאלתי אם חלם זאת בלילה? ואמר שרוח הקודש הכוונה, שהקב"ה משרה עליו לומר זאת גם בלא שמבין למה לומר זאת. שאלתי אם זה שייך גם היום, וענה בפשטות: בוודאי. כשאחד רוצה לעשות רצון ה' ולהשפיע על אחרים, הקב"ה שם לו בפה מה לומר…
אמר לי פעם: נהניתי לראות שחתני שליט"א אמר לילדו לא לנגוע במוקצה, וכאשר הילד עזב את המוקצה נשקו על מצחו, ואמר המשגיח שזה כמו בהר סיני שבשעה שקיבלו את התורה 'נעשה ונשמע' הדיבור נשקם… היום עדינים ופחות אפשר להעיר, רק כשעושים מעשים טובים צריך להדגיש אותם!
כאשר איחרתי, המשגיח העיר לי במתיקות, יישר כח שבאת, אם היית בא מוקדם יותר, הייתי מברך אותך ביישר כח גדול…
כשנערי בר מצווה היו באים לבקש את ברכתו, תמיד היה שואל: בשביל מה ד' נתן לנו את המצוות? הרבה נערים היו עונים: שנקבל שכר ע"ז בעולם הבא, והמשגיח היה אומר: נכון מאוד, אולי אתה יודע אם יש עוד סיבה לקיום המצוות? והרבה נערים היו משתתקים, ואז המשגיח בעדינותו וזהירותו בכבוד הנער היה אומר: אתה בוודאי יודע וכנראה שכחת, אני אזכיר לך, בשביל שנהיה מאושרים בעולם הזה! הרי בלא מצוות זה לא בן אדם. המצוות עושות אותנו בן אדם! תזכור תמיד שהקב"ה נתן לנו את המצוות כי הוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו, שנהיה מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא, תשתדל לקיים את המצוות בשמחה…
אמר: אדם צריך לזכור שילדיו הם בני מלך, אשתו היא בת מלך… 'ואהבת לרעך כמוך – אני ה" כיון שאני ה' אוהב אותם… ולמה?! כי לכל יהודי יש פנימיות קדושה. אדם צריך לראות שלאשתו יש פנימיות קדושה ומעשים טובים.
(מתוך עלון 'דברי אמת' גליון 69 חנוכה ע"ח)
1/196