"התחת אלוקים אני" (ל, ב)
אחת החוויות הקשות שכולנו עוברים מעת לעת, היא הרגע בו משהו בתוכניות שלנו משתבש. אנו עובדים עם מישהו – ולפתע מסתבר שהלה לא מתאים למשרה, או גרוע מכך – נוכל שעוקץ את הקופה. אנו עושים פעולה ומצפים לתוצאה מוגדרת, והתוצאה אינה מגיעה כמצופה. אנו פועלים בכיוון מסויים, אולם ההצלחה מדלגת מעלינו…
בפרשת השבוע שלנו, יעקב אבינו מתמודד עם תופעות דומות, אולם אם נתבונן – נגלה שהיחס שלו משתנה בין תקלה אחת בתוכניותיו לתקלה אחרת. במסגרת התקלה הראשונה, יעקב אבינו עובד 7 שנים מתוך מטרה לשאת לבסוף את רחל. ולפתע, לבן עושה תרגיל רמאות נבזי, נותן לו את לאה תחתיה, ודורש מיעקב עוד 7 שנות עבודה בעבור רחל – התמורה שהובטחה לו מראש עבור 7 שנות העבודה הראשונות…
יעקב אינו כועס, אינו מגביה את קולו, אפילו אינו מתעצבן. הוא שואל את לבן שאלה אחת, קצרה ופשוטה, בת שתי מילים: 'למה רימיתני?' – לבן, כדרכם של רמאים, אינו מתבלבל. משיב בציטוט חוק עלום לפיו אין נושאים צעירה לפני הבוגרת ממנה, וממשיך ברמאויותיו כרגיל, כשיעקב אינו כועס כלל, אלא מקבל את הדין באהבה, וטורח עוד 7 שנים כדי לשאת את רחל.
חולפות כמה שנים, לאה יולדת ילדים לרוב, ורחל עקרה. גם זה סוג של תקלה, שיבוש בתוכניות. הרי מראש – כך מגלה המדרש – ניתנה לרחל הזכות ללדת את כל 12 השבטים, והנה – היא נותרת עקרה ואין לה ילדים כלל. המצב לא פשוט, ההמתנה אינה מרגיעה, אחותה הגדולה יולדת ילדים ומגדלת אותם בשמחה, והיא עודה מצפה…
היא פונה ליעקב במר ליבה, ומבקשת לזכות בבנים: 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי'. היא מציפה את כאבה, מדברת על מה שהשתבש בתוכניות חייה, על המצוקה המעיבה עליה. כאן תגובתו של יעקב משתנית לחלוטין, עד שהפסוק מתאר 'ויחר אף יעקב ברחל…' – הוא כועס על הדברים, משיב במילים קשות, נראה כי עצם העלאת נושא התקלה הזו – גורם לו לכעוס…
וכאן הבן שואל: רגע, איך זה יתכן?! הרי ברמאותו של לבן, כאשר מתברר שיש לו עסק עם נוכל מרושע, יעקב לא כועס אלא רק מברר את הדברים, ברמה טכנית כמעט. ועתה, כשהוא עומד מול כאבה של רעייתו היקרה, רחל אימנו, והיא מביעה בפניו תרעומת על המתנתה הארוכה לישועה, יעקב כועס. למה? במה צערה של רחל חמור מרמאותו של לבן? למה הקושי שבאי ישועת רחל ותגובתה לכך מכעיס אותו, בעוד נוכלותו של לבן – עוברת כמעט בשתיקה?!
התשובה היא, שיעקב אבינו, בחיר האבות, יודע היטב שבעולמנו אין תקלות. יש מנהיג לעולם, מנהל את הכל בדברו, וכל מה שקורה כאן – הכל, אבל ממש הכל, לטובה. לפיכך, הוא יודע שרמאותו של לבן היא טובה עבורו, גם אם אינו מבין מדוע, ולכן הוא לא כועס או מצטער, רק מברר את הסיבה באופן טכני ויבש.
והיא הנותנת, כאשר לעומת זאת רחל מביעה את כאבה על ההמתנה הממושכת לילדים, והיא אומרת 'הבה לי בנים', כביכול הדברים תלויים ביעקב. כאן כתוב 'ויחר אף יעקב ברחל… התחת אלוקים אני' – הסיבה לכעסו היא כי הוא חש שלא מספיק ברור לרחל שהדבר לטובתה, כי הרי בורא עולם מנהל את העניין, ובהכרח שבעיכוב הזה יש חסד עבורה.
כי זו משנת חייו של יעקב: כל מה שעושה הבורא, הכל לטובה. לא תמיד יודעים, לא תמיד מבינים, לעתים התמונה לא בהירה, לפעמים היא מעורפלת או מבולבלת. ועדיין, הדבר הברור הוא – שהכל לטובה, כי העולם הזה מנוהל בידי אבא טוב ומיטיב, שעושה לנו רק טוב, גם כשאיננו מבינים למה!
משנתו זו של יעקב, היא למעשה הלכה פסוקה בשולחן ערוך או"ח סימן ר"ל, שאדם צריך להתרגל לומר 'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד', דהיינו לשנן לעצמו ולהפנים בעמקי לבו שכל מה שעובר עליו – הכל הכל לטובה. וככל שהאמונה הזו בתוקפה, ככל שהידיעה הזו ברורה, ככל שההבנה הזו בוערת בנשמה – כך זוכים לחיות חיים מוארים באורו של הבורא, חיים טובים ורגועים, ובעזרת ה' – זוכים גם לראות את חסד הבורא ורחמיו בכל עת ועונה!
תקלה משתלמת במיוחד!
הרב א. ה., יהודי נכבד ובעל משפחה, מחזיק ברשותו רכב מזה מספר שנים. האמת היא, כי בעצם הוא כלל אינו זקוק לרכב, אלא שהרכב משמש אותו למטרות חסד. כמה פעמים בשבוע הוא מתנדב להסיע חולים ומבקרים לבתי החולים וחזרה, להתנדב לשמח חולים או לחלק סלי מזון. בעצם, זוהי כמעט המשימה הבלעדית של הרכב, כך שניתן לכנותו 'רכב החסד'. רק מדי פעם, בעיתות חופשה, משמש הרכב את בני המשפחה, בצאתם לתור את הארץ ולהתענג על נופיה.
באחת הפעמים, לקראת חופשה צפויה, כרגיל החלו בני המשפחה לתכנן את מסלולי הנסיעה, לבנות סדר יום, מה יהיה מסלול ההליכה והיכן ייהנו באטרקציה מדהימה. הם נערכו לקראת שעות האיכות עם אבא, ובדמיונם חזו את חלוף רכבם מול נופים משכרים, בדרכם לחוויות משפחתיות נעימות…
ביום המיועד לטיול, השכימו כולם קום, ולאחר תפילה בשעה מוקדמת העמיסו את הרכב בכל טוב, לקראת הנסיעה הארוכה. הרב א. נכנס לרכב, מחליק את המפתח פנימה בשלווה, הרכב מתעורר לחיים, אולם מתחיל מיד לחרחר בכבדות…
הרב א. אינו מוסכניק, אבל לבו אמר לו שמדובר בתקלה רצינית. מסתבר שהגיר במנוע שבק חיים לכל חי, מה שאומר שכמעט אי אפשר לנוע אתו… בצער רב מתחילים בני המשפחה לרוקן את הרכב מכל מה שהועמס עליו לפני דקות מספר, והרב א. מתחיל לברר כיצד ניתן לתקן את התקלה החמורה, היכן כדאי לבצע תיקון שכזה, מה עלות התיקון, ועוד…
התשובה לשאלה האחרונה מותירה אותו המום ונרעש: 18,000 ש"ח, ח"י אלפים. זה המחיר להחלפת הגיר, והרב א. נחרד. תיקון כה יקר? מנין לו הכסף לממן תיקון כזה? האם כדאי לעשות זאת בכל מוסך מזדמן, או אולי במוסך החברה בדווקא? וכמה זמן יקח תיקון כזה, שנשמע כה מורכב עד שכל תוכניות החופשה תשתבשנה להן?!
הרב א. מחזק את ילדיו כי הכל מידי שמים, ולבטח גם זו לטובה. הוא מתחיל לברר ולהתייעץ, והומלץ לו לשלוח את הרכב למוסך מורשה של החברה היבואנית. שם נאמר לו כי התיקון יארך כמה ימים, וליבם של בני המשפחה נופל בקרבם. לראשונה, ייאלצו לוותר על טיול משפחתי נעים ומיוחל כל כך…
חולפים יומיים, והנה טלפון מהמוסך, המבשר כי הרכב מוכן וניתן לבוא לקחתו. הרב א. ממהר לנסוע למוסך, ומצטייד מבעוד מועד בשני כרטיסי אשראי, אחד – שלו, בתקווה כמוסה שהמסגרת תחזיק מעמד מול ההוצאה העצומה הזו, ועוד אחד שביקש מחבר – כגיבוי והלוואה…
הוא מגיע למוסך, בודק את הרכב, הכל תקין לעילא ולעילא. פונה לדלפק התשלום, הכרטסת שלו מודפסת יפה יפה כמקובל במוסך מורשה, והיתרה לתשלום עומדת על:
0!
לתשלום: 0 ש"ח! – כך כתוב, שחור על גבי לבן!
הוא מביט בדף שלפניו נבוך ותוהה. הרי זה לא יתכן! במוסך לא רשמי, תיקון שכזה עולה 18,000 ש"ח. במוסך רשמי – לבטח אמור לעלות יותר. ובכלל, בכל מקרה, הרי הרכב שהה כאן יומיים, הגיע שבור וחזר פעיל. איך יתכן שזה בחינם?!
ברור לו שזו טעות, והוא פונה אל הפקידה. זו משיבה לו בלקוניות, כי עקב תקלה בכל דגמי רכב זה, החליטה החברה היצרנית לממן את החלפת הגיר לכל הרכבים שבדגם זה בשנות ייצור מסויימות, ובלבד שהרכב לא עבר את ה-150,000 קילומטר. 'הרכב שלך עמד בקריטריונים, כך שהיית זכאי להחלפת הגיר על חשבון החברה. זה בחינם, סע לשלום!'
הרב א. שומע, וחש כי לבו מנתר בקרבו. הוא כלל לא ידע שהיתה תקלה בדגמים אלה, לבטח לא הכיר את הסיפור הזה על החלפת הגיר חינם אין כסף, והנה הוא מתבשר בבשורה כה טובה – התיקון חינמי, ההחלפה על חשבון החברה. ברגע הראשון נזכר כי העלה בדעתו לתקן את הרכב במוסך שאינו מוסך החברה, שם לבטח היה משלם טבין ותקילין, לפתע הוא מבין כמה גדולה הסייעתא דשמיא ששאל והתייעץ, והחליט להעביר את הרכב למוסך החברה, שם הוא תוקן בחינם!
אך זה עוד כלום…
הוא נכנס אל הרכב, מניע, ולנגד עיניו ניצב מד הקילומטרים, והוא ברור, מרצד, אור כתום על גבי מסך המחוונים. הרכב גמע עד עתה: 149,640 קילומטר!!!
הפעם, לא רק לבו של הרב א. קופץ משמחה, גם הוא בעצמו קופץ. פתאום הוא מבין שהרכב ניצל במקסימום את הגיר הקודם, ורגע לפני שיאבד את זכותו להחלפת הגיר בחינם – שלח לו הבורא מתנה יקרה, ושבר לו את הגיר. עתה הוא מצוייד בגיר חדש, אותו קיבל חינם אין כסף, במתנה מאבא שבשמים, בשבירת הגיר בדיוק, אבל בדיוק, ברגע הנכון!
הוא מתחיל לתאר לעצמו מה היה קרה לו היה יוצא צפונה, לו ילדיו היו נהנים מעוד יום אחד של טיול. באותו רגע היה מאבד את הזכות לגיר חדש, היה נפרד מהון עתק כדי לתקן את התקלה ברכב. עתה הבין כי את התקלה שלח לו מלך חנון ורחום, שחס על כספו, זימן את התקלה ברגע הנכון, והנה כי כן – הרכב תקין לגמרי, ובחינם!
הוא שב הביתה, ומספר לילדיו על חסד ה' ונפלאותיו, והם, המומים ונרגשים, מבינים כמה חסד ה' היה בתקלה, כמה טוב היה שהוצרכו לפרק את הרכב מכל מה שהועמס עליו, כמה רחמי ה' היה בביטול הטיול, כמה הם חייבים להודות ולהלל…
הרב א., שסיפורו הובא בגיליון 'דרשו', מסכם את סיפורו: 'הנה כי כן, מה שנראה לנו כתקלה – הוא נס. מה שנראה לנו כשיבוש – הוא חסד. מה שנראה לנו כמשהו שלא הולך – הוא לטובה ולברכה, ובגדול!'
יהודי יקר! אם גם אתה מתמודד עם תקלות, אם גם אתה חווה שיבושים בתוכניות, זכור ואל תשכח כי בורא עולם, מלך חנון ורחום, אב אוהב ומיטיב – מנהל את העולם, מנווט את מה שקורה כאן, לטובתך, רק לטובתך. לפעמים רואים זאת בעיניים, לפעמים פחות, אולם תמיד – זה המצב, ללא כחל ושרק. הבה נתחזק באמונה בו, בידיעה שכל מה שהוא עושה זה לטובתנו, ואז נזכה לראות בחסדו הגדול וברחמיו המרובים!
הצלת חיים בשבריר רגע!
יום חמישי פרשת תזריע, תשע"ט, לונדון. בבית משפחה אחת החלה האם להשתעל ולחרחר קלות, וחיש קל הובהלה אל הרופא. הלה בדק את שבדק, ועד מהרה שלל כל חשש למחלה כלשהי בריאות או בדרכי הנשימה, ולמרות כל זאת הורה לאשה לבלוע שני כדורים ביום, שיקלו על נשימותיה.
אולם לא רק שהכדורים לא הועילו, יתכן כי החריפו את המצב. ימי ששי ושבת עברו על האשה כאשר כל נשימה שלה כרוכה במאמץ, וביום ראשון כבר היה ברור שחייבים לשוב ולפנות לרופא. אולם, יום ראשון הוא יום החופשה בחו"ל, המרפאות סגורות ומסוגרות, וניתן רק לפנות למוקד לרפואה דחופה, הפעיל בכל עת, וזמין 24 שעות ביממה לטיפול רפואי מיידי.
בינתיים נוקפות השעות, וככל שהמצב לא הוטב, הבינו בני המשפחה כי אין מנוס, והתקשרו למוקד. שם נאמר להם, כי באופן נדיר למדי יש עומס רב, ולפיכך לא יוכלו לקבל תור לרופא תוך חצי שעה כמקובל, אלא רק בשעה 12:30, לאחר חצות לילה. הדבר נראה מוזר, הרי תפקיד המוקד להיענות לכל קריאה ברמה מיידית, ואילו במקרה זה, מסיבה שאינה מובנת, דחה המוקד את הטיפול בקריאה עד לאישון ליל!
בשעה 12:30 בלילה התייצבו בני הזוג במוקד הרפואי, ומיד הוכנסו לרופא. הוא שב ובדק את דרכי הנשימה, תעלות הגרון והריאות לעומק, ביצע צילום רנטגן מקיף, אולם שב על קביעת קודמו וקבע כי אין חשש למחלה או מום כלשהו, והוא אינו מבין מה הסיבה לקושי בנשימה ולהשתעלויות התכופות. 'ליתר ביטחון', אמר לבסוף, 'הנה לכם משאף עזר לנשימה, אשר יקל על הנשימה עד חלוף כל התסמינים המוזרים, שברור לי שאין מאחוריהם מחלה או מיחוש כלשהו!' – פסק הרופא.
בני הזוג תמהו, על שום מה שיבוש שכזה בשגרה, ועוד ללא מחלה או סיבה מובהקת. סתם, באמצע החיים, לפתע קשיי נשימה כה מוזרים?! הלא דבר הוא!
הם שבים לרכבם בדרכם לכיוון ביתם בחזרה, ואז צד את עינו של אבי המשפחה, היושב בכסא הנהג, מחזה מוזר למדי. בצד הכביש, בין השיחים הגדלים פרא ודשא מכוסח קלות, שוכב אברך בעל מראה פנים עדין וזך. מצד אחד, הוא נראה כמו הומלס חסר בית מצוי. מצד שני, ניכר על פניו שהוא לא כזה כלל. מה מחפש אברך המוטל לבדו באישון ליל על אם הדרך?!
הוא עוצר את הרכב, פונה לאברך המוטל לפניו, ושואל אותו אם הוא זקוק לעזרה. האברך מפלבל בעיניו, מנסה לדבר, אולם ללא הצלחה. גל שיעול תוקף אותו, והוא מתחיל לחרחר ולפרכס, ניכר שאינו מצליח לנשום!
הנהג שעצר נתקף חרדה קלה, אולם עד מהרה התעשת והזעיק את כוחות ההצלה, כשהוא מנסה לחשוב מה הוא יכול לעשות בינתיים כדי להציל את האברך המוטל לצידו, ונראה כי הוא נושם את נשימותיו האחרונות. לפתע נזכר, כי ברכבו משאף אותו קיבלה רעייתו מהרופא לפני שעה קלה, ומיד הוא מקפץ אל הרכב, מביא את המשאף, מצמידו לפיו של האברך המחרחר, ובעזרת המשאף – הלה חוזר לנשום, עיניו נפקחות, והוא מביט בו במבט אפוף תודה!
עוד כמה דקות חולפות, כוחות ההצלה הגיעו, בודקים את האברך ועומדים לפנותו לבית חולים לבדיקות וטיפול מקיף. בינתיים נשימתו התייצבה, הוא מצליח לדבר, ואז הוא פונה למיטיבו ומספר לו את סיפורו. מסתבר, כי אותו אברך הינו אורח זר בלונדון, המתאכסן בדירה סמוכה. לפתע חש שהוא מתקשה לנשום, ויצא לרחוב – לשאוף אויר צח.
אולם הדבר לא עזר. בכל רגע שחלף הלך מצבו והחמיר, והוא כאן לבדו, ללא טלפון סלולרי וללא מכר ודואג. השעה אחת אחר חצות, בקושי יש עוברים ושבים, והוא לבד, מתמודד עם קושי נשימתי ההולך ומחריף – עד שצנח ארצה מחוסר כוחות…
את ההמשך השלימו כוחות ההצלה שהבהירו, שלמעשה נשימותיו של האברך הלכו ופחתו, עד כדי שניכר היה שבעוד דקות ספורות היה נושם את נשימתו האחרונה, ועוצם את עיניו לנצח, רח"ל. ואילו המשאף שהיה ברכב, והגיע למקום הנכון בדיוק בזמן הנכון – פשוט הציל את חייו של האברך!
עתה היה תורם של הנהג ורעייתו להיות המומים. הנה כי כן, מתברר כי קוצר הנשימה המוזר, דחיית התור לשעה מאוחרת, כל העניין המשונה הזה – היה לטובה ולברכה, זיכה אותם להיות שותפים בהצלת חיי אדם, פשוט כך. לו לא היתה האשה לוקה בקוצר נשימה, או אם הייתה מקבלת תור מוקדם יותר כמקובל – כי אז הרכב והמשאף לא היו שם ברגעים הקריטיים, לא היה מה שיציל את חייו של האברך הבודד!
סיפור מופלא זה, אשר שמענו בעדות אישית מכלי ראשון, הוא עוד הוכחה זועקת שכל תקלה בחיינו, כל שיבוש, כל דחיה, כל משהו שלא הולך כצפוי – הכל מחושב, הכל מנוהל, הכל מסודר מתוך מטרה טובה, למען יושבי תבל וברואיו. וככל שחיים בצורה הזו, ככל שמעצימים את האמונה שהכל לטובה, ככל שברור לנו שכל תקלה היא חלק מתוכנית לטובתנו ולמעננו – כך זוכים לחיות חיים רגועים ושלווים, טובים ובטוחים, וגם רואים עין בעין בחסד ה' ובישועתו!
לא תמיד כדאי להפעיל קשרים!
את הסיפור הבא קיבלנו מפי בעל המעשה בעדות אישית, שאחד מבניו נזקק לעבור ניתוח מורכב עקב בעיה רפואית. האב ביקש לערוך את הניתוח במהירות האפשרית, אולם בודדים הם הרופאים המומחים בניתוח כזה, והתור להתקבל אצלם ארוך ומתמשך. האב לא נח ולא שקט, פעל ככל יכולתו, הפעיל קשרים, לחץ על עסקנים, אולם לגודל אכזבתו – דבר לא הועיל.
עודו מצטער על כשלונו בהקדמת הניתוח, והנה הגיעה לארץ זריקה ייחודית, שזה עתה קיבלה אישור רפואי בארה"ב. יודעי דבר טענו, שישנו סיכוי גבוה שקבלת הזריקה – עשויה לפתור את הבעיה הרפואית ולייתר את הצורך בניתוח. ואכן, הילד קיבל את הזריקה האמורה מספר פעמים, וראו זה פלא – הבעיה חלפה עברה, והוא הבריא לחלוטין ללא צורך בניתוח!
האב, בספרו את המעשה, מוסיף ואומר: 'לא יאומן כי יסופר, עד כמה באותה עת בה הצטערתי והתאכזבתי שאינני מצליח להקדים את מועד הניתוח – באותה עת ממש בורא עולם סידר לבני רפואה קלה יותר. הנה כי כן, כל עכבה לטובה, וכשמשהו לא הולך – כנראה יש לכך סיבה טובה ומועילה מאוד!'
יהודים יקרים, הבה ניקח את דבריו אלה לתשומת ליבנו. פעמים כה רבות מאמצינו מעלים חרס, פעולותינו אינן יוצרות את התוצאות המקוות, נראה לנו כי תקלות רבות מדי בדרכנו. הבה נזכור כי אבינו שבשמים הוא המנהל אותנו, הוא הקובע הכל לטובתנו, והוא המוביל אותנו בבטחה. כך נזכה לחיי שלווה ורוגע, ולראות בחסד ה' ובנפלאותיו!
