היה זה יום שישי אחר הצהריים, קיץ תשס"ח. הרה"ח ר' יצחק אנגלרד, בן האדמו"ר מראדזין, נוסע ברחוב סוקולוב בבני ברק. בדרכו הוא חולף על פני יהודי העומד לצד בתו בקרן הרחובות סוקולוב וקוטלר, ומחזיקים מגש עליו מונחת חלה ענקית. הוא המשיך בנסיעה, אך משהו הציק לו, הוא שם לב שהם היו נראים מאד מוטרדים, משהו הפריע להם.
עשה סיבוב, חזר אליהם ושאל האם הם זקוקים לעזרה. השיבו האיש: "זו בתי, היא מאורסת לבחור מרחובות, והיתה ערה רוב הלילה כדי לאפות חלה זו לכבוד החתן ומשפחתו. היינו אמורים להעביר את החלה עם יהודי שנוסע באוטובוס לרחובות, אלא שכשהגענו לתחנה התברר שהאוטובוס חלף עבר לו. איננו יודעים מה לעשות, שעות רבות עמלנו על החלה, וכעת יגיעתנו תהיה לריק, ממש עוגמת נפש".
אמר להם ר' יצחק: "הכנסו לאוטו, ה' יעזור!" תוך כדי כך חשב על מוצא. נזכר שיש לו ידיד חסיד קרעטשניף שמדי זמן נוסע לשבת לרחובות להסתופף במחיצת רבו האדמו"ר מקרעטשניף כמנהג חסידים ואנשי מעשה.
התקשר אל ידידו ושאלו אם מתכוון הוא לנסוע לשבת לרחובות. הלה, ענה מופתע: "אכן, אני נוסע לרחובות. אני כבר נמצא באוטו יחד עם המשפחה, אך הרכב לא מתניע" – ובנשימה אחת המשיך ותמה: "מה מביא אותך בערב שבת בשעה חמש לצלצל אלי ולשאול זאת?"
חיש מהר נסעו לרחוב ברסלב, בו גר אותו יהודי. כשהכניסו את החלה לרכב, הוא ניסה שוב להתניע, והפעם הרכב הותנע!
כששאלו ליתר פירוט להיכן הם נוסעים – התברר שהדירה בה הם אמורים להתאכסן בשבת הינה דלת מול משפחת החתן!
אבל לסיפור יש המשך, הממחיש כי המציאות עולה לעתים על כל דמיון!
בחורף תשס"ט, בשעה טובה התחתנה 'הכלה בעלת החלה'. בשל הכרת הטוב הזמינו המשפחות את רבי יצחק אנגלרד לחתונה. לאחר החופה נגשו אליו הדוד והדודה של החתן ושאלוהו: "אתה מכיר את הסיפור?" ..
השתומם ר' יצחק ואמר: "לא, איני מכיר – איזה סיפור?".
והם החלו לספר: "סב החתן שירת כחייל בצבא הרוסי בימי מלחמת העולם השניה [במהלך המלחמה נפצע. כשהביאוהו לבית החולים גילו שהחביא בתרמילו תפילין. הרופא, היהודי, נדהם וטיפל בו במסירות, עד שהבריא וחזר ליחידתו].
"חודשיים לאחר סיום המלחמה עבר עם יחידתו ליד יער, והנה רואה הוא דמות עטופה טלית בתוך מעבה היער. נדהם, הבין שזה יהודי. מיד החל לרוץ לעברה. "להיכן אתה רץ?" קרא לעברו מפקדו. "כמדומני שאני רואה את אחי…" השיבו. הוא המשיך לרוץ, אך אותה דמות ברחה מפניו, עד שעשה תחבולות והצליח לתופסה. והנה רואה לפניו יהודי מבוהל.
"החל לדבר עמו והרגיעו כי גם הוא יהודי. התברר שהיהודי לא ידע שהמלחמה הסתיימה והסתתר ביער עם עוד קבוצת יהודים מפחד הנאצים. החייל שמח לבשר לו שהמלחמה הסתיימה, והם יכולים לצאת מהיער. כמובן שאותו יהודי היה חלש וחסר כוחות, אותו חייל עזר לו והחיה את נפשו.
"אותו יהודי שהסתתר ביער" – המשיכו הדודים לספר – "היה אביך, הצדיק רבי אברהם יששכר אנגלרד – לימים האדמו"ר מראדזין!"
עברו יותר משישים שנה, מיערות-ערבות רוסיה עד לסמטאות בני ברק-רחובות. השתלשלות מופלאה – הבן של הניצול עשה חסד עם נכדו של החייל ועזר להביא את החלה!
(נר לשולחן שבת)
תודה
אין מילים על החומר הנפלא והמחזק שיש לכם!