"וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים" (שמות כ"ה, ה')
בכל עיר ועיר היה מתקיים יריד שנתי, במועד מסוים ולסחורה מסוימת. היצרנים והסוחרים ידעו לאן להביא את תוצרתם ולאן לנהור לקנות באיכות משובחת ומחיר זול. המועד היה ידוע, והביא לעיר רווחה רבה. האכסניות התמלאו, החנויות הושכרו והעסקים פרחו. עבר שבוע, והכל שב לקדמותו.
בוילנא התקיים יריד הפרוות בעיצומו של החורף. יצרן פרוות שכר שרותי נהג מזחלת. העמיס על מזחלתו את כל סחורתו, והורהו להגיע לוילנא בתחילת היריד. הוא נסע לפניו לשכור חנות לצורך היריד. שכר בכסף מלא, רבים התמודדו על המקום. עמד בחנותו והמתין למזחלת ולסחורה – ולא באה.
צערו התערב בחרונו, ותסכולו גבר על שניהם. בעיניים כלות ראה את הסוחרים עוברים מחנות לחנות ממשמשים סחורה ועומדים על המקח, חותמים עסקאות ומעמיסים סחורות, ועוברים על פני חנותו במבט תמה. אלו נדים ואלו משתאים, אלו מגחכים ואלו מנחים…
היום האחרון הגיע, הסחורות הנותרות פונו והסוחרים עזבו, והמזחלת הגיעה, עמוסה סחורה. הנהג דרש תשלום…
"עכשיו מגיעים?!", קונן הפרוון וספק כפיו. ייצור של שנה שלמה יעמוד עכשיו במחסניו כאבן שאין לה הופכין. לחינם שכר את החנות, ועוד ישלם דמי הובלה חזרה!
"אין בעיה", השיב נהג המזחלת. ירוויח כפליים, הוצאה והכנסה…
"בחינם תסיע ופרוטה לא תקבל!", צרח הפרוון.
הנשמע כזאת? עושק לאור היום, הלנת שכר! תבע את הפרוון לדין תורה בפני הרב.
"נשכרת להביא את הסחורה ליריד, מדוע הגעת בסיומו?", שאל הרב.
הסביר שהשלג הפך לקרח רצוף גבשושיות, והמזחלת התהפכה פעמיים ושלוש, הסוס נקע רגלו, בקיצור 'שיר של פגעים' שאין לו סוף. אינו אשם, אנוס היה.
"אנוס אתה, ופטור מלפצות ולהשתתף בנזק. אבל 'אנס כמאן דעביד, לא אמרינן', להגיע במועד לא הגעת, בעל הבית אינו חייב לשלם לך!".
"מהיכן דנתני", התמרמר, "מה המקור לפסק הדין הזה?"
"כך נפסק בהלכה, בשולחן ערוך ובפוסקים".
"והם, על סמך מה פסקו?"
"על סמך סוגיות הגמרא", ענה הרב, והקדים תשובה לשאלה: "והגמרא על סמך המשנה, שהיא התורה שבעל פה שניתנה למשה מסיני!"
"איפה ניתנה?", התעניין.
"במדבר סיני", מי אינו יודע.
"ומתי נתנה?", הוסיף ושאל.
"בחג השבועות", מה השאלות הללו.
"אהה!", קרא בתרועת ניצחון, "לכן חייבתני התורה! כי ניתנה במדבר, שם אין שלגים ומזחלות. ובקיץ, שאפילו כאן הקרקע יבשה וסלולה! אילו היתה התורה ניתנת בוילנא בעיצומו של חורף, היתה מצדיקה את העגלונים נהגי המזחלות!"…
אין אדם נתפס על צערו, בודאי שלא הבור על כסילותו. הרב חייך לבטח, וגם אנחנו. כי הכל מבינים שאין מחייבים במערכת חוקים עונתית, וגם בקיץ ובמדבר צפויים היו מראש הסתיו והחורף והאביב, וכל הארצות והאקלימים.
והלא בה במידה הקדוש ברוך הוא "קורא הדורות מראש" (ישעיה מ"א, ד'), צופה ומביט עד סוף כל הדורות, תורתו נצחית וחוקיו נצחיים, וזאת התורה לא תהא מוחלפת, ודברו אמת וקיים לעד!
"ודברך אמת וקים לעד", משום שדברך אמת לפיכך קיים הוא לעד, כי "שפת אמת תיכון לעד, ועד ארגיעה [מלשון רגע קט] לשון שקר" (משלי י"ב, י"ט), כי השקר אין לו רגלים (רש"י).
הביטו וראו: ירבעם בן נבט מלך על עשרה שבטים מישראל, חטא והחטא את הרבים אחרי עגלי הזהב, "ויעש ירבעם חג בחודש השמיני [חודש חשון] בחמישה עשר יום לחודש, לזבח לעגלים אשר עשה" (מלכים א' י"ב, ל"ב). איפה הוא ואיפה חגו, ודבר אלוקינו יקום לעולם, וחגי ישראל נצחיים וקיימים לעד!
אני זוכר איך התפרץ לישיבתנו בחדרה שכן חילוני, לבוש חג, בליל יום העצמאות: "איפה הדגל?", צרח. הבנתי אותו, אנו מתעלמים מחגו.
לשנה האחרת אני רואה אותו לבוש חאקי, במכנסיים קצרות, אויס יום טוב.
"מה קרה?", אני שואל אותו, "כבר הדליקו נרות!"
"עזוב", הוא אומר, "זה לא החג שלי!"
"המדינה התפרקה?" אולי אני לא מעודכן…
"לא", הוא עונה, "הכפילו לי את השומה למס הכנסה!"
אויס פטריוט.
וכמה הקריבו יהודים עבור שמירת שבת וחג, בלב שלם ובנפש חפצה כי הם מקור הברכה!
בשעתו כשהשתלטו הקומוניסטים על רוסיה, עלתה אשה אל רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל רבה של סלוצק, סיפרה שילדה לפני זמן מה, ובעלה קצין גבוה בצבא האדום, ואינו רוצה למול את הילד, ממאן לשמוע.
אמר לה: "הביאיהו אלי. אמרי לו שהרב קורא לו".
הגיע והבהיר שבא רק מפני כבודו של הרב. אבל איתן הוא בדעתו, בשום פנים ואופן אינו מסכים שימולו את בנו.
"אני מבין אותך", אמר הרב בנועם, "אם יוודע הדבר תסכן את מעמדך. אציע לך מוצא: תארגן נסיעה רחוקה במסגרת תפקידך, ובזמן היעדרותך נמול את הבן. כשתחזור תחולל שערוריה, ואני אקבל עלי את האחריות!"
אמר הקצין: "במחילה, הרב אינו מבין את עמדתי. הרב מייצג את העולם הישן, את עולם האתמול, והמהפכה הפציעה אור חדש, מושגי שוויון וחיסול המעמדות. אין הבדל בין אדם לאדם ובין עם לעם. לא בין יהודי לגוי ולא בין ישראל לעמים. ואני אמול את בני ואטביע בו חותם יהדות?! לא בא בחשבון!"
ענהו הרב: "שמע, גם אם לא תסכים ולא תבין. המהפכה משולה לסביבון, שמסתובב בכח התאוצה. ההתלהבות תשחק במהרה, התככים יצוצו והמריבות יתגלעו, השחיתות תחגוג והמהפכה תקרוס, כסביבון. השקר אין לו רגלים, ואינו מחזיק מעמד. ואז כשהכל יקרוס יתחילו הכל לחפש את זהותם. הליטאים והאוקראינים, האוזבקיסטנים והצ'צנים ובנך, ביניהם. וכיצד ידע לאן לפנות? תן לו סימן, הטבע בו אות!"
הקצין קם: "שמעתי דיי! הרב שבוי בתוך בועה!"
ואנו יודעים, כיום, מי חי בבועה-
ודבר אלוקינו יקום לעולם-
"ודברך אמת, וקיים לעד!"
(מתוך 'והגדת' ראש השנה)
2/356