"בהמשך ניגש אל החפץ חיים אדם צעיר, ונראה שהוא מציג את עצמו לפניו, והחפץ חיים מורה לו לעצור. החפץ חיים עולה על הבמה, ולאחר דקה מסמן לאברך הצעיר לעלות…"

כידוע, ההכרזה על רעיון 'הדף היומי' היתה בשנת תרפ"ג, בישיבת הסיום ההיסטורית של הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל. היה זה כאשר נקרא המהר"ם שפירא זצ"ל להקריא את ההחלטות של הכנסיה הגדולה, ואז ביקש להוסיף סעיף שבו יובא הרעיון של לימוד דף זהה בש"ס, מדי יום, בכל תפוצות ישראל.

את העובדות ההיסטוריות הללו כולנו מכירים, אבל מה שלא כולם יודעים הוא, שהתיעוד המרגש של הרגעים הדרמטיים והמכוננים ששינו את פני העולם היהודי, שמור עד היום בספריית אוניברסיטת קולורדו שבארה"ב, ורק בודדים זכו לשזוף בו את עיניהם. אחד מהם הוא הרב ישראל גליס, שסיפר על כך במאמרו בגיליון 'חברותא' (גיליון מזכרת מסיום הש"ס שע"י 'מרכז הענינים').

וכך מגולל הרב גליס את הדברים: "רבים מכירים את התיעוד שהתגלה לאחרונה, שבו רואים את ה'חפץ חיים' מגיע לכנסיה הגדולה. סרטון וידיאו באורך של 5 דקות בערך. אני זכיתי לראות את ההמשך של הסרטון באחת הספריות במדינה אירופאית. התיעוד המלא הוא בן 17 דקות, ובו נראה מרן ה'חפץ חיים' זי"ע מגיע לאולם הוועידה ובכניסה מקבל אותו נציג אגודת ישראל משוויץ. בהמשך ניגש אל ה'חפץ חיים' אדם צעיר, ולפי הסרטון נראה שהוא מציג את עצמו, וה'חפץ חיים' מורה לו לעצור. ה'חפץ חיים' עולה על הבמה, ולאחר דקה מסמן לאברך הצעיר לעלות.

"האברך הצעיר היה… רבי מאיר שפירא זצ"ל. ה'חפץ חיים' רצה לתת לו כבוד ולחזק את הרעיון שלו. המהר"ם שפירא מדבר כשהוא מחזיק בידו נייר. לאחר כמה דקות הקהל קם ומוחה כפיים בהתלהבות, והאדמו"ר מגור זצ"ל, בעל ה'אמרי אמת' אומר משהו ל'חפץ חיים'. הוא קם ממקומו ויחד עמו כל הקהל, וה'חפץ חיים' מברך את הקהל בברכת כהנים.

"את כל הסרטים מהספריה האירופאית רכשה אוניברסיטת קולורדו בארה"ב. נכדו של אותו מזכיר אגו"י הנראה בתחילת הסרטון, לא ידע על ההמשך, ומה שעניין אותו היה הסבא שלו, וכך הוא קיבל תמורת 70 דולר את הסרטון בן 5 הדקות המוכר לכולנו. עכשיו, אחרי שהם ראו שיש התעניינות גדולה בתיעוד, הם מבקשים הרבה מאד כסף בשביל להוציא את יתרת 12 הדקות הלא מוכרות שבו".

לצפיה בסרטון הקליקו כאן

מהר"מ שפירא והפילוסוף

ולהלן עוד שני סיפורים מתוך מאמרו של הרב גליס: סיפר הרב יהושע בוימל תלמידו של רבי מאיר שפירא: "פעם נסע המהר"ם שפירא לעירה קריניצה שהייתה משופעת במעיינות מרפא. יצאתי לשוח עם רבינו ומראות הנופים היו נהדרים. מעשה אלוקים. מישהו שעבר לידינו שאל אותי: מי האיש המרשים הזה שאתה הולך לידו? אמרתי לו: רבי מאיר שפירא.

"האיש, שמתרמילו ביצבצה מסכת נדרים, לחץ את ידי רבינו ואמר: 'אני דוקטור לפילוסופיה. מזה שנים שהרגשתי ריקנות איומה בנפשי. ניסיתי למלא את החלל הריק בכל מיני אמצעים וסדרי לימוד, אך לשווא. עד ששמעתי על רעיון הדף היומי שנשא חן בעיני והשתלבתי בלימוד הזה, מאז האמצעי הזה הוא הגואל להשביע את רעבון נשמתי. הרב בירך אותו שלימוד הדף יחזיר אותו לשורשו האמיתי".

ניגון של גמרא במילאנו

סיפר הרב פנחס לוין אחיו של הרב יצחק מאיר לוין שהיה חבר הפרלמנט הפולני ושר הסעד במדינת ישראל: "היתה התעוררות לעליה לארץ ישראל, וחברי אגודת ישראל העולמית נקראו להתכנס בשוויץ. חזרתי מארץ ישראל בכיוון שוויץ, חיפשתי קשר מהנמל בטריאסט שבאיטליה לשוויץ. יצא לי לעבור דרך העיר מילאנו ולהתעכב שם בציפייה לרכבת אל הגבול השוויצרי.

"במילאנו הלכתי לחפש מסעדה כשרה. מישהו אמר לי בארץ ישראל שיש כזו במילאנו, אבל לא קבלתי כתובת. לפתע פתאום עולה באוזני קול ניגון של הגמרא… לרגע נעצרתי, ואכן נוכחתי כי אוזני קולטות מאמרי חז"ל מתוך הדף היומי של אותו היום.

"במזוודתי היתה תמיד מונחת מסכת מן הש"ס של הוצאת 'חורב'. הלכתי לכוון הקול וחידתי נפתרה. מהר מאד גיליתי בקרבת מקום את המסעדה הכשרה שממנה עלה ניגון הגמרא. היה זה בעל המסעדה, יהודי בר אוריין, שאם כי חי בבדידות גמורה – שמר על לוח הדף היומי".