במבחן התועלת, מוסר המביא דכאון ועצבות – אין בו תועלת, ורק נזק הוא מביא, כך היה רבינו הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל עומד ומזהיר בכל הזדמנות. באחת משיחותיו בתחילת הזמן, אמר:
"כשעומדים בתחילת הזמן, כל אחד ואחד בוודאי מחשב את חשבונות נפשו לראות מצבו. אמנם צריכים בזה זהירות! והכלל הוא, שאם מחשבונות אלו יוצא לו תועלת – הרי זו היא הדרך הרצויה. אך אם חשבונות אלו שוברים אותו ומביאים צער, יגון ודכדוך בלבו, הרי הם ממעשי היצר הרע, וצריך להרחיקם".
אדרבה – "הסגולה היחידה – הכוללת בתוכה את הכוח להתגבר לכל המצבים – היא להיות תמיד נפש שמחה. נפש הבאה מתוך שביעות רצון, משקידה ועליה בתורה".
ברוח זו היה מדריך ומכוון באלו ספרים רצוי ללמוד. כאשר נשאל אם ראוי ללמוד מתוך הספר 'ראשית חכמה', המרבה בתיאור עונשי החוטאים, אמר: "אפשר לעיין בו לפעמים, אבל באופן קבוע אינו מתאים לדורנו. היום נכנסים לפחדים… הקב"ה חפץ שיעבדוהו מתוך שמחת החיים".
וכך גם הביע את דעתו כי "שני השערים הראשונים מספר 'שערי תשובה', הם 'נורא נוראות', ואינם לצעירים".
אחד מתלמידי רבינו, והוא כיום משמש כמורה הוראה לרבים, סיפר: בהיותי כבר שיתסר כבר שביסר, באחד מביקורי אצל רבינו, אמר לי אז שיחה ואף אמר לי לרשום זאת למען יעמדו ימים רבים. כותרת השיחה היתה: "להסתובב עם הרגשת חוסר שביעות רצון, זה הדבר הכי גרוע בעולם!"
והסביר: צריך אמנם זמנים של חשבון הנפש וביקורת עצמית ולחדד שאיפות נעלות, ברם, זה לזמנים מיוחדים, מידי פעם, אבל ההתנהלות היום יומית – צריכה להיות תמיד בשביעות רצון!" (ממכתבו של בעל המעשה, בספר 'בעצתך תנחני', ח"ב).
יסוד זה חידד, כאשר נשא דברים על עבודת ימי חודש אלול: אין התפקיד של השופר להפחיד על מנת להתמרמר ולהתייאש, אלא לדעת להתחזק בעבודת ה'! היינו, לשים לב כיצד אנו עושים את המעשים שלנו, לבדוק האם כל מעשה שעושים נעשה בשלימות, להתפלל כמו שצריך, ללמוד יותר טוב, להתקרב אל הקב״ה, לדעת שיש לנו הזדמנות לשוב אליו ולהתחיל הכל מחדש. אבל מי שמפחד ומתמרמר, זה גורם לו לעצבות ולהתייאש, ואז אינו עושה את מה שצריך לעשות, ומפסיד את כל העבודה של חודש אלול, ואין זו אלא עצת יצר הרע!
בן ישיבה שהציג את עצמו כמי שנתון ב"משבר" ("ביטוי זה הוא חדש של תקופה זו" – הגיב רבינו לעומתו), ששאל באיזה ספר מוסר ילמד בימים אלו, הזהירו רבינו: "לימוד בספרי מוסר במצב זה, צריך זהירות, איזה ספר ואיזה חלק, שלא יגרום חס וחלילה מצב רוח יותר חזק וגרוע".
לבן ישיבה אחר, אותו מכתיר רבינו "השוקד בתורה", כותב רבינו: "מדרכו של יצר הרע לשבור רוח טהרה של האדם על ידי התמרמרות, לתבוע מעצמו בצורה כזו שמביא את נפשו להיות עגומה. וזה מביא הפסד ונזק! אלא צריך להיות הולך תמים, להיות שמח בלימודו, ולשמור על סדרי היום ולהנות מכל דבר תורה… דאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה…".
"אתן לך כלל גדול״ – כתב רבינו במכתב לבן ישיבה נבוך – "שכל הנהגה טובה, המדידה עד כמה היא ראויה לאותו האדם – המודד הוא, אם זה מביא לו תועלת ומעלה, או חס וחלילה שהנהגה זו מכבידה עליו ויוצא מזה נזק ברוחניות, ואם חס וחלילה גורם נזק – יש להתרחק ממנה!"
(דובב שפתים אלול תשע"ו)