"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כ"ג, מ')
א' עקב י"ד מנ"א ע"א. רבינו זכר שאתמול בסעודת שבת, שאלתיו האם החזו"א נפגש עם הגרח"ס. ואמר לי:
אמש שאלת האם נפגש. הוא היה עמו במינסק. והימים היו לפני סוכות והחזו"א היה בביתו של הגרח"ס והוא בדק אתרוג וביקש להביא זכוכית מגדלת. החזו"א, מלמל לעצמו: 'התורה לא ציותה להסתכל עם זכוכית מגדלת'. הגר"ח קלט את זה ואמר שיש כאן אברך שאומר שהתורה לא ציותה להסתכל בזכוכית מגדלת, ולא הביאו.
מה התחדש יותר בדברי חזו"א מה שלא ידע הגר"ח קודם?
הוא שמע כאן סברא, שפשטות ציווי התורה הוא, האתרוג כמו שהוא וכמו שהוא נקי סגי.
המשיך רבינו: החזו"א סיפר לי כי היה במינסק בעת המלחמה, עם הגרח"ס, ובין הדברים בעת שדיברו בלימוד בבית הגר"ח החזו"א ואחיו – ר' משה, אמר הגר"ח: 'מסתמא יש לכם קושי על כך שהשעון שבביתי ממהר בשעתיים וחצי וכו'. למה לא מסדרים אותו על השעה האמיתית, וכל פעם צריך לחשב עפ"י חשבון מה השעה'. הגיב ר' משה: 'הקושיה לא מתחילה כי למאי נפק"מ', אמר לו הגר"ח: 'זה רציתי לשמוע', ואמר אבא לבאר התשובה, וכי להגר"ח יש זמן לסדר השעון, וכיון שאין שום נפק"מ בזה חבל על הזמן הזה של סידור השעון.
הזכרתי באזני רבינו עד כמה שראינו אצל גדולים בישראל שהיו מופקעים מנגיעה, לעצמם לא נטלו כלום, רק לשני. אמר רבינו: בהיותי חתן, נסעתי בערב סוכות לחמי והייתי צריך שהחזון איש יראה את הד' מינים שלי, והיו עוד אנשים שהמתינו בתור ארוך שהחזון איש יראה את הד' מינים וכיון שנהיה מאוחר אמרתי לאמא ע"ה שתבקש מהחזון איש שיראה את הד' מינים שלי, וביקשה מאחיה, אמר לה: 'דוי וויסט ניט אז די אייגינע זיינען די לעצטע', האם את לא יודעת שהקרובים הם אחרונים?!…
'שנה ראשונה' בסוכה, והסוכה בחוץ, ואשתו מפחדת לבד וגם בחוץ מפחדת מבע"ח?
הוא מצטער במה שהיא מצטערת, קשה להקל ולומר שזה מצטער, צריך לדאוג שיהיה מי שישן עמה. פעם אחת ישנתי בסוכה ובאמצע הלילה הרגשתי כי מישהו שוכב על ידי, הייתי בטוח שזו בתי הקטנה חנה, שמתי ידי עליה ואז קפצה חתולה, היא ראתה מקום נוח ונשכבה לידי.
פלוני שואל, מחמת שהוא בסוכה יש לו רעש ואינו יכול לישון אם מיקרי מצטער כמו שקור וחום ע"י הסוכה פוטרו, כמבואר בסי' תר"מ ס"ד עי' בביה"ל ד"ה מפני.
זה דבר צדדי ולא פטור מדין מצטער. מאי שנא ריח מרעש? ריח זה סוג מקום כזה שיש בו ריח משא"כ רעש.
שכח להניח שעון שבת לכבות את החשמל בליל א' ומצטער על ידי זה – האם פטור? גם זה 'מצטער' וזה שייך לסוכה עצמה.
נרדם באמצע השיעור מהו. אפשר שזה כהולכי דרכים, שזה כעין תדורו.
נכנס יהודי שאוסף כספים למען הכוללים והתייעץ, ואח"כ אמר לרבינו: 'בנסיעותי לחו"ל אני רואה בחוש שהכל מן השמים, על מי שחושבים שוודאי יתן – לא נותן, ועל מי שחולמים שלא יתן – כן נותן, רבות מחשבות וגו' זה ממש בחוש'.
הפסוק אומר בקהלת ג' – י"ח שאדם נוכח לראות שמה שחושב ומתכנן זה כלום [עפ"י אחד מהמפרשים]. וכבר אמרת את דברי דוד המלך ע"ה בתהילים – "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
בקהלת "אל תצדק הרבה אל תרשע הרבה" – שאלו, מה יותר גרוע?
אל תצדק הרבה – יותר בעיה, כי זה יכול יותר להחריב. (סיפר לי ר"מ סמוטני בשם רבינו יחזקאל סרנא זצ"ל, אל תצדק הרבה גרע טפי שמעולם לא ראה שיעשה על זה תשובה), ואמרתי לרבינו כי מרן ראי"ל אמר לי כי בשע"ת כתוב ש'אל תרשע הרבה' קאי על חילול השם ואם כן זה גרע.
השמחה של רבינו בתורה ומצוות
אדר תשס"ב סיפר לי ת"ח שנכנס עם יהודי לרבינו והציג את האורח שהוא ממדינת גיברלטר, אמר לו רבינו בשמחה: "אוי, אתה מגיברלטר!"
שאלהו, מה מתפעל כל כך מגיברלטר, ענה רבינו יש מחלוקת, הובא במשנה ברורה רכ"ח סק"ב איזה ים נקרא "ים הגדול" לגבי לברך 'שעשה את הים הגדול', האם ים התיכון או ים אוקיינוס, ולכן מספק אין אפשרות לברך על אחד מהם, אבל הנה מגיברלטר רואים את ב' הימים יחד, וא"כ משם אפשר לברך.
מה היא שמחתו של רבינו בעולם הזה?
אמרתי לרבינו ב' ברכות מזל טוב, א' על שנכדו ר' אברהם שטיינמן התארס היום. ב' מה שבן בנו ר' שאול התחיל היום להניח תפילין, אמר רבינו: לי יש היום שמחה שלישית, היום אני מסיים כתובות.
שאלתי, איזו שמחה היא הגדולה משלושת השמחות? ת: השמחה שלי היא הסיום. א.ה. וכמה סיומים עושה רבינו בשנה, ואעפ"כ כמה גדולה שמחתו, כי אין שמחה כשמחת התורה.
רבינו זוכר את כל התורה כולה, אבל מה הוא לא זוכר?
סיפר לי רבינו, כי הגר"פ שרייבר התגורר עמו באותה דירה. שאלתי באיזה רחוב בבני ברק הם התגוררו אז, והשיב: אינני זוכר.
עש"ק ויגש ח' טבת ע"ג. אמש היה הכנסת ספר תהילים שכתבו לרבינו, היה ריקודים בביהכ"נ וסעודה באולם ושאלתי פי רבינו, הייתי נוכח כשהי' הכנסת ספר תורה שכתבו לרבינו, השמחה של רבינו היתה עצומה בשמחות של יוצ"ח ולא ראיתי כזו שמחה עליו ואמש לא ראיתי שום שמחה על רבינו.
ת: הרי ספר תורה זו מצות עשה דאורייתא.
נהוג שבהכנסת ספר תורה מכבדים בכתיבת אות, האם יש בזה ענין? אין בזה שום ענין אלא א"כ מקנה לו חלק בספר תורה ואז כותב באות ששייך לו ומקיים בזה מצות כתיבת ספר תורה. (חמי שליט"א) כותב וממלא רק אות יו"ד כי שאר אותיות יש להם כבר דין אות לפני מילוי הדיו, משא"כ יו"ד לפני מילוי היו"ד, הוא פסול ליו"ד כי הוא סמך.
אחד שאינו סופר סת"ם אבל למד לעצמו ספרות וכתב לעצמו כל הספר תורה לקיים מצוה זו. ועתה שסיימה, שואל מה יכתוב כעת האם תהילים בקלף, כי ראה שיש בלדרמן תהילים בקלף? יכתוב את הפרשיות של תפילין ומזוזות שלו, וזה הידור שהוא יכתבם. בסליחות לתענית אסתר בסליחה "אדם בקום עלינו" – "אותו יהודי הוקיע ילדיו למטה וגו'" פירש שמרדכי עצמו תלאם, ולמה מרדכי עצמו, כי רצה לעשות המצוה בעצמו, וה"נ פרשיות שכתבן בעצמו עדיף.
אני מבין שהכתב שלו לא כ"כ נאה כמו פרשיות שקנה, כי אינו מומחה, מה עדיף פרשיות שהוא עשה אף שאינן כ"כ נאות או הידור של כתב נאה עדיף?
אני גם רציתי לכתוב ספר תורה בעצמי והלכתי לסופר ולמדני והתחלתי לכתוב וראיתי שאינו יצא יפה כמו סופר, ועוד טעמים נוספים, והפסקתי. שיכתוב ה' מגילות.
תשס"ט. אמר לי רבינו. בשנתו האחרונה של חזו"א קיים מצות ספר תורה ע"י ששכר סופר בירושלים והוא עצמו כתב את הל' האחרון, ושבוע שלם התאמן לכתוב את הל' "ואמר כל ימי רציתי לקיים מצוה זו אבל סברתי שהדפסת ספרי קודם וא"א היה בשניהן ורק בסוף ימיו זה היה אפשר בשניהם והיה בשמחה מיוחדת ועשו תהלוכה ואמר מֶען אָאט אַרייגִיכַאפְט נאך המצוה. אחיו ר' מאיר ירש את זה ונתן את הספר לכולל חזו"א.
גם אבא, אחד מחו"ל קנה לו ספר תורה ישן ואבא הגיהו אבל אח"כ קפצו האותיות ולא היה ראוי לקריאה.
אני גם רציתי לקיים את המצוה ותחילה רציתי לכתוב לבד ולמדתי את הענין והתחלתי לכתוב וראיתי שזה הרבה זמן וזה ביטול תורה. שכרתי את הרב רוזנטל מביהכ"נ ולקח ג' שנים כל יום שישי עליתי אליו לזרזו וכתב אח"כ כמה ספרים, אח"כ ב' יהודים יראי שמים כתבו בשבילי עוד ספר מהודר יותר.
(קטעים מתוך הספר 'כל משאלותיך')