אימת הדין אחזה בתלמידו של השרף מבריסק הגאון רבי יהושע ליב דיסקין זצ"ל, הוא אכן חש שחרב חדה מונחת על צווארו. וכי איך לא ירגיש כך, הרי בימים אלו נכתבים ונחתמים חייהם של כל באי עולם. אימתו היתה כה גדולה עד שקשה היה לו להתרכז בלימוד התורה בכלל, ובשיעורי הרב בפרט.
בערב יום הכיפורים קרא רבי יהושע לייב לתלמיד הרועד, ואמר לו: "לך לביתו של פלוני, מצדיקי ירושלים, והבט כיצד הוא מכין את עצמו ליום הקדוש!".
הרהר התלמיד לעצמו: 'כנראה ראה הרב ברוח קדשו את הרעדה שלי מיום הדין, ושלח אותי אל הצדיק כדי להוסיף בעבודת הקודש שלי!'
מסוקרן מאוד צעד התלמיד אל ביתו של אותו צדיק, ומחשבות רבות על ההנהגות הקדושות שהוא עומד לראות שם, עלו במוחו. 'גם אני אעשה כן' – הרהר – 'ואזכה להיחתם לחיים טובים'.
בהגיעו אל הבית, מצא את הדלת נעולה ואת החלונות מוגפים. סקרנותו גברה. 'בוודאי, הצדיק מסתגר בצניעותו, ומי יודע אלו תיקונים הוא עורך שם לקראת היום הקדוש?!'.
לאחר נסיונות כושלים להציץ אל הבית פנימה דרך חורים וסדקים, עלה במוחו רעיון להתכופף אל חור המנעול, אולי משם תבוא הישועה ויראה את מעשי הצדיק. ואכן ה' היה בעזרו והשולחן עליו ישב הצדיק היה מונח בדיוק כנגד חור המנעול, והנה הוא רואה את הצדיק יושב והוגה בתורה.
הוא הצמיד את אזנו אל חור המנעול לשמוע אלו סתרי תורה הוא לומד בזמן כה קדוש. אך לא, לא סתרים ולא צפונות, אף לא ספרי מוסר ויראה. הוא למד גמרא בקול ערב ובמתיקות נפלאה. כך עברו שעות רבות, ושום דבר לא השתנה. אותו לימוד, אותה מנגינה.
השעה התאחרה, צללי ערב כמעט נטו והיום הקדוש כבר בפתח. התלמיד נאלץ להתנתק מהניגון הערב וחזר לבית הרב. "נו, מה ראית?" – שאל אותו רבי יהושע לייב. "כלום" – ענה התלמיד בפשטות.
"בכל זאת, הוא הרי עשה שם משהו!" – הוסיף הרב להקשות. "הוא לא עשה שום דבר מיוחד, רק ישב ולמד…" – ענה התלמיד, כשצלילי אכזבה נשמעים בקולו.
אמר לו רבי יהושע לייב: "זאת רציתי להראות לך. מי שמתנהג כשורה בכל ימות השנה, אינו צריך להיחרד מאימת הדין בערב יום הכיפורים, הוא יכול לשבת וללמוד ברוגע ובשלוה!".
***
רק הכסיל ההולך בחושך, אינו חרד מגזר הדין ההולך ונחתם בימים אלו, ומתוך אימה וחרדה מהרהר בן הדעת: 'איזו קבלה אקבל על עצמי, ובזכותה אזכה בדין! איזה מנהג טוב אנהג, והוא ימליץ עלי בעת פקודה!'.
אכן, הקבלות הללו חשובות, ובכוחן להכריע את הכף לזכות, אך מהסיפור הנ"ל אנחנו למדים כי אל לנו להזניח את תיקון שגרת היום. רע ומר יהיה אם נשים את כל כובד משקלנו על אותה קבלה או מנהג שקיבלנו על עצמנו לקראת ימי הדין, ונטוש חלילה את תיקון המעשים הרגילים הנעשים מדי יום ביומו.
רק אחרי שנחזק את התפילות וסדרי הלימוד, ההנהגות שבין אדם לחברו ושמירת הלשון, כיבוד אב ואם וכבוד בית המדרש, ושאר הדברים הטעונים חיזוק, יועילו הקבלות המיוחדות כתוספת קדושה להיכתב ולהיחתם בספרן של צדיקים גמורים.
2/327