בגמר הדרשה בירכתי את נער הבר מצוה שיהיה ת"ח ירא שמים ובעל מידות טובות. אמר לי ראש הישיבה שליט"א שלא כך הסדר

על כן יאמרו המושלים באו חשבון

דרשו רז"ל בבא בתרא ע"ח: יאמרו המושלים, אלו המושלים ביצרם, בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה.

שח הגר"א מן שליט"א: נזדמנתי לבר מצוה של נין ראש הישיבה הגאון הגדול רבי אי"ל שטינמן שליט"א וכיבדוני לומד דרשה. בגמר הדרשה בירכתי את נער הבר מצוה שיהיה ת"ח ירא שמים ובעל מידות טובות". אמר לי ראש הישיבה שליט"א שלא כך הסדר, אלא ראשית חכמה יראת ד', דבר ראשון זה יראת שמים. ושאלתיו כי במשנה ברורה סימן מ"ז ס"ק י' כתב "ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים, ובעלי מידות טובות". הרי שהסדר הוא לומדי תורה, והשיב לי ראש הישיבה שליט"א כי פעם הרחוב היה נקי האוירה היתה נקיה והדבר הראשון היה יראת שמים, אבל בדורות האחרונים אם לא ילמד מהיכן יתחיל היראת שמים, הרי מיד יסטה מן הדרך כשלא יתחיל קודם ללמוד תורה, ולכן באמת ראשית חכמה יראת ד', אבל לדור שלנו הדרך הראשונה ליראת ד' הוא ללמוד. ולכן, כתב המ"ב שדבר ראשון יתפללו ההורים על בניהם שיהיו לומדי תורה ונמצא אם כן שהברכה צריכה להיות שיהיה ירא שמים, אך כיצד זה יבוא על ידי שילמד תורה ואז יתחיל היראת שמים וע"י הראשית חכמה יראת ד', יגיע לחכמה ויהיה ת"ח. ומה שכתב במ"ב בלשונו לומדי תורה ולא כתיב שיהיו תלמידי חכמים, שמעתי ממו"ר הגאון הגדול ר"ח קניבסקי שליט"א כי אלף נכנסים לביהמ"ד ואחד יוצא להוראה ולא כולם ת"ח, אבל כולם צריכים להיות לומדי תורה (מוסף שבת קודש כי תצא)

העיקר להגיע לרגע אחד של מוסר

הוי עובדה בקבוצת בחורים מישיבה חשובה, שביקשה ללמוד מוסר יותר מחצי השעה הקבועה ללימוד המוסר בישיבה והם שיגרו את השאלה בידי המשגיח שליט"א קמיה הגראי"ל והוא אמר להם בין הדברים כי מחצית השעה שנקבעה בישיבות הק', תכליתה היא אותו רגע של מחשבה אמיתית אחת. ולכן אין כאן שאלה של חצי שעה, שעה או שעתיים המטרה היא לזכות באותו זמן של לימוד לרגע אמיתי ופנימי, והבן.

עוד אמר רבנו שליט"א פעם לתלמיד ישיבה: אם אתה לקוי לדוגמא בליצנות על החברים, בכל יום תעצור משטף היום אפילו לרגע קטן אמיתי תחשוב אודות הדבר שאתה לקוי בו, לא משנה באיזה מצב אתה נמצא, יושב ליד הסטנדר או כאשר הנך הולך בדרך, במחשבה נכונה אתה יכול לשנות את עצמך, לדוגמא תתבונן מה אתה מרוויח מליצנות על החברים כלום, ומה יהיה הסוף איתך שכר עבירה כנגד הפסדה, או שתתבונן בדברי חז"ל אבות (פ"ג מ"א) מאין באת, מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה תולעה, לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ועי"ז תוכל להשתנות לחלוטין.

ובדרשה לאברכים הוסיף רבנו שליט"א אמנם גם צריך להיזהר שמחשבה זו עצמה לא תבואו לידי גאוה שיחשוב "הנה אני מושלם כי אפילו חשבון הנפש אני עושה" ודו"ק. (מאחורי הפרגוד)

לחשוב למה באתי לעולם

ועל דרך הנ"ל יעץ רבנו שליט"א לבחורים חוזרים בתשובה ששאלו איזה ספר מוסר ללמוד, ואמר להם כל הספרים טובים, אבל אחד שאין לו את הזמן, שיקח כמה דקות שיכול לשבת עם עצמו, ויחשוב בשביל מה הביאו אותו לעולם, וכי לאכול לשתות לישון וכדו', ואם כך האם אני ממלא את היעוד שלי. (שם)

למוד בבוקר
יעץ פעם רבנו שליט"א לפלוני שעדיף לו ללמוד מוסר בבוקר [מאשר בלילה לפני השינה] כיון שכך תיווצר לו השפעה לכל היום. (שם)

הקדוש החפץ חיים
שח רבנו בשיעור: כל אחד נהיה קדוש, בדור הקודם היו אומרים זכרונו לברכה, ואולי לפעמים אפילו זכר צדיק לברכה, אבל קדוש כמעט אף פעם לא אמרו!

והיום כולם קדושים, והמלאכים צוחקים עליהם וכי זה צדיק זה קדוש, ובעיקרון תואר כזה אם בא לריק יכול להזיק לנפטר וכמבואר בשו"ע שנפרעין וכו' [ואולי כיום כבר לא יזיק כי כולם יודעים שזה צחוק]. והמשיך רבנו: בספרי רבי אלחנן וסרמן מצינו שאת כל הרבנים שמצטט בשמם מכתיר בתואר מו"ר וכדו' אך את החפץ חיים מכתיר בשם הקדוש [ראה ס' קובץ מאמרים ואגרות עמ' ק, קל"ז, ר"ו, ועוד] שהוא היה אכן קדוש, באמת צדיק נורא ואיום, וכידוע שכל מה שיצא מפי החפץ חיים היה בבחינת ותגזור אומר ויקם לך, ולפני מאתיים שנה ומעלה מצינו אנשים יחידים שזכו לתואר קדוש כמו האור החיים הקדוש, האלשי"ך הקדוש וכדומה ואלו היו יחידי יחידים. (מאחורי הפרגוד עמ' 404).