בפרשתינו אנו נחשפים לדמות הרשעה של בלק המעוניין לכלות ולמגר את עם ישראל חלילה. בלק יודע שע"י כח, קשה מאד ובלתי אפשרי לנצח את עמ"י, ומשכך הוא מנסה לנצח אותם במח. הוא נוקט בשיטה חדשה ומחליט, אקלל את עם ישראל בדיבור, ובכח קללות אלו אשפיע ואגרום רעה גדולה לעם ישראל. הוא שוכר את בלעם, שהיה נביא גדול מאומות העולם והיה בעל כח גדול בפיו, ובדיבורו יכול היה להשפיע לטוב או לרע. בלעם לוקח על עצמו את המשימה מאמץ את כוונותיו וריכוזו ומתחיל לקלל את עם ישראל, אך ראה זה פלא, משהו לא עובד, זה לא הולך לו הפעם. הקב"ה הופך את כל הקללות שלו לברכות, הוא מנסה שוב ושוב כמה פעמים, ולבסוף מצליח וגורם למגיפה גדולה.
כולנו יודעים שמגויים אין הרבה מה ללמוד, ההיפך הוא הנכון, הגויים צריכים ללמוד מאיתנו.. אבל לפעמים אנו כן לוקחים משהו. כמו למשל את הפסוקים המפורסמים של "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", מי אמר את הדבר הזה? דבר הזה נאמר ע"י בלעם ואנו אומרים אותו כל יום בתפילה, זאת אומרת שישנם דברים שנביא אומות העולם אמר אותם ואנו סיגלנו אותם לעצמנו ועוד אומרים אותם בכל יום בתפילה. ואם לגוי יש כזה כח בפה תארו לעצמכם איזה כח יש ליהודי בפה!
דוגמא נוספת לכוח הדיבור אנו רואים כאשר אדם רוצה לשאת אשה, איך היא נעשית אשתו? הוא לוקח טבעת ולפני שהוא שם על אצבעה אומר לה 'הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל', ובכך הופכת להיות אשתו, ונאסרת על כל העולם כולו! תראו מה נהיה ממשפט אחד בפה!
אותו הדבר באיסורי נדרים והנאות תארו לעצמכם שאדם אומר על לחם שיהיה קונם, כלומר, אני נודר שלחם זה יאסר עלי בהנאה. מאותו רגע שהוציא את הנדר בפיו הלחם הזה נאסר עליו כאילו היה חזיר, חזיר ודאי שאסור לאכול, זהו איסור גדול, לחם ודאי מותר לאכול, אבל מרגע שהוא אסר את הלחם ע"ע, פיו גרם שהלחם נהיה חזיר, ונאסר!.
הפה שלנו יכול לעשות נפלאות לטוב וגם לרע. יכול לעשות טוב, יכול להתפלל. יש סידור שקוראים לו 'תפילת כל פה' זה אומר שהסידור הזה מסביר מה אדם יכול לפעול ע"י הפה. משה רבינו רצה להיכנס לא"י והקב"ה גזר עליו שלא יכנס, כמה תפילות הוא התפלל? חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמניין ואתחנן ואומר לו הקב"ה 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'- אל תתפלל אני מבקש ממך, כי כביכול אם תתפלל עוד תפילה אחת אצטרך להכניס אותך לארץ ישראל.
אדם גם חלילה יכול להשחית ע"י הפה, אדם שמדבר לשוה"ר ורכילות או מוציא דיבה בפיו ד' ירחם כמה עוונות הוא יכול להשית על ראשו, תראו מה פה של אדם יכול לגרום כי המוות והחיים ביד הלשון. הלשון יכול להביא חיים לאדם אבל חס ושלום יכול להביא גם מוות לאדם. לכן כמה אנחנו צריכים להיזהר בלשוננו. וממי אנחנו יכולים ללמוד את זה? דווקא מבלעם הרשע שרצה להשתמש בפיו להרע והאמין שע"י פיו יצליח להרע, ובסופו של דבר הוא באמת הצליח. ואם זה במידת פורענות כך, הלא במידה טובה על אחת כמה וכמה.
פעם שמעתי שמישהו סיפר שהחפץ חיים זכר צדיק לברכה נפטר בגיל מאד מבוגר היה אולי בן 90 או 92 ומישהו סיפר לי שהשיניים שלו היו שלמות כמו של בחור בן 13, אף פעם לא עקרו לו שן, אף פעם לא היתה לו סתימה, אף פעם לא היה לו טיפול שיניים. פעם שאל אותו מישהו 'רבי זה נכון?' אז הוא אמר 'זה נכון', 'איך זה? במשך חיי האדם כל אחד מאיתנו עובר טיפולי שיניים?' אז הוא אמר 'אני שמרתי על הפה אז ד' גם שמר על הפה שלי'. ככה שאדם שומר על פיו גם ד' שומר על הפה שלו.
אותו הדבר כשאדם שומר על העיניים ד' שומר על העיניים שלו. הגר"ח קנייבסקי שליט"א שר התורה. הוא כבר אדם מאד מבוגר ואין לו משקפיים, הרב שטיינמן שליט"א שיהיה בריא לאורך ימים ושנות חיים למעלה מבן מאה – גם לו אין משקפיים. זה לא אומר שאם יש למישהו משקפיים זה סימן שהוא קילקל את העיניים… אבל יש כאלה שהקב"ה שומר עליהם באופן מיוחד, כנראה ששמירת העיניים שלהם היתה מיוחדת במינה. והקב"ה שומר על העיניים הטהורות האלה.. זהו מוסר ההשכל שאנו יכולים ללמוד מהפרשה שלנו