בימים אלו, נוהגים ברבים מהיכלי התורה להפסיק את סדרי הישיבה הקבועים. גם גדולי וצדיקי הדורות נהגו לצאת בתקופה הזאת להבראת נפשם וגופם הטהור, כך נהגו גם רבוה"ק זי"ע.
נעלה ונביא בין בתרי הטורים והשורות, אסופה מעניינת של עובדות קודש מגדולי הדורות, אודות התמדתם בתקופה הזאת, לרבות הנהגות קודש שנהגו בעת שהותם בנאות דשא.
מאי 'נופש' במחיצת מרנא בעל החזון איש?
החזון איש זצ"ל, כשעדיין התגורר בחו"ל, היה יוצא ל'נופש', כביכול, בעיירת הקיט 'וואלקניק', מוקדם מאוד. הוא היה הראשון שהגיע ל'נופש'. כך ציוו עליו הרופאים. החזון איש היה יוצא מוילנא מיד אחרי ל"ג בעומר, ועוזב את 'הקייטנה' אחרון, בערב ראש השנה.
כשהיה החזון איש מגיע לוואלקניק, הגיעה עמו מעין 'שבת'. כך הרגישו אנשי המקום. היה זה עוד לפני ששמו של החזון איש יצא בעולם כולו. הוא היה יוצא לפעמים לטייל ביער האורנים, לפעמים התרחץ בנהר, אבל גם ב'קייטנה' הוא עשה מה שעשה כל חייו: למד.
בבקתת היער הקטנה הוא היה שוכב על מיטת ברזל, בידו גמרא קטנה, ולומד. לפעמים ישב עם הגמרא ביד על ספסל עץ שעמד בחצר הבית, ליד שולחן ארוך. בבקתת היער בוואלקניק, היה החזון איש רחוק משאון העיירה שוקקת החיים. הוא נמנע, כדרכו, מלהתערב בחיי הקהילה, אבל הקהילה לא ויתרה עליו בקלות: מניין התארגן והגיע ליער, להתפלל עם החזון איש. רק לעיתים רחוקות הוא היה מבקר בעיירה לתפילת מנחה בשבת, או לסליחות ראשונות בסוף הקיץ. הוא לא הסכים להכריע בדין בין אדם לחברו, וגם לא להתערב בסכסוכים שונים. הוא, הרי, הגיע לנפוש…
אבל כשהתעורר חשש גדול בליבו של הקצב המקומי, בקשר לכשרותו של שור ששחט לשבת, הוא רץ, בלי לחשוב, אל היער, לבקתה הקטנה. שהרב יפסוק הכשר השור אם לאו. גשם ירד, והקצב הלך לצד החזון איש עד בית הרב של וואלקניק, שהתקשה להכריע בעניין בעצמו. הוא נכנס לבית הרב, התיישב כשסנטרו נשען על ידית מקל ההליכה שלו, הקשיב לשיקוליו של הרב ואמר: 'כשר'. ומיד קם כדי לחזור ל'קייטנה' שלו. הקצב ביקש להזמין עגלה, שתיקח את החזון איש בחזרה לבקתתו. אבל החזון איש בחר לחזור כשם שבא, ברגל…
מי שבא לבקר אותו שם, היה פוגש אותו כשהוא שכוב על מיטתו או ישוב על הספסל בחצר, פניו מופנים אל השמש המרפאה, ובידיו הגמרא, כמובן. כך, ממקום הקייט שלו, הוא עזר לאנשים להכריע ולהחליט החלטות חשובות ביותר. הוא אפילו ניסה להציל בחור צעיר, שהגיע עם אביו להחלמה בוואלקניק והזמין אותו לדור עמו בחדרו.
(קונטרס שימוש חכמים)
על מי מנוחות ינהלני
מסכת מיוחדת בפני עצמה היא עוצם התמדתו הבלתי נלאית של כ"ק מרן רבינו ה'ישועות משה' זי"ע, גם בשהותו בנופש למנוחה. עין בעין ראו כולם, כי התורה היא לחם חוקו ונשמת אפיו, אשר הימנה אין הוא יכול להינתק יומם ולילה.
ספרים רבים עבי כרס מלאים בעובדות וסיפורים לרוב ניתן למלא אודות התמדתו הפלאית בתקופה זאת.
פונה היה תחילה לסידור ספרי הלימוד. וכה כותב הרה"ח ר' שלמה קליין הי"ו ברשימותיו (ילקוט 'בדרך המלך' ב'): "מיד בהגיע רבינו למחוז חפצו, לחדרו שבבית האכסניה, במקום שהותו בנאות דשא – פונה תחילה לסידור ספרי הלימוד שיעמדו בסדר הראוי, ומכין את הספרים ללימודיו".
באחת השנים, בהגיע רבינו לשווייץ, קידם את פניו הרה"ח ר' מאיר רוזנבוים ז"ל, ורבינו התעניין מיד אם הכין את כל הספרים כראוי. באמצע השבוע הורה רבינו להתקשר אל ר' מאיר הנמצא בציריך, ולומר לו שהוא זקוק לספרי תלמוד ירושלמי, הוסיף רבינו ואמר לו: "כבר היום בבוקר הוצרכתי לעיין בירושלמי" (ספר 'שבעים שנות חינוך', ניסן תש"ע).
מספר הרה"ח ר' צבי פייביש מילר הי"ו: בהגיענו לשווייץ, ראיתי את רבינו מכניס בכל הספרים סימניות לפי סדרי השיעורים במסכתות הש"ס, ובכרכי השו"ע – אורח חיים, יורה דעה, חושן משפט וכו'. והיה רבינו מסדר הספרים בעצמו, כדי שיעמדו בסדר נכון ומסוים לפי הנחוץ ללימודו, דבר דבור על אופניו, כרכי הש"ס הבבלי והירושלמי, תנ"ך, משניות, רמב"ם, טור ושו"ע, וכו'. פ"א כשסיים לסדר את הספרים, נענה ואמר: "יא! מ'דארף זעהן אז דאס אלעס זאל ליגען אין קאפ!"
השלים סדרי לימודיו
במשך הימים בנאות דשא, אף השלים רבינו את סדרי לימודיו והשיעורים מהעבר ועל העתיד.
באחת השנים, ירד גשם שוטף משך כל השבוע הראשון לשהות רבינו בשווייץ, לפיכך לא יצא לטיול, אלא ישב ספון בחדרו משך כל היום, מתשע בבוקר – אחר תפילת שחרית – עד תשע בערב לקראת תפילת מנחה. במוצאי שבת של אותו שבוע, אמר מרן באנחת רווחה: "ברוך ה', כבר שילמנו את כל מה שהיינו חייבים עד כה, מעתה ניתן להתקדם ולהשלים על להבא"… (ספר 'שבעים שנות חינוך', ניסן תש"ע).
מספר הרה"ח ר' צבי פייביש מילר הי"ו, שכאשר שמע מרבינו בעת הטיולים, שחזר על קטעים מדברי ה'אור החיים' הק', הכתובים בפרשיות הבאות, שאל את רבינו על כך, ומרן ענה לו דברים כהווייתם – היות ובימי אלול ותשרי הבעל"ט רבים הם הבאים, והזמן אינו מספיק להשלים בכל שבוע את כל פירוש ה'אור החיים' הק' על הפרשה, כמו גם שאר השיעורים הקבועים, ע"כ עיניו בראשו להשלים עתה את כל סדרי השיעורים, ביניהם גם את האוהחה"ק עד סוף חומש דברים, כדי שבעז"ה בפר' בראשית יוכל להתחיל שוב ללמוד מדי שבוע את האוהחה"ק לפי סדר הפרשיות…
מידי יום ביומו היה רבינו יוצא לטייל ולשאוף אויר צח לבריאותו. בדרך היה משוחח בפלפולא דאורייתא, בפרט כשנלוו אל הטיול ת"ח וגדולי ישראל. יצוין בזה, שבנאות דשא נזדמנו לפונדק אחד הרבה גאונים וגדולי הדור זצ"ל ושליט"א, ונהנו לקיים עם רבינו שיחות תורניות מקיפות בכל מקצועות התורה.
ליתן רווח להתבונן
על כ"ק אדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן זי"ע בעל 'דברי אמונה' מתולדות אהרן מסופר: רבינו היה נוסע לנוח במקומות שונים, היה מגביר את התמדתו עשרת מונים, כי לא היה טרוד אז עם הציבור כדרכו בירושלים. לפנינו תיאור של אחת מנסיעותיו באחד מחודשי אלול, כפי שנכתב ע"י מקורבו הרה"ח ר' שמשון רוזנפלד:
"דרכו היתה לצאת לפני חודש אלול מחוץ לעיר, לפוש בצפת או באחת מערי הגליל, ושהה שם עד אמצע חודש אלול, וכמו-כן בסוף חודש אלול, שהה במושב 'בית חלקיה'. במקומות אלו קבע מקום מושבו באלו השבועות, כדי להתפנות מטרדות ההמונים, והיה שם סדרו מלא וגדוש בתורה ועבודה, החל מההכנה לתפילה, כאשר היה סדרו לעלות על יצועו בערב בשעה מוקדמת, וכבר השכים קצת אחר חצות הלילה בשעה אחת או שתיים, על מנת לעסוק בעמל התורה בשקידה רבה, ובצדו ערימה מלאה ספרים. סדר שיעוריו היה אז: ראשית בלימוד פרקי משניות, אח"כ עסק בגמרא רש"י ותוספות, בהלכה ופוסקים ובספרי קבלה, והיה נשמע קולו בעת לימודו בנעימות ובחיות ובקול, אשרי אוזן שומעת זאת.
"בקדרותא דצפרא, התבודד רבינו עם קונו, ושפך שיחו בהשתפכות הנפש בתהילים ובשירות ותשבחות. אחר-כך התפילה עצמה היתה ברשפי להבות אש שלהבת ק-ה, בהשתפכות הנפש והתמוגגות בתיבות התפילה מאין הפוגות שאין לתאר, ואח"כ עסק בשיעוריו הרבים תמידין כסדרן, במשך כל היום בהתמדה רבה שעות רצופות. ונימק טעמו על מה שהירבה לשהות מחוץ לעיר, כי בעיר נאלץ לעלות על יצועו מאוחר מחמת סיבות קבלת קהל וטרדות שונות, אבל מחוץ לעיר, יכול היה להקדים ללכת לנוח על יצועו, כדי שיעלה בידו לקום בהשכמה וללמוד קודם התפילה שש שעות, ולהספיק לסיים את שיעוריו הרבים.
"כמו"כ היה לו סדר מיוחד לאמירת תהילים במתינות, שאז נכספה נפשו וגם כלתה בדמעות שליש ובהתעוררות עצומה, אשר מי שהאזין מאחורי דלתו היה נמס ליבו כמים, ורוב היום ישב בהתמדה בלימוד התורה הקדושה. לתושבים, אנשי הכפר, היה רגיל בשנים הקודמות ללמד פרקי משניות והלכות פסוקות, לדעת את המעשה אשר יעשון, והפיח בהם רוח קדושה בשיחותיו, באומרו שזהו חלק בלתי נפרד ממטרת נסיעתו, לרומם נפשות להשי"ת".
סיפר אחד ממקורביו על אותו סדר היום של רבינו במושב בית חלקיה: "בשעה תשע בלילה עלה על יצועו, ובשעה 12 וחצי כבר השכים לעבודת הקודש, והכין לעצמו שם בחדרו הרבה ספרים".
(זכור לאברהם, ח"ג עמ' מד)
כי לא מחשבותי מחשבותיכם
הג"ר יצחק זילברשטיין שליט"א, רב ואב"ד 'רמת אלחנן' ב"ב, סיפר על מושגיו של חמיו, הגאון הגדול רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל בימי בין הזמנים, וכה סיפר: "אצל מו"ח זצוק"ל ביטול זמן היה בסוג חשיבה אחרת ממה שאנו רגילים לחשוב. לדוגמא, אספר בזה עובדה מרתקת המעידה על הלך מחשבתו הגבוהה:
"זכרוני, כי לפני עשרות בשנים צעדתי עמו ברחוב, ובתוך דבריו אמר לי: 'אני תמיד משתוקק ללמוד בספר 'משנה למלך' המלא בפלפולים, אבל מה אעשה שבזמן הזה אני יכול ללמוד עוד קטע רשב"א שהוא ראשון, וחבל לי לאבד באותו עת עוד רשב"א'… למעשה, מרוב חשקו ללמוד את הפלפולים של ה'משנה למלך', כאשר נסע לנופש – נטל עמו בתיק ספר זה, ואז כאשר היה מוחו זקוק למעט מנוחה – עיין ב'משנה למלך'…
ובין הזמנים קודש קדשים
על כ"ק האדמו"ר רבי ישראל מרדכי מרחמסטריווקא זי"ע מסופר: "הרבי היה נסער מאוד ב'בין הזמנים'. הוא היה אומר לנו בתמיהה: 'אי אפשר ללכת ברחוב. בחורים מסתובבים! איך זה שהם לא יושבים ולומדים?! מהם הם עושים ברחוב שוב?!'…"
מעשה בנער שבימי 'בין הזמנים' לא פתח גמרא כלל במשך שבוע, ונקרא על ידי הגבאי לסייע בבית הרבי. "לא, לא, אל תקרא לי עכשיו" – נבהל הבחור – "כבר שבוע איני לומד!" הוא ידע שהרבי יקרא הכול על פניו… הגבאי ניסה להיעזר במישהו אחר, אך לבסוף לא היתה ברירה, ושוב קרא לאותו בחור. הלה נענה בחוסר שביעות רצון, ואת אשר יגור בא לו… לאחר שסיים מלאכתו, קרא אליו הרבי וגער: "אתה לא לומד! מה קרה לך?" נרעש ונסער יצא הבחור לבית המדרש ללמוד תורה. לאחר רבע שעה קרא הרבי לגבאי וביקש: "קרא לבחור שהיה כאן, שיבוא אלי". "הוא הלך ללמוד" – נענה הגבאי. "ובכן, קח כסף ותן לו כדי לקנות ארוחת בוקר" – הורה הרבי…
מתי אתן לנשמתי לטעום מערבותה של תורה?!
בקרב בני משפחתו ומשמשיו בקודש של כ"ק האדמו"ר מנדבורנה זי"ע בעל 'באר יעקב', נתוודעה בגלוי אהבתו בעוז ותעצומות אל התורה, עת שנסע בעצת מקורביו לפוש מספר שבועות מעבודתו בקודש, ולחזק את גופו הנחלש. או אז נתגלתה להם גודל התמדתו העצומה, ודביקותו המוחלטת בתורת אלוקיו. משעה שנכנס לבית המנוחה, לא מש ולוּ לרגע קט מדפי תלמודו, כאשר נטל עמו מארץ הקודש את כרכי ספריו אשר החליט וקבע לעצמו לעיון בסדרי לימודיו.
משמשיו יצאו מעט לפוש באזור הסביבה, ורבינו נותר על כסאו רכון בדפי הגמרא. כשחזרו באישון ליל, מצאוהו באותה תנוחה אחר שעות ארוכות, הוגה בעריבות ובנעימות ומתענג מנועם זיו מטמוני התורה. כשפנו אליו המשמשים, למען יואיל בטובו לשאוף את האוויר הצח ששרר במקום מושבם, נענה רבינו בהתנצלות: "מתי אעשה לביתי? מתי אתן לנשמתי לטעום מעריבות התורה?"… וביקש לתת לו לעיין בתלמודו ולמלאות את משאלות לבו.
פעם (מובא ב'מדרש להוראה' אדר תשע"ג עמ' י'), ימים ספורים טרם נסיעתו לפוש, הזדמנה על שולחנו התייעצות חינוכית, ואחד מנאמני ביתו ביקש לדחות את הנושא לימים הבאים, בהם ישב רבינו ביחידות וברוגע בבית המנוחה, ושם יעיין וישיב על שאלה זו. אך רבינו ששמע על כך, הגיב מיד: "כל מה שניאות אני לנסוע למנוחה, אינו אלא כדי שאוכל להתפנות לעסוק כליל בתורה, הבה נסיים עול זה כעת, ולא נדחהו למחר"…
(מתוך סדרת שיחות ושיעורים שנאמרו לבחורי חבורת 'בר יעקב' הנאמר בהיכל בית המדרש לתורה ולתפילה 'נדבורנה' בעיה"ת אלעד)
לשליחת תגובות לכותב הטור, הרה"ג רבי שמואל צבי גנץ שליט"א, כתבו ל: