אלוקים חשבה לטובה (נ, כ)
אחת המתנות החביבות בהן זכה עם ישראל, אחד הערכים המובילים על פיהם אנו חיים, הוא המצוה הנפלאה של כיבוד הורים. זו מצוה מיוחדת שיש בה מימד מרגש, היא מתקבלת על הדעת ומסתברת בהגיון בריא, ויש בה גם הכרת הטוב בדרך נעימה ואיכותית.
למעשה, ההגיון הפשוט מחייב את האדם לכבד את הוריו. הן הם אלו שהביאוהו לעולם, הם שגידלו אותו במסירות ובחיבה, הם שהתאמצו למענו בכל נימי נפשם. מגיל אפס, כחסר ישע מתחיל, משליך הפעוט את יהבו על הוריו האוהבים, ואלו עושים הכל למענו: מגדלים, מחנכים, דואגים, צועדים עמו לרופא, מתעוררים עבורו באישון ליל, מטפחים אותו, מסייעים לו בעיתות משבר ושמחים עמו בשעות אושר. אך טבעי, שמתוקף מסירות כה גדולה, ישאפו כל בן ובת לכבד את הוריהם.
מדהים לראות, עד כמה כיבוד ההורים הופך ממצוה טכנית לחיבור אישי רגשי. אנו רואים אנשים שמעבר לעזרה הפיזית להוריהם, מתחברים הם אליהם בקשר אישי קרוב, דואגים להם, איכפתיים כלפיהם, מעריכים אותם באמת. משהו בתוככי הלב מתעורר לקשר נפשי קרוב וחם, אהבה פנימית בוערת, הרבה מעבר לעשיה היומיומית למען ההורים.
למעשה, המציאות הזו אינה חידוש כה גדול, שכן החיבור הרגשי, העצמת האהבה להורים, החשיבה החיובית כלפיהם, הוקרתם באמת מכל הלב – הם חלק מהותי מהמצוה. זה הגילוי שמגלה בעל ה'חרדים', חושף את סוד הקסם שבמצוה:
עיקר מצוות כיבוד הורים, הוא בעומק הלב פנימה, בהפנמת החיבור עימם, בהטמעת ההערכה כלפיהם, בהשקעת חשיבה בכמה עשו עבורנו ההורים, ועד כמה אנו מחוייבים בכבודם. מצוות כיבוד הורים כוללת מצוה רגשית – מחשבתית: להעמיק חשיבה חיובית על ההורים בעומק הלב, להעריכם, לפתח רגשי אהבה כלפיהם. וגם אם איננו מבינים ומתחברים לחשיבה ולרעיונות שלהם, עלינו להתעלות מעל התחושות הללו, ולהעצים רגשות הערכה וחשיבה חיובית עליהם ועל רצונותיהם.
ואולי דווקא לכן, בשל היותה של מצוות כיבוד הורים דורשת חשיבה וקשר מעמיק ורגשי שהוא לא תמיד קל ומובן מאליו, לכן התורה מבטיחה מפורשות את מתן שכרה של מצוה זו, מביעה את מעלתה היתירה של המצוה המיוחדת הזו. יתירה מכך, המדרש אומר שכל המבקש ימים ושנים, עושר ונכסים, חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא – יעשה רצון אביו שבשמים ורצון אביו ואמו!
מדהים! מצוות כיבוד הורים הופכת למפתח מאסטר שפותח את כל השערים, שערי החיים, שערי הבריאות, שערי העושר והאושר. כל מי שזכה והוריו עימנו כאן לאורך ימים, מחזיק בידיו את מפתח המאסטר שבכוחו לפתוח לו כל שער נעול, ולהובילו להצלחה כבירה עולם הזה ובעולם הבא. כיבוד הורים – ופסגת השאיפות של כולנו בידינו!
בפרשת השבוע שלנו, נוכל למצוא הוכחה לכך בדבריו של יוסף הצדיק, כשהוא מגלה שהדבר שהוביל אותו לכס המלכות, מה שהפך אותו למשנה למלך מצרים – הוא דווקא מצוות כיבוד הורים. כאשר יעקב אבינו נפטר, והאחים חוששים שישיב להם רעה תחת הרעה שעשו לו – במוכרם אותו לעבד, משיב להם יוסף: 'ואתם חשבתם עליי רעה, אלוקים חשבה לטובה…'
יוסף הצדיק מסכם את תהפוכות חייו בהבנה, שכיבוד ההורים שלו הפך למנוף שבנה את חייו. הרי כשאביו ציווה עליו לצאת ולחפש את אחיו, ידע יוסף כי הוא מסתכן בכך, שכן שנאתם עזה כלפיו. יתירה מזאת, מלאך גבריאל עמד והזהירו שכך יקרה, ובכל זאת – הוא היה נחוש לצאת ולקיים את מצוות אביו, לתור אחר אחיו ולהשיב אביו דבר, כי כך הורה אבא!
ולמעשה, מצוות כיבוד הורים זו, אותה קיים תוך מסירות נפש עילאית, היא שהפכה אותו למשנה למלך, שהובילה אותו לפיסגת הכבוד והמעמד האנושי, לשליט יחיד בסחר התבואה בשנות הרעב, ולבעלים יחיד בכל נכסי מצרים. כל ההתפתחות הזו לא היתה מתרחשת אם היה בוחר להתעלם מציווי אביו, אם חששו מפני אחיו היה גובר על רצונו לקיים את הוראת יעקב אבינו!
כלומר, העובדה שאהבת אביו היתה כה חזקה ואיתנה בלבו, העובדה שהוראת אביו היתה כה יקרה בעיניו, העובדה שציוויו של אבא היה המילה האחרונה אצלו – היא שפתחה לו את השערים והכניסה אותו למהלך ממנו יצא משנה למלך. ואף כי בשלב הראשוני היה נראה כי החשש היה מוצדק והוא אכן נמכר לעבד ואך בנס נותר בחיים – לאורך זמן הוכח כי מצוות כיבוד ההורים שמרה והגינה עליו, וגם הרעיפה עליו שפע טובה וברכה, כבוד ועושר!
גילוי זה של יוסף הצדיק, כדאי שנעמידו בכל עת מול עינינו. לא תמיד כיבוד ההורים הוא קל, לפעמים הוא דורש הקרבת זמן ומאמץ. ככל שנחדד את אהבתנו להורינו בכל דרך אפשרית, ככל שנקבע בליבנו שאנו נוטרים להם טובה ומוקירים אותם, ככל שליבנו יהמה רגשות הוקרה אליהם, ככל שנפשנו תערוג להטיב עימם ולכבדם – כך ייקל עלינו לכבדם כיאות, למלא את עצמנו באנרגיות עשיה למענם, וכך נפתח לנו את אוצרות השפע והאושר!
בקשה מוזרה ברגעים קשים…
היה זה בעיצומם של ימי המלחמה הנוראה, כשיד אכזרית הונפה על יהודי אירופה וכמעט שכילתה את שארית הפליטה. כשהרשעים עושים הכל כדי להכרית שם ישראל חלילה. הצעד הראשון אותו עשו בהיכנסם לכל עיר ועיירה, הוא לרכז את כל היהודים בכיכר העיר, לקראת שילוחם – למחנות העבודה
ביום מן הימים, הגיעו פלוגות האס אס הידועות לשמצה לעיירה קטנה, שחיו בה לא מעט יהודים. כעבור כמה שעות עבר הכרוז בחוצות העיר, והכריז כי ביום המחר, בשעה 5:00 בבוקר בדיוק, על כל תושבי העיר היהודים להתכנס בכיכר העיר המרכזית, כשלכל אחד מהם ניתנה הזכות להביא עמו מזוודה קטנה השוקלת עד עשרה קילו. ההכרזה היתה כקול הלמות הפטיש, שכן היהודים כבר ידעו כי בוא תבוא ההודעה הזו, ועתה – חשו כי נחתם דינם…
כל יהודי צרר לעצמו צרור קטן, ככל אשר ידו מגעת. מתי מעט מהיהודים שיערו שהם לא יחזרו… רובם קיוו וייחלו כי יגיעו למחנות העבודה, שגם הם גיהנום לא קטן – ובכל זאת, אולי פריטים בעלי ערך, יהלומים ותכשיטים, יסייעו להם שם. לפיכך, הכל עשו כל מאמץ כדי לתכנן אלו חפצים בדיוק יטלו עימם, מהם שתפרו יהלומים ותכשיטים לנעליהם ולשרווליהם, ואחרים צררו להם בגדי חורף – שיגנו עליהם מפני הצינה השוררת במחנות…
בבית אחד, לא קרה דבר מכל זה. לנוכח הכרזת הכרוז, ובהפתעה גמורה, ביקש האב מבנו כי יגהץ לו חולצה. 'חולצה? מגוהצת? עכשיו?' – השיב – תמה הבן בהשתוממות. 'הלא אנו יוצאים לגלות ארוכה, מי יודע אם ומתי נחזור. חולצה מגוהצת? זה מה שבוער עכשיו?!' – שאל בתמיהה רבתי…
'תגהץ לי בבקשה חולצה', שב האב וביקש, כשעיני הבן תלויות לנגדו בתדהמה. 'אבא, אנחנו הולכים אל הלא נודע, לא חבל להשקיע עכשיו זמן בגיהוץ חולצות? לא יותר כדאי לצרור את המזוודה הקטנה, להיערך לימים הקשים הבאים עלינו?' – זעק הבן מנהמת לבו…
אלא שאביו לא השיב דבר, אלא שב והורה לו לגהץ עבורו חולצה. הבן, אמון על דברי אביו, למרות תמיהתו הגדולה – ביצע לבסוף את ההוראה. הוא נטל חולצה נקיה, וגיהץ אותה למשעי, לשם ולתפארת. לאחר מכן הושיט בחיבה את החולצה לאביו, שלבש אותה בארשת רגועה ונינוחה…
או אז, כשהתמיהה הגדולה עוד עמדה בחלל אך האב כבר בא על סיפוקו וקיבל את מבוקשו, נענה האב ואמר לבנו יקירו:
'ראה בני, ידעתי גם ידעתי לאן אנו הולכים, לארץ גזירה, ומי יודע אם נשוב ממנו… אלו מבינינו האורזים לעצמם כלי כסף וזהב ובגדים, אינם מבינים כי בתחנה הראשונה יבזזו מהם הנאצים את רכושם, לא ישאירו להם דבר וחצי דבר, נכס או שיירי נכס. הכל הכל יילך לנאצים…
לא כן אתה, בני יקירי. הותרתי לך אוצר יקר – אוצר של מצוות כיבוד הורים, תעודת ביטוח שמימית למען יאריכון ימיך. חפצתי שתקיים מצוות כיבוד אב באופן הנעלה ביותר, בלי טיפת הגיון, בלי קורטוב הבנה. פשוט לכבד את אבא כי כך ציוותה תורה, כי אני משוכנע, סמוך ובטוח, שזה המפתח וזו הדרך לשמור עליך ולהגן על חייך. אוצרות של זהב ויהלומים ניתן לשדוד ולבזוז, אך פוליסת ביטוח חיים של כיבוד הורים – תעמוד ותגן עליך בכל מצב ובכל תנאי!'
האב סיים את דבריו המרגשים, ומעיניו, כמו גם מעיני בנו, זלגו דמעות התרגשות. עתה הבין הבן שדווקא הוא שהצטייד באוצר יקר שיגן עליו, שהוא מחזיק בנכס אותו אין לאיש מאנשי העיירה, נכס רוחני אמיתי שישמור ויגן עליו בעת צרה, ויבטיח את חייו בכל התהפוכות העומדות לעבור עליו…
לימים, אותו בן סיפר את סיפורו האישי הזה בחתונת נכדו, וקרא ואמר: 'דעו לכם, שאם אני עומד כאן, שריד יחיד למשפחתי ולעירי, הניצול היחיד ששרד את התופת ועוד זכה לעלות ארצה ולהקים משפחה לתפארת – הכל בזכות אותה חולצה שגיהצתי רק כדי לקיים את מצוותו של אבא, אותה מלאכה שהיתה תמוהה ובלתי מובנת בעיניי, ובכל זאת ביצעתיה. התברר, האוצר שנתן לי אבא – היה האוצר הטוב ביותר, שבאמת הגן עליי ושמר עליי עד היום הזה!'
סיפורו המרגש של הניצול הזה, אותו כתב הרה"ג רבי ישראל ליוש שליט"א, קורא ומאיר לנו: הורים יקרים, בידכם הדבר לחנך את ילדיכם, להטמיע בהם את חשיבות כיבוד ההורים. אין כאן עניין של 'לא נעים', אין כאן עניין של טירחה. ההיפך – ככל שנגדל ונחנך את ילדינו כמה חשוב, מועיל, משפיע ומעצים כיבוד ההורים, ככל שנעניק להם את המבטא הנכון על המצוה הזו ועד כמה היא פותחת כל שערי שמיים – כך ייטב להם כל הימים!
הבה נתאמץ עוד קצת בכיבוד הורים, הבה נחשוב מה עוד נוכל להוסיף, לשפר, כיצד נוכל לכבד את הורינו טוב יותר, וכיצד נוכל להטמיע בלבבנו יותר רגשי הערכה ואהבה כלפיהם. הבה נעמיק את הקשר עם הורינו, הבה נכבד אותם בכל ליבנו, וגם נעביר את המסר לדור הבא: כיבוד הורים הוא נכס, אוצר יקר, ביטוח חיים, מפתח מאסטר בשערי שמיים. החזק בו אל תרף!
חשיבה מחודשת שחוללה ישועה
הסיפור הבא מתרחש בביתה של משפחת ג. מאיזור המרכז, המוכרת לנו באופן אישי. על בית המשפחה חופפת מזה תקופה עננה של עצב ודאגה, וההורים החלו לחוש אובדי עצות. בביתם בת המתבגרת והולכת, כבר כמה שנים שהיא נמצאת בפרק 'האשה נקנית', אלא שהקונה העלום – איננו…
היא כבר לא צעירה, מאחוריה שורת אחים ואחיות הממתינים בתור בסבלנות, אלא שסבלנותם מתחילה לפקוע. הצעות באות ונשנות, חוזרות ומוסרות מעל השולחן, ודבר לא קורה. הם כבר ממתינים לשמוע את קול הצלחת המתנפצת המבשרת על הישמע קול ששון ושמחה ומצהלות כלה בביתם, אך בשורות טובות אינן נראות באופק.
באחד הערבים, ישב אב המשפחה יחד עם רעייתו לשיחה שקטה, ושוב עלה הנושא הכואב, המעיב, המדאיג כל כך. הנערה צנועה וחסודה, אין בה כל חיסרון בולט ואינה שונה משאר בנות כיתתה. מה קרה? למה דווקא היא 'תקועה' כל כך?
ובעודם מדברים וחושבים על מה ניתן לעשות, לפתע צפה ועלתה מחשבה במוחו של האב. באותה תקופה עסק קצת בלימוד מצוות כיבוד הורים, ולפתע חש שאולי זה המפתח לישועה…
ולא שלא היה מכבד את הוריו עד אז, ההיפך הוא הנכון. בכל עת מצוא, היה מזדרז לעמוד לצידם ולסייעם. כשנזקקו להסעה או לקניות – הוא היה הראשון להתייצב. אם אבא או אמא התקשרו – השתדל תמיד לענות, ואפילו לדבר עימם, למרות שזה לא היה הכי נוח לו…
כי כך נהג עד אותו היום: ברמה המעשית, כיבד את הוריו, אך ברמה המעשית בלבד. מעבר לכך, לבו היה מלא טרוניות וטענות, קושיות ותירוצים, ביקורת נוקבת ומחלוקות עמוקות, על כל התנהלות הוריו, מיום לידתו עד היום הזה. לתחושתו, כל מה שהוריו עשו – הוא בעצם טעות אחת גדולה. הוא מבין טוב מהם, הוא יודע שהם אינם מבינים דבר, והוא בנה את ביתו והנהיג את חייו לפי פרמטר מוביל: הפוך ממה שראה בבית אבא ואמא…
עתה, לנוכח הישועה המתמהמהת, חשב האב כי אולי זו הנקודה הנדרשת ממנו. הן לא די לכבד את ההורים בכיבוד מעשי – טכני, יש לאהוב אותם בכל לב, להעריך אותם, להוקיר אותם, לראות בהם דמויות מופת, להתקשר עימם בעבותות אהבה. 'אם אני וכל בני משפחתי מלאי ביקורת על הוריי – הרי שחסר כאן חלק מהותי ויסודי במצוות כיבוד הורים, כי ליבנו לא איתם, אין בנו אהבה אמיתית כלפיהם. אולי זה מה שמעכב את ישועתנו…' – הרהר.
וממחשבה למעשה, על אתר החליט האב לשנות את דרכיו לחלוטין, מן הקצה אל הקצה. מאותו רגע, החל לחשוב על הוריו מחשבות חיוביות, ודחה את כל הנסיונות לשוות להם אופי שלילי בעיניו. גם אם גילה דבר מה שלילי בהתנהלותם – דן אותם מיד לכף זכות, והעצים עוד יותר את רגשי ההוקרה והכרת הטוב כלפיהם.
את השינוי הזה לא עשה לבד. כל בני המשפחה היו שותפים למהלך, הוא הסביר להם עד כמה זה נחוץ וחשוב. ילדיו החלו לחשוב טוב על הסבא והסבתא, והוא עצמו לא פסק מלהרהר ולדבר על טובתם, מעלתם ואיכותם. מיום ליום חש כי תחושתו משתפרת, כביכול זכה בחיים חדשים, או לפחות – במבט חדש על החיים: הנה, הוא כבר אוהב את הוריו, חש אליהם קשר בעמקי נפשו, מעריך אותם באמת, מוקיר אותם בכל לבו!
ולמרבה ההפתעה, אכן כן – זה היה המפתח שפתח לו את שערי הישועה והביא את השמחה אל ביתו. עד מהרה עלתה הצעה על הפרק, נבחנה לעומק, ובתוך תקופה קצרה התארסה הבת למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת, לשמחת ליבם של כל בני המשפחה. והכלה הזו, שכיום כבר נשואה באושר בס"ד, היא היא הוכחה חיה על מעלתו של כיבוד ההורים המחשבתי, על העובדה שהקשר הלבבי והחשיבה החיובית על ההורים – הם מפתח המאסטר לישועות ולשמחות!
וסיפור נפלא זה, המוכר לנו – כאמור – מכלי ראשון, מאיר וקורא עד כמה קרוב אלינו הדבר, תלוי רק בנו. אפילו מאמץ טכני לא נדרש כאן, רק לשנות את החשיבה, לנקות את המשקפיים, להעצים את הטוב הנראה בהורינו, ולהתחבר עימם בעבותות אהבה והערכה גואים. זו המשמעות העמוקה של מצוות כיבוד הורים, וזה מה שיפתח לנו את שערי שמים, וירעיף עלינו שפע טובה וברכה, שמחות ואושר רב!