"וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן" (בראשית כ"ט, ל"ג)
הגאון רבי חזקיהו מישקובסקי סיפר מעשה מופלא שאירע לרב אורי זוהר, בביקור שערך באחד מתלמודי התורה בעיר באר שבע. הרב אורי זוהר ביקר בת"ת המיועד למשפחות בעלות תשובה. הת"ת ערך מבחן לתלמידים, והרב זוהר הוזמן לחזק את המשפחות שרשמו את ילדיהן לת"ת, ולהשפיע על משפחות נוספות לרשום גם את בניהם למוסד.
התבוננתי בדמויות שישבו בשולחן הכבוד, מספר הרב זוהר, ואחת מהן היתה נראית לי כדמותו של יהודי פשוט שבפשוטים, שאין מקומו לכאורה בין המכובדים. לא ראיתי בפניו שום דבר מיוחד שיסביר את ישיבתו שם. ברם, הבנתי שאם הושיבו אותו במזרח יש לכך סיבה. ניגשתי אל אותו יהודי, ושאלתי אותו מי הוא.
"וכי אינך יודע?!" השיב הלה בפשטות, "אני אביו של מנהל החיידר!"
"אתה אביו של המנהל"? הבעתי את תמיהתי בקול, "אולי תספר לי כיצד זכית לכך"? ביקשתי.
במקום להשיב, הצביע האיש לכיוון עזרת הנשים, ואמר לי: "שם יושבת אשתי, ובזכותה הגעתי לכך".
היהודי הפשוט סיפר את סיפורו:
נבהלתי ולא ידעתי מה קרה לה
אנחנו מתגוררים בשיכון ד' בבאר שבע. שיכון זה ידוע היה לא רק בבאר שבע, אלא בכל רחבי הארץ, כאיזור של פשע, ירחם ה'. אני התפרנסתי באמצעות קיוסק שהפעלתי במרכז השכונה. למרות הכל, הצלחנו לגדל בשכונה זו שמונה ילדים, ארבעה בנים וארבע בנות, שכולם צמחו וגדלו ליראי ה', והפכו לבני תורה מובהקים. ילדי מתגוררים כיום בבני ברק, בתפרח באופקים ובבאר שבע, וכולם – גם החתנים שלקחנו לבנותינו מרביצי תורה ויראה.
והכל בזכות אשתי. אספר לך כיצד קרה הדבר. בבוקר שלאחר החתונה, כשחזרתי מהתפילה, מצאתי את אשתי בוכייה. נבהלתי מאוד. לא ידעתי מה אירע לה, ומה מביא אותה לבכות לאחר חתונתה. אשתי הבהירה את עצמה מיד: "בעלי היקר, יודע אתה למה אני בוכה? התרגשות גדולה מילאה את ליבי לרגל המסקנה החד משמעית אליה הגעתי הבוקר בעת שהיית בתפילה".
"כאשר הלכת להתפלל, נעמדתי גם אנוכי לשפוך שיח לפני הבורא, ואז עלתה בליבי מחשבה על דרך החיים שעלינו ללכת בה, ובעקבותיה הגעתי למסקנה והחלטה ברורה, וברצוני שגם אתה תסכים לכך בכל ליבך".
להשקיע בחינוך הילדים
"מחשבותי התמקדו בשאלה", המשיכה האשה הצעירה, "במה אנחנו צריכים להשקיע את עיקר המאמצים והתפילות שלנו בחיים? אם תנסה לטעון שהתפילה צריכה להיות על ענייני פרנסה, הרי הדבר אינו נכון! כי מי אינו יודע שהפרנסה היא משמים וכל המאמצים שהאדם עושה לכאן ולכאן, לא פועלים מאומה. מה שנגזר על האדם להרוויח – ייכנס לכיסו, ומה שלא – לא ייכנס. גם אם יעבוד על כך יומם ולילה! נכון שצריך להתפלל על פרנסה אבל זה לא העיקר!"
"ואם תאמר שצריכים אנו להשקיע את מאמצינו בענייני הבריאות, כדי שלא נחלה במחלות קשות חלילה, הרי גם דבר זה תלוי ברצונו של הקב"ה, ובוודאי שצריך האדם להתפלל על ענייני בריאותו אבל שוב – זה לא העיקר! ואז הגעתי למסקנה, בעלי היקר, שאת עיקר מאמצינו בתפילות – עלינו להשקיע בחינוך הילדים. על הדבר החשוב הזה עלינו להתפלל כל החיים! האם מסכים אתה עם דעתי?".
לאחר ששמעתי את דבריה המרגשים והכנים של אשתי הצעירה, בבוקר ההוא שלאחר החתונה, הבעתי מיד את הסכמתי המוחלטת לשאיפותיה. שנינו יחד עמדנו וקיבלנו על עצמנו להשקיע בנקודה זו את עיקר תפילותינו ומאמצינו במשך כל החיים.
אותה קבלה, חיזקה אותנו בצורה בל תתואר, עד כדי כך שמעולם לא התביישנו בתפילותינו, ובמשך כל השנים נשאנו תפילות חמות וטהורות לבורא עולם שיצליח את דרכנו בחינוך הילדים. אם תבוא אלינו הביתה בזמן הדלקת נרות בערב שבת, ולא רק אז, תוכל למלא דליים שלמים מדמעותיה של רעייתי, המתפללת לאלוקים שייתן לנו את הכח לגדל את הילדים כפי שצריך לגדלם בדור זה.
וכך, למרות שביתנו והקיוסק היו במרכז השכונה, לא השפיע הדבר במאומה על הילדים, ובעקבות התפילות שלנו, החינוך הטוב ותשומת הלב שהענקנו לילדים, וכמובן הסיעתא דשמיא שליוותה אותנו לאורך כל הדרך, זכינו לפירות מתוקים שכאלו, עד שאחד הבנים שלנו הוא המנהל של החיידר, וגם שבעת ילדינו הנוספים – מפורסמים בהתמדתם בתורה וביראת השמים שלהם".
סיים הרב אורי זוהר את סיפורו, ואמר: "חבל שאינני יכול לתאר את דמותו של היהודי הפשוט ההוא שישב ב'מזרח' ולשרטט בפניכם עד כמה פשוט היה נראה, ועד כמה לא היתה התאמה, לכאורה, בין דמותו לדמויות ילדיו מרביצי התורה.
השקעתו הרבה ודמעותיה של אשתו הביאו אותם לזכות ביהלומים שכאלו. בהחלטה פשוטה אחת, בבוקר שלאחר החתונה, הצליחו לאסוף את היהלומים המתגלגלים גם ברחובותיה של שכונת פשע שכזו, בבאר שבע.
בואו ונלמד מכאן עד כמה חשוב להשקיע בהחלטות הראשוניות שלאחר החתונה, ועד כמה משתלמת היא ההשקעה החינוכית, ובמיוחד בתקופתנו רבת הנסיונות.
(מתוך הספר שמחה בבית – בעריכת הרב משה מיכאל צורן)
יפה מאוד, אמנם הרב אורי הוא גם הגאון רבי אורי למי שמכירו היטב.