באחת השיחות לאחר תחילת תקופת הרישום לישיבות, גילה הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל לתלמידיו: "קיבלתי בחור צעיר לישיבה על פי דיבורו בלבד!".
ומה היה סיפורו של הנער? המשיך וסיפר: "בא אלי בחור וביקש להתקבל לישיבה. ראיתי שהוא צעיר בגילו מכפי הנהוג בישיבה, והצעתי לו לשוב לשנה הבאה. לאחר שיצא את בנין הישיבה חזר אלי שוב ובקשה בפיו: 'האם אפשר ללמוד לכל הפחות רק היום בישיבה?'
"התפעלתי מאוד מבקשתו של הבחור. פלא פלאים, מעולם לא ראיתי דבר כזה. הרי לא קיבלו אותו לישיבה, א"כ מאי נפקא מינה אם ילמד רק היום? אלא הרגיש שכל יום חשוב מאוד ואסור לוותר עליו. והתפעלתי מהיכן יש דעת לבחור צעיר כזה לחשוב ולומר דברים כאלה, אלא זה מראה את אהבתו ללימוד התורה וגודל נשמתו, ובודאי עדיו לגדולות".
(יתד נאמן האזינו תש"ע)
יפה מאד. רק אני לא מבין מדוע מביאים סיפורים מכל הגדולים ולא ממרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. אשר אמרו עליו מקובלים שנשמתו היא מדור הגאונים. והאיר את כל עם ישראל בתורתו. וסיפורי התמדתו וצדקתו הם מופלאים מאד.