תלמיד אחד ניגש להגאון רבי יונה הלוי פורסט זצ"ל ראש ישיבת נייטרא, והתלונן בפניו כי הוא סובל מפחדים. תדיר נופלים עליו פחד ודאגה, בבוקר ובערב. מכל דבר הוא מפחד. אין לו לילה ויום במנוחה.
"אולי זה בא כתוצאה מכך שיש לי שיעורים רבים מדי", אמר לרבו. "אולי אני לומד הרבה מדי תורה, ולכן ראשי מתאמץ מדי, וזה גורם לי לחץ ופחד – אז אולי כדאי לי להרפות קצת משיעורי התורה וזה ירגיע אותי במקצת?"
אמר לו רבי יונה: "פרט נא לי אילו שיעורים יש לך".
התחיל התלמיד למנות לו את השיעורים: לפנות בוקר קודם העבודה יש לו שיעור אחד; אחרי שהוא גומר את העבודה בלילה יש לו שיעור; באמצע היום כשהוא הולך לתפלת מנחה יש לו עוד חצי שעה שהוא לומד; וכך הוא מנה את כל השיעורים שיש לו.
נענה רבי יונה ואמר לו: "הקשבתי היטב לדבריך, שמעתי את כל השיעורים, אבל יש לי שאלה: איך זה שאין לך שיעור ביום השבת, איך יתכן כדבר הזה? אני מציע לך שתלמד בשבת, תעשה לך שיעור ביום השבת, וזה יעזור לך נגד הפחד".
והוא הסביר לו את דבריו: "אתה מתלונן שיש לך פחד, שבאנגלית יש לזה כל מיני 'שמות יפים', אפשר לקרוא לזה חרדות, מתחים וכו'. אבל אצלנו זה נקרא כפשוטו – 'עצבות'. אם תלמד תורה הקדושה המשמחת את הלב, ודייקא ביום השבת, יום של מנוחה ושמחה, כשאתה משוחרר, המח שלך משוחרר מעבודה, ואז תלמד תורה בשמחה ותוסיף שיעורי תורה – תראה שזה יעזור לך".
עברו כמה חדשים ור' יונה פגש את אותו תלמיד. "מה שלומך? איך הולך לך?" שאלו.
"ברוך השם, הכל טוב", ענה התלמיד.
אמר לו ר' יונה: "אני מתכוון לפחד הזה שסיפרת לי עליו"
"אה, השיב התלמיד, "את זה כבר מזמן שכחתי"…
הסביר לו רבי יונה: "החסרון לא היה בכך שהיו לך שיעורים רבים מדי, אלא החסרון הוא איך לומדים תורה. צריך ללמוד בשמחה ובחיות, ובמיוחד בשבת, כשהאדם אינו טרוד במשא ומתן, ואז עושה לעצמו שיעור, אזי נופלות ממנו כל המחשבות הצדדיות המפריעות לו".
(מתוך מילי דהספידא ממוה"ר בנימין זאב לעווי שליט"א, גיליון 'דברי יונה' ויחי תש"פ)