פעם, בשובו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל אמר לו אחד ממקורביו: "מסתמא ראש הישיבה נוסע לאמריקה לשם שמים".
רבינו בענותנותו דחה את דבריו בהחלטיות. "וכי אני נוסע לשם שמים?!"
אחר כך אמר לו: "אתה עוסק בעניני הרבים. דע לך, כי יש להשתדל שבכל פעלה יהיה לפחות משהו לשם שמים. בדורנו, משמעות דברי המשנה באמת 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים' היא, שבכל מעשיך יהיה גם לשם שמים…"
ואז ספר לו רבנו: "הכרתי מישהו שנשלח כשד"ר למוסדות תורה, וכאשר שב ערכו לכבודו מסיבה גדולה. בתוך הדברים שבחו מאד את ה'לשם שמים' שלו, והוא השיב לעומתם: "'איך תאמרו שהכל לשם שמים לגמרי? הרי אני אישית יודע מדוע נסעתי לחוץ לארץ…'
ואני ידעתי כי באותה תקופה היו לו לאותו אחד קשיים מגוונים בתוך ביתו, רח"ל, וכך הבנתי את כונתו".
לאחר מספר חדשים, בעיצומו של מסע החיזוק הבא באמריקה, הבין אותו מקרב כי רבנו עוצם את עיניו בכל בעת הדרשות שנשא לפני אלפי חרדים לדבר ה' שבאו לשמוע את דברו, כדי לא להבחין בקהל ההמונים- כרבבת משתתפים – שגדש את המקום. כאשר שב רבנו למעונו, שאל אותו: "מדוע ראש הישיבה עצם את עיניו? וכי עדין לא התרגל לכבוד? וכי הכבוד משפיע עליו ?!" הגיב רבנו: "האם אתה זוכר את מה שדברנו לפני כמה חדשים? הרי גם אני יודע למה אני נוסע לחו"ל…" (הינו, לא ממש לשם שמים- לפי דקות דרישותיו של רבנו מעצמו).
ואז פרץ בבכי תמרורים ממשך: " מי יודע כמה אענש על כך! באמריקה יודעים לתת כבוד, וזה משפיע, משפיע!" ושוב בכה, וכמדומה הוסיף עוד: "יתנו לי שמיסען (מכות) על כך…"
כי לכך נוצרת
לאחר שיחת חיזוק שנשא רבנו באחת הישיבות, נגש אחד מרבני הישיבה להודות לו על הטרחה.
רבנו הגיב בבטול: "להודות לי על כך שהשמעתי דברי חיזוק- הרי זה כמו להודות לי על שהנחתי תפילין…"
לתת ולא לקבל
במסעותיו של רבנו ברחבי העולם הוא לא הסכים שיתלוו אליו מנהלי מוסדות וישיבות, שמא יחשבו שבעקיפים הוא מבקש עבורם כסף.
"כל מטרתי בנסיעותי אלו", העיד רבנו על עצמו, "היא לעורר ולחזק בעניני תורה ויידישקיט. מעולם לא דברתי שם מילה על כסף. גם כשאני פוגש עשירים גדולים מאוד- אינני מבקש מהם תרומות".
כאשר היה באמריקה השתאו היהודים שם להנהגתו זו, שמגיע רק לתת (דברי חיזוק) ולא לקבל.
כשהגיע רבנו למנצ'סטר, עמד הרבה שנייבלג וקדם את פניו:
"ברוך הבא בשם ה'- בכל מקום כאשר מגיע אורח הוא בא לשם כסף
אבל כאן אפשר לומר בפה מלא: ברוך הבא בשבם ה'- שבא רק לחיזוק ולהאדרת שם ה', ועל כן עלינו לשמוע היטב מה בפיו ולאיזו מטרה הוא בא".
כסף או חיזוק
כשנכנס אליו פעם אחד ממזכי הרבים שעמד לפני מסע חיזוק בצרפת, הדריכו רבנו:
"אם אתה רוצה כסף- לא יהיה חיזוק. ואם אתה רוצה חיזוק- דע שלא יהיה כסף".
נעשה את שלנו
ולגופן של דברים בנושא זיכוי הרבים, רבנו סיפר את המשל שהמשיל החפץ חיים בנידון:
בימים עברו היו הפריצים רגילים לצאת ליער לצוד ציד. לא בכל פעם הצליחו לצוד בעלי חיים מיוחדים, אבל ארע שפעם הזדמן לו לפריץ "הערשלע" (צבי), "בערלע" (דב) או "ועלולע" (זאב).
"כך גם אצלנו", סיים רבנו. "עלינו לצאת ולחזק, ולפעמים גם זוכים ונתפס משהו…"
(מתוך הספר- רבי אהרון לייב)