הרה"ח ר' משה זינגר הי"ו נאמן ביתו של האדמו"ר מבוסטון זצ"ל סיפר עובדה מעניינת המעידה על הרגשותיו העדינות של הרבי זצ"ל כלפי הזולת. "היה זה לפני שנים, עת הגעתי להתגורר בחיפה. יום אחד אירעה גניבה בביתי. גנב חדר לביתי ונטל סכום כסף מכובד. כאשר סיפרתי זאת לרבי, הוא הזדעזע מכך מאוד. הוא שאל אותי מהו הסכום שגנבו לי, ונקבתי בסכום, ואף הוספתי כי למרבה הפלא את אחד השטרות שנגנבו מצאתי אח"כ זרוק ליד פתח ביתי.
הרבי לקח זאת מאד לליבו ועודדני רבות בדברי חיזוק ועידוד. אולם מעניין ביותר, שבאמצע השיחה פלט הרבי מפיו את המשפט הבא: "איזה מסכן הגנב, שחשב לעצמו שהשיג את כל הסכום, ועל כך מסר את נפשו, והנה למעשה חלק מהכסף אבד לו בפתח הבית"…
בשעת מעשה עמדתי נדהם למשמע הדברים, איך שבתוך השתתפותו בצערי לא שכח הרבי גם את צערו של הגנב… כמובן הרבי לא התכוון להצדיק חלילה את הגנב, אך ברגישותו העדינה לזולת חשב גם על צער הגנב (ובדומה לכך מצאנו בגמ' איך שהתורה חסה גם על גזלן שהתבזה בנשיאת השה על כתפיו).
(המבשר תורני פרשת וישלח תשע"א)