הקשר שלי עם ר' נתן צבי החל זמן רב לפני שהתמנה לראש ישיבת מיר. מכיוון שכך זכיתי לראות מנקודת מבט רחבה את הדרך שבה חי אדם נערץ זה את חייו, ואת הדרך שבה השפיע על תלמידיו.
אין ספק שר' נתן צבי סימל את מסירות הנפש למען התורה, ובד בבד היה בונה את עולם התורה הגדול ביותר. למרות היותו התגלמות הגדלות, עשה הכול מבעד למנסרה של ענווה ושל "הצנע לכת", כמו שנהגו אב סבו, הסבא מסלבודקה, חותנו הרב בייניש ומשפחת פינקל המורחבת בכלל, נהג אף הוא בהסתרה – הוא חי את חייו בפשטות ובצניעות, ועם זאת היה מפורסם מאוד בציבור בתפקידו המנהיגותי כראש ישיבת מיר.
באלול תשל"ד, כאשר נכנסתי לישיבת מיר, פגשתי את ר' נתן צבי לראשונה, הוא היה אברך רגיל בכולל של הישיבה. הוא היה חתנו של ר' בייניש, אך עדיין לא התמנה לתפקיד רשמי בהנהלת הישיבה. ר' נתן צבי השתתף בשיעורו של ר' נחום, לצד בחורים ואברכים אחרים, והיה שקוע בעיסוקו האחד – ללמוד, ללמוד ושוב ללמוד. הוא למד בהתמדה עצומה, ולא הקיף את עצמו בהילת רושם; הוא היה חביב לכל אחד שביקש את עצתו או את קרבתו. בסדר ג' הייתי חוזר עם חברותא על שיעורו של ר' נחום, ור' נתן צבי משך אותנו לתוך קבוצת תלמידים שחזרה יחד על השיעור. למשך זמן מה אפילו למדנו בביתו שברחוב יישא ברכה בשכונת הבוכרים, מרחק של כרבע שעה מהישיבה.
במבט לאחור, יכול אני לייחס הרבה מדרך לימודי לר' נתן צבי: ממנו למדתי לנתח את דברי הראשונים ולמצוא את שיטת מהלכו של רש"י ואת שיטת תוספות לאורך המסכת. ר' נתן צבי עזר לנו להבין את שיטת הלימוד של ר' נחום ולהעריכה, שיטה שנגעה בדיוק לעניין של השגת בהירות לגבי דרך המהלך של כל אחד מהראשונים. ר' נתן צבי התמחה בשיטה זו בהצלחה גדולה.
ר' נתן צבי היווה כתובת לרבים מהבחורים האמריקנים, ושימש להם גשר להתמזג בהצלחה בישיבת מיר ובשיעורו של ר' נחום. לעתים קרובות כשהייתי בביתו של ר' בייניש ראיתי במו עיניי כיצד הכשיר הוא את חתנו ר' נתן צבי לרשת, בבוא העת, את אדרת ראש הישיבה, והפקיד בידיו כבר אז תפקידים שונים למען הישיבה. הוא היה דן עם ר' נתן צבי בעניינים הנוגעים לניהול הישיבה.
גם בצורת הלימוד הראויה הדריך ר' בייניש את ר' נתן צבי: עד עתה התמקדו בישיבה בלימוד בעיון. בעיקר ר' נחום התרכז בלימוד המסכת בעיון. ר' בייניש האמין שחשוב לא פחות לרכוש בקיאות נרחבת בהכרת המסכת כולה, ועל כן עודד את חתנו להפוך את לימוד הדף היומי לנקודה מרכזית עבור מספר רב ככל האפשר של תלמידים. לבסוף הפך ר' נתן צבי את חלומו של ר' בייניש למציאות, ואף מסר בעצמו שיעור דף היומי בעיון, שכדי להחדירו נערכו מבחנים. ללא הרף היה הוא מעודד את התלמידים להתקדם בעקביות, ולרכוש היקף של ידע גם כאשר לומדים בעיון. תחת הנהגתו של ר' בייניש גדלה הישיבה עד שכללה קרוב לאלף תלמידים. אף אחד (גם לא ר' נתן צבי) לא ידע לגמרי מהם האמצעים שבעזרתם הצליח ר' בייניש להשיג את התקציב החודשי העצום, שרק הלך וגדל. כאשר נפטר ר' בייניש, חששו בעולם התורה לעתידה של ישיבת מיר.
בפתע פתאום נפלה אחריותה הכבדה מנשוא של הנהגת הישיבה על כתפיו של ר' נתן צבי, שהיה חלוש מבחינה גופנית… באותו זמן כבר הקמתי את ישיבת 'נר יעקב'. פגשתי את ר' נתן צבי זמן קצר לאחר פטירתו של ר' בייניש. דיברנו מעט, ואז הוא אמר בגילוי לב מיוחד: "ר' יהושע, אין לי מושג כיצד אכסה את התשלומים הראשונים עבור הכולל". הסכמתי אתו שמשימה זו הינה אדירה: בנוסף להשגת משכורות האברכים – צריך היה לגייס כספים לאוכל עבור אלף תלמידים! לשלם את חשבון המים ואת חשבון החשמל! הייתה זו אחריות אסטרונומית, ובמיוחד לאדם שמעולם לא נצרך לגייס כספים בסדר גודל זה, אך בטחונו העצום בה' הוכיח את עצמו…
בסיוע גיסיו ובני משפחתו הצליח לא רק לכסות את תשלומי החודש הראשון, אלא אף לרומם את הישיבה כהר המתנשא מעל שמי ירושלים. ר' נתן צבי פילס דרך מבעד למכשולים הרבים, ולמרות חולשתו הרבה, יצר קריית ענק הכוללת מספר רב של בניינים, הגדושים בבחורים ובאברכים הלומדים בהתמדה במשך כל שעות היום והלילה.
●●●
פעם טסנו שנינו לארצות הברית לגיוס כספים, כל אחד לישיבה שלו (מובן שהתקציב שהייתי אמור לגייס היה טיפה מן הים לעומתו). ר' נתן צבי היה אז באמצע אחד המבצעים לגיוס תרומות עבור בניין (נראה לי עבור בית ישעיה ומיר ברכפלד). בגלל מחלתו קיבל מושב במחלקה הראשונה. באמצע הטיסה הציע אחד הגבאים שלו, שידע שאנו ידידים טובים, שאבוא לשבת לצדו. כשהתיישבתי לידו, פנה אלי ראש הישיבה ואמר בארשת מבודחת ובבת צחוק: "ר' יהושע, בוא נחלק את מיליארד הדולר הראשונים שנאסוף בינינו, חצי-חצי".
חייכתי חיוך רחב, אולם במחשבה שנייה הרגשתי שמילים אלה מהוות את תמצית מהותו של ר' נתן צבי. "נחלק את מיליארד הדולר הראשונים שנאסוף"… מילים אלה היו בעייני עדות להלך הרוח של ראש הישיבה: כאשר נגע הדבר לבניית עולם התורה- שם מול עיניו מטרה עצומה ואדירה – גיוס מיליארד דולר. וברור לי שאם היה ברשותו מיליארד דולר היה ר' נתן צבי משנה את פני עולם התורה לחלוטין! אני אומר זאת בלי שמץ של גוזמה. שאיפותיו של ר' נתן צבי היו מעל ומעבר לטווח של שאר העולם… והישגיו הוכיחו אמת זו. אם היה לו סכום כזה לא היה הופך רק את ישיבת מיר לממלכה אדירה – אלא משנה את כל נוף הישיבות באופן מרחיק לכת ביותר.
עד שהתמנה ר' נתן צבי לראש ישיבה, היו אנשים חושבים במושגים של אלף תלמידים. ר' נתן חשב במושגים של חמשת אלפים, עשרת אלפים, ואפילו מאה אלף תלמידים. המושגים שלו היו נעלים, ונועדו לבנות את עולם התורה באופן המדהים ביותר שאפשר לדמיין. הוא היה איש עסקים מן השורה הראשונה – אך העסק שלו היה צמיחת עולם התורה.
בדרך הטבע ובהתחשב במצבו הגופני הרעוע, לא היה סיכוי לכל שהשיג ראש הישיבה בשנותיו האחרונות. פעם כשבאתי לנחם אבלים אצל ראש ישיבת פילדלפיה, הרב אליה שווי, על פטירת ר' דוד אחיו, ר' נתן צבי, שהיה אז חולה באופן ניכר, נכנס אל הבית. אחרי צאתו אמר לי ר' אליה: "הכוחות של ר' נתן צבי אינם באים מהעולם הזה. הם באים פון א העכערע וועלט – מעולם גבוה יותר".
(מתוך הספר 'בהיכלם').
1/790