סיפר הרה"ח הנגיד רבי יונתן בנימין עסטרייכר: פעם כשבא מרן הגאב"ד הרמ"א פריינד זצ"ל לביתי לביקור, סיפרתי לו שיש לי דין ודברים עם אחד, ושלחתי לו כבר ג' הזמנות מבי"ד – והראיתי אותן להגאב"ד – אך הוא מסרב לבוא לדין תורה, והבית דין כאן אינו רוצה להוציא עליו כתב סירוב מחמת סיבה מסויימת [וסיבה זו לא היתה שייכת אצל מרן הגאב"ד], ובכן, אמרתי, הנני מבקש שרבינו יכתוב כתב סירוב עליו.
והסכים מרן הגאב"ד לדבריי והתחיל לכתוב, אך כאשר היה באמצע הכתיבה בא אחד מהגבאים לראות מה כותב הגאב"ד, וכשראה שכותב כתב סירוב נגד אחד לא רצה להניח לו לגמור הכתיבה, כי טען שהיות ורבינו אינו מתגורר כאן אי אפשר לו להתערב בסכסוכים שיש כאן, וגם שאז לא יהיה לדבר סוף ומכל העולם יפנו אליו…
אמר לי הגאב"ד: "הגבאי צודק, אבל זאת אעשה – אני אסיים לכתוב את הכתב הסירוב ו…אניח אותו בתוך כיסי! ומה שכתב סירוב צריך לפעול – זה יפעול אף בכיסי!". כמובן שנעניתי להצעת הגאב"ד, ואכן כן הוא עשה, שסיים לכתבו והניחו בתוך כיסו.
כמה ימים אחרי זה צלצל אלי הבעל דין ואמר שהוא רוצה כבר להגיע עמי לפשרה!
(ע"פ קונטרס נתקיימה ב"י ברוקלין תשע"ד)