בשעת התפילה אסור להחזיק ביד חפץ קדוש, כגון ספר, וכן חפץ העשוי להזיק או לגרום להפסד בנפילתו, וכדומה, כיון שהחשש שמא יפול החפץ מידו מסיח את הדעת מהכוונה. ויש אומרים שאסור להחזיק בידו כל חפץ שהוא, למעט סידור. ויש אומרים שדין זה אמוּר גם בנוגע לקריאת שמע וברכותיה ולפסוקי דזמרה; ויש אומרים שיש להחמיר בכך בכל תפילה שהיא, כגון תפילות 'יקום פורקן' ו'ברכת החודש'. אולם, כשהחזקת החפץ מסייעת לכוונת התפילה, או לקבלת התפילה - מותר להחזיקו בתפילות אלו, (אך לא בתפילת העמידה). [סימן צו, סעיף א-ב וס"ק א-ה; ביאורים ומוספים דרשו, 6; ובמצוין שם לסי' תיז]

מי שהחל את תפילת העמידה ללא סידור, ובמהלכה התבלבל ונזקק לסידור, או שאינו זוכר קטע מסוים בעל פה, וכן כשמסופק בהלכה הנוגעת להמשך התפילה, כגון ששכח להזכיר דבר מה ואינו יודע אם צריך לחזור לראש התפילה, ואינו יכול לרמוז לאחֵר שיביא לו סידור או ספר הלכה - מותר לו לזוז ממקומו כדי ליטול את הסידור או הספר; ואם אינו יכול לברר את ההלכה בעצמו על ידי העיון בספר -  רשאי אף לשאול אדם אחר. וכן כשיש בסמוך אליו דבר המפריע לכוונתו, ואינו יכול להרחיקו - רשאי לעבור למקום אחר. [סימן צו, ס"ק ז; ביאורים ומוספים דרשו, 9, 11 ו־13]

כפי שלמדנו אתמול, על המלאכים נאמר: "ורגליהם רגל ישרה", כלומר, שנראות כרגל אחת. לפיכך, בעת אמירת 'קדושה', שבפתיחתה אנו אומרים: "כשם שמקדישים אותו בשמי מרום", או: "כנועם שיח סוד שרפי קדש", עלינו להדָּמוֹת למלאכים, ולעמוד ברגלים צמודות זו לזו בשווה. ויש שכתבו שצריך לעמוד כך עד לסיום ברכת 'הא-ל הקדוש', השייכת לקדושה, ובפרט למנהג אשכנז, בו שונֶה נוסח הברכה כשהיא נאמרת בחזרת הש"ץ לאחר הקדושה, ונזכרת בו אמירת הקדושה: "ולנצח נצחים קדושתך נקדיש". ויש חולקים. [סימן צה, סעיף ד וס"ק ח; ביאורים ומוספים דרשו, 18]