הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
סנהדרין דף י"ד
בדורות קודמים עלתה השאלה ע"י גדולי עולם שרצו לחדש את הסמיכה ולדון בדיני הסנהדרין בזמנינו, יסוד עיקרי בסמיכה שאין סמיכה אלא על ידי סמוך מפי סמוך עד משה רבינו עליו השלו', ואם כן כיצד תתחדש הסמיכה בזמן שאין לנו סמוכים, על כך נראה במאמר שלפנינו.
הנה בגמרא מובא מסירות נפש למען הסמיכה שבזמן שגזרו הרומאים שכל הסומך יהרג, הלך רבי יהודה בן בבא וסמך חמשה תנאים, ומסר את נפשו כדי שלא יתבטלו דיני קנסות מישראל, ונהרג על קדוש השם מתוך עשרת הרוגי מלכות [ויעויין קינות לתשעה באב בעשרת הרוגי מלכות(קינה כ"א)].
בזמנינו שפסקה הסמיכה* ואין לנו סמוך עד משה רבינו, כתב הרמב"ם בפיה"מ בסנהדרין(פ"א מ"ג) שנראה לו שכשיסכימו כל החכמים למנות רב אחד לראש בארץ ישראל יהיה אותו חכם סמוך, ויוכל
אח"כ לסמוך את מי שירצה, שאם לא תאמר כן אי אפשר שימצא בית דין הגדול לעולם, והקב"ה יעד שישובו הדיינים, שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה יועציך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק, וסיים הרמב"ם שזה יהיה בלי ספק כשיכשוון השי"ת לבות בני אדם, ותרבה תשוקתם להשם יתברך ולתורה ויתגדל חכמתם לפני בוא המשיח עכ"ד.
וחזר ושנה דבריו בהלכות סנהדרין (פ"ד הי"א) ושם סיים שהדבר צריך הכרע, והוסיף שא"כ למה היו החכמים מצטערים על הסמיכה, כמו שמצינו שהרבי יהודה מסר נפשו על קיום הסמיכה, לפי שישראל מפוזרים וא"א שיסמכו כולם וכשיש סמוך מפי סמוך אינו צריך הסמכת כולם אלא דן דיני קנסות.
בתקופת הבית יוסף החליטו חכמי צרת בראשות רבו של הבית יוסף המהר"י בירב זצ"ל לחדש את הסמיכה ומינו את המהר"י בירב לסמוך כדי שיסמוך חכמים בישראל, וגדלה תשוקתם לקיים סמיכה ולהעמיד דיינים סמוכים כדי שיוכלו חייבי כריתות לקבל מלקות כדין תורה ובכך להפטר מן הכרת כמבואר במכות (דף כ"ג), וכתב המהר"י בירב שאף אם יתחדש הסמיכה לא יקדשו חדשים ויעברו שנים ע"פ הראייה, כיון שכבר נקבעו החדשים ע"פ חשבון ונתקדשו ע"י רבי הלל בנו של רבי יהודה נשיאה, ואין לנו לשנות מקביעותו שאין הב"ד יכול לבטל ב"ד גדול ממנו, אבל העיקר שיסד שיוכלו לחזור לדון דיני קנסות שעליהם מסר נפשו רבי יהודה בן בבא, ובסוף דבריו מודיע כי סמך ארבעה חכמים מתלמידיו. גי"א שרמן הבית יוסף נסמך על ידו.
אח"כ שלח כתב סמיכתו להמהרלב"ח שהיה מחכמי ירושלים ושלח אליו הסכמת חכמי צפת לסמוך גם את המהרלב"ח ובקש את הסכמתן, ומהרלב"ח התנגד לסמיכה בתוקף וכתב שמאחר שהרמב"ם בפסקיו כתב שהדבר צריך הכרע, הרי שאינו מכרע להלכה שיוכלו לחדש את הסמיכה, וגם האריך להוכיח שכשיחדשו את הסמיכה יתחייבו לקדש חדשים ע"פ הראייה, שמה שמקדשים חדשים ע"פ חשבון זהו כשאין סנהדרין. אבל כשיש סמוכים צריך לקדש ע"פ הראייה, וגם מעניין המלקות כתב שלא יועיל רק לעובר במזיד ע"י עדים והתראה, וזה אינו מצוי לעבור בגלוי ובהתראה, וכתב שמאחד שאין כל חכמי ארץ ישראל מסכימים לא יוכלו לחדש את הסמיכה.
המהר"י בירב החזיק דבריו וכתב שבפיה"מ כתב הרמב"ם באופן ברור שאפשר לחדש את הסמיכה, ומש"כ בפסקיו שהדבר צריך הכרע הוא על נדון אחר אם מספיק סמוך אחד כדי לסמוך או שלשה, וגם דעתי שמספיק הסכמת רוב חכמי ארץ ישראל ככל ההלכות שהולכים אחר הרוב, ועוד האריכו בזה בקונטרס הסמיכה שנדפס בסוף שו"ת המהרלב"ח, והבאתו רק עקרי הדברים בתמצית.
הרדב"ז על הרמב"ם הלכות סנהדרין הביא שרצו חכמי צפת לחדש את הסמיכה ולא עלה בידם לפי שהחכם שהיה בירושלים לא הסכים עמהם [הוא המהרלב"ח] , וכתב ששאלו אותו בהיותו במצרים ולא הסכים , וכתב שלשון הרמב"ם מורה שמש"כ שהדבר צריך הכרעה הוא על חידוש הסמיכה , ואם הוא עצמו לא פשוט לו איך נעשה מעשה , עוד כתב שצריך שיהיה הנסמך בקי בכל התורה ורחוק בעיני שיש בדור הזה מי שראוי להורות בכל התורה כולה , ומש"כ הרמב"ם שעי"ז זה ישובו שופטינו ותחודש הסמיכה , הלא אליהו הנביא יבוא לפני המשיח והוא סמוך מפי סמוך והוא יסמוך אחרים לפני ביאת המשיח.
בראשית קום המדינה העלו גורמים שונים את הנידון לחדש את הסמיכה ולקיים סנהדרין , יעו"י שו"ת
שארית ישראל (חו"מ סי' א')
והחזון איש (חו"מ ליקוטים סי' א') שלל את חידוש הסמיכה, והאריך להכריע דא"א לחדש הסמיכה כיון שהרמב"ם סיים שהדבר צריך הכרעה , והכס"מ פי' שהכוונה על חידוש הסמיכה , וכן הברטנורא והתוי"ט בסנהרין פא' , עוד הביא דברי הרידב"ז שכתב על זמנו שאין מי שראוי לכך , וא"כ אנן יתמי דיתמי המשא ומתן מביא לידי גיחוך , וכתב שמעדותי של הרידב"ז נלמד שגם חכמי צפת חזרו בהם מלדון דיני קנסות , ומה שסמכו את תלמידיהם היה כדרך סמיכת רב לתלמיד בזה"ז והיה בזה מעלה יתירה הואיל וסברו שיש בזה סמיכה.
והשי"ת ישיב שופטינו כבראשונה ויועדנו כבתחילה על ידי אליהו הנביא זכור לטוב בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
2/307