יום שני י"ז בתשרי תשפ"א
באיזו שעה במוצאי שבת מותר ליהנות ממלאכה שעשה גוי בשבת עבור ישראל?
כפי שלמדנו, חכמינו ז"ל אסרו ליהנות ממלאכה שעשה גוי בשבת וביום טוב עבור ישראל, עד שיחלוף לאחר השבת ויום טוב זמן המספיק לעשיית המלאכה, המכוּנה 'כדי שיֵעשה'. אורך זמן זה, הוא כפי הזמן שאָרכה עשיית מלאכה זו בפועל, בין לקוּלא ובין לחומרא.
והיינו, שאף אם ניתן לעשות את המלאכה במשך זמן קצר יותר, והגוי עשאהּ במשך זמן ארוך יותר, וכגון שהלך ברגל למקום שבו נעשתה המלאכה, במקום לנסוע ברכב; או להיפך – יש להמתין עד שיחלוף פרק הזמן שארך לגוי לעשותה.
ובדומה לכך, אף אם עשיית המלאכה התארכה מסיבה צדדית שאינה קשורה בעשייתה, וכגון שהגוי קטף פירות והביאם ממרחק, והתעכב בדרך בשל עומסי תנועה – יש להמתין כפי משך הזמן שארך לגוי לעשותה.
[שו"ע תקטו, א, ומשנ"ב כ-כב; וראה ביה"ל ד"ה ושיעור; ביאורים ומוספים דרשו, 41]
האם מותר לצפות בהסרטה שבוצעה על ידי גוי בשבת?
בהמשך לאמוּר: לדעת רוב הפוסקים, סיבת איסור ההנאה ממלאכת הגוי היא, כדי שישראל לא יֵהנה מעשייתה בשבת; ולאחר 'כדי שיֵעשה' בחוֹל, אין זה נחשב שהישראל נהנה מעשייתה בשבת, שהרי היה ניתן לעשותה בחול.
וגם במקרה שהמלאכה נעשתה לצורך מניעת נזק ברכוש, או הפסד כספי אחר, ואילו היו ממתינים למוצאי שבת כדי לעשותה, לא היה בכוחהּ למנוע עוד את הנזק וההפסד – כך שההנאה ממנה נמשכת לעולם – מותר ליהנות ממנה לאחר כדי שיֵעשה.
אולם, תיעוד באמצעות צילום או הסרטה, של אירוע שנערך בשבת, אשר בוצע בידי גוי עבור ישראל, אף לא התבקש לעשות זאת; ומדובר באירוע שלא ניתן לשחזרו ולתעדו שנית בימות החול – הריהו נחשב כמלאכה שלא ניתן לעשותה בחול, ואסור ליהנות ממנו לעולם.
[שו"ע תקטו, א, ומשנ"ב הקדמה ו־יח; ביאורים ומוספים דרשו, 40]
באיזה מקרה אסור מדאורייתא ליהנות ביום טוב ממלאכה שנעשתה בערב יום טוב?
כפי שלמדנו, לדעת השולחן ערוך, מותר ליהנות ב'יום טוב שני' ממלאכה שעשה גוי עבור ישראל ביום טוב ראשון; ולדעת הרמ"א, אסור ליהנות ממנה עד 'כדי שיֵעשה' בחוֹל, לאחר יום טוב שני. אולם, בשני ימי ראש השנה, או בשבת ויום טוב רצופים, כלומר, שיום טוב חל בערב שבת או ביום ראשון – אף לדעת השולחן ערוך, אסור ליהנות ממלאכה שעשה גוי עבור ישראל ביום הראשון, עד 'כדי שיֵעשה' לאחר היום השני.
ובמקרים רבים, אסורה ההנאה מהמלאכה ביום השני גם משום איסור 'הכנה'; כלומר, שאף דבר שהוּכן מאליו לאכילה ולשימוש ביום הראשון – וכגון פרי שנשר מהעץ בשבת – אסור ליהנות ממנו ביום השני. וב'הכנות' מסוימות, כאשר יום טוב (ראשון) חל ביום ראשון, יש הסוברים שאיסור ההנאה מההכנה שנעשתה בשבת, הוא מדאורייתא.
[שו"ע תקטו, א, משנ"ב ט-יח (ו־לב), ושעה"צ כח]