השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם מותר לאדם לגרד את עצמו בשבת?
מדוע אסור לאדם למשוח את רגלו בשמן בעוד שרגלו בתוך הנעל? • האם יש אופן המותר לאדם למשוח את רגלו בשמן? • מה הדין באופן שיש לאדם כאבים עזים ורוצה לקחת תרופה בשבת? • ומה נאמר על ת"ח ששואלים אותו האם מותר לחלל שבת על חולה שיש בו סכנה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שכ"ז סעיף ג' - סימן שכ"ח סעיף ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אסור לאדם לגרד את עצמו בכלי שמיוחד לגירוד, משום עובדין דחול, ואומר המ"ב, שיכול לגרד את עצמו בידיו ורק שיזהר שלא יעשה חבורה, ואומר השו"ע, שאם רגליו או ידיו מטונפות בטיט וצואה מותר לגרד, כיוון שאין הגירוד עובדין דחול, אלא רוצה להוריד מעליו את הטיט והצואה, ואופן נוסף המותר לאדם לגרד את עצמו בשבת הוא אם יש לו כלי המיוחד לשבת.
אחת מל"ט אבות מלאכות היא מלאכת 'מעבד', דהיינו, אדם שמעבד את העור במלח או בשאר דברים שמעבדים את העור, וכן אם דורס את העור כדי להקשות אותו, או מושח את העור בשמן, חייב משום מלאכת מעבד, ולכן אסור לאדם למשוח את רגלו בשמן, כיוון שהשמן נוגע בנעל ובעור, והוא מעבד את הנעל, אא"כ משח את רגלו לפני שהכניס אותה לתוך הנעל, שאז הדבר מותר, ובנעל ישן מותר לסוך את רגלו, כיוון שנעל ישן כבר מעובד.
איסור משיחה בשמן הוא בין בנעל חדש ובין בנעל ישן, ובפרט בזמן הזה שעמי הארץ יראו שמושחים בשמן נעל ישן ולא יבדילו, ויתירו לעצמם גם בנעל חדש שזה בוודאי אסור, וכ"ש אם כוונתו במשיחת השמן כדי שהנעל יהיה שחור, שהדבר אסור לכו"ע משום צובע.
מותר לאדם לסוך את כל גופו והשמן מתגלגל ונופל על הנעל, והיתר זה הוא בשני תנאים:
א. שלא יהיה בשמן כמות כזאת כדי לעבד את העור אלא רק כדי לצחצח.
ב. שלא יכוון לצחצח. ואם מתכוון אפילו רק לצחצח את הנעל, אסור, גזירה אטו באופן שמתכוון לעבד את הנעל.
אסור לאדם ליטול תרופה בשבת גזירה משום שחיקת סממנים, שחששו חז"ל, שאם אדם יתעסק בצרכי רפואתו בשבת, הוא יבוא לשחוק סממנים כדי שיהיה לו במה להתרפאות, וגזירה זו היא רק על מי שיש לו מיחוש ומתחזק והולך כבריא, ואסור אפילו ע"י גוי, אבל מי שחולה באופן שנפל למשכב, או אדם שכואב לו מאוד אפילו שאין בו סכנה, מותר לו ליטול תרופה בשבת.
מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת, וטעם הדבר שזה מצוה, כיוון שכתוב 'וחי בהם' ולא שימות בהם, ומי שמזדרז בחילול השבת במקום סכנה, הרי זה משובח, והשואל הרי הוא שופך דמים, ומבאר המ"ב, שאדם שמתחסד וחושש לחלל שבת על חולה שיש בו סכנה ללא שישאל שאלת חכם, הוא שופך דמים, שהרי בעוד שהוא הולך לשאול שאלת חכם, ייחלש החולה יותר ויוכל להסתכן, וכתוב 'לא תעמוד על דם רעך', ולכן צריך להזדרז לחלל את השבת.
עוד מביא המ"ב בשם הירושלמי, שהנשאל ה"ז מגונה, כיוון שחכם היה לו לדרוש בעירו וללמד אותם שבמקום פיקו"נ מותר לחלל את השבת, ואם באים לשאול אותו האם מותר לחלל את השבת, הדבר מגונה בכך שאנשי עירו לא יודעים, שעל חולה שיש בו סכנה מותר לחלל את השבת.