יום רביעי ב' בכסלו תשפ"א
באיזה מקרה ראוי לאכול ביום טוב תבשיל שהתבשל לצורך שבת?
מי שלא עשה 'עירוב תבשילין', ובישל ביום טוב לצורך שבת שלאחריו – בין אם עשה זאת בשוגג, ובין אם עשה זאת במזיד – התבשיל מותר באכילה. ויש שכתבו, שראוי לאכול את המאכל ביום טוב עצמו, כי בכך נהפך הבישול למפרע לצורך יום טוב, ונמצא שהוא 'מתקן' את האיסור.
ויש אומרים, שאם בישל במזיד, התבשיל מותר באכילה רק במקרה שאין לו תבשיל אחר לשבת. ויש מהם שהוסיף, שההיתר למבשל במזיד, הוא רק מפני כבוד השבת, שהרי אין לו תבשיל לשבת; אבל אם בישל ביום טוב לצורך ימות החול שלאחריו, אסור למבשל לאוכלו.
ובנוגע למלאכות אחרות שנעשו ביום טוב שלא לצורך היום – רבות הדעות, ורבים החילוקים להלכה בין סוגי המלאכות, ראה במקורות.
[שו"ע תקכז, כג, וביה"ל ד"ה אם, וד"ה בשבת; ביאורים ומוספים דרשו, 83-88]
מי גרוע יותר: העובר על איסור באופן הניכָּר או המערים ועובר עליו באופן שאינו ניכר?
בהמשך לאמוּר, אם הבישול נעשה בדרך 'הערמה', דהיינו, שבישל ביום טוב לצורך השבת באופן שנראה כאילו מבשל לצורך יום טוב – וכגון שבישל תבשיל לסעודת יום טוב, ובישל תבשיל נוסף בתואנה שאולי יקלעו אורחים לביתו ויזדקק לו ביום טוב; או שבישל תבשיל זהה בשני סירים, כאשר האחד מיועד לשבת, וטָעם מכל אחד מהם מעט, כביכול הוא זקוק לשניהם ביום טוב – התבשיל אסור באכילה למבשל ולבני ביתו עד למוצאי השבת; ויש שצידדו לאסור זאת לעולם.
והטעם שהחמירו בהערמה יותר מאשר במזיד, (ראה לעיל), הוא מפני שעשיית האיסור באופן זה קלה בעיני המון העם, ואילו התירו את אכילת התבשיל, היה הדבר גורם למבשל עצמו להמשיך ולעשות כן בהזדמנויות נוספות, וגורם גם לאחרים להחזיק במעשיו.
[שו"ע תקכז, כד, משנ"ב עז-עט, ושעה"צ קח]
האם צריך לעשות 'עירוב חצרות' ליום טוב?
מן התורה מותר לטלטל בשבת מבית לבית, מבית לחצר ומחצר לחצר, אולם, שלמה המלך עליו השלום תיקן שלא יעשו זאת ללא 'עירוב חצרות', (ראה שולחן ערוך שסו).
ובנוגע ליום טוב – לדעת השולחן ערוך, לא תיקנו עירוב חצרות ליום טוב, כיון שמלאכת 'הוצאה' מותרת ביום טוב כשהיא נעשית לצורך היום. ולדעת הרמ"א, תיקנו עירוב חצרות אף ליום טוב, כדי להתיר טלטול חפצים שלא לצורך היום.
ולכן, העושה עירוב חצרות בפעם אחת למשך כל שבתות השנה, יכלול בעשיית העירוב את כל הימים טובים; והעושה עירוב חצרות בכל ערב שבת, יכלול את יום טוב בעשיית העירוב לשבת שלפניו, ויקפיד שפַּת העירוב תישאר עד ליום טוב. ואם עושה עירוב חצרות נפרד עבור יום טוב, אין לברך עליו.
[שו"ע תקכח, א, משנ"ב א, ושעה"צ א]