כהן רשע, אף שמפורסם לכל שעבר עבירות חמורות וטרם שב בתשובה, רשאי - וחייב - לברך ברכת כהנים, כיון שהוא מצווה מן התורה לברך ברכת כהנים, ואין אנו אומרים לו להוסיף חטא על חטאיו. אולם, כפי שלמדנו, אם יש בידו עוון רציחה או כפירה ביסודות האמונה - אסור לו לברך ברכת כהנים. וכן אם עובר את אחת העבירות 'להכעיס', דהיינו שאינו עושה כן מחמת תאוותו, אלא כמרידה במלכות שמים חלילה, נפסל מלברך. [סעיף לט וס"ק קמג-קמו; ביאורים ומוספים דרשו, 148]

האמור לעיל בענין כהן שעבר עבירות, אינו אלא בכהן שעבר על עבירות שאין להן קשר לענין הכהונה, אולם כהן שנשא אשה האסורה לכהן, כגון גרושה - כיון שחילל את קדושת הכהונה, פסלוהו חכמים מלברך ברכת כהנים, והגם שמצווה לברך מדאורייתא - יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ב'שב ואל תעשה'. ואם גירש את אשתו, ויחד עם זה נָדַר 'על דעת רבים' שלא להנות לעולם מנשים האסורות עליו - רשאי לברך. [סעיף מ וס"ק קמז ו־קמט; ביאורים ומוספים דרשו, 155]

כהן ששתה יין - טהור או מעורב במעט מים - בכמות של יותר מ'רביעית' (86-150 סמ"ק, לשיטות השונות), או ששתה רביעית יין טהור בבת אחת - פסול מלברך ברכת כהנים עד שתפוג השפעת היין. וראה שולחן ערוך סימן צט, סעיף ב, בנוגע לדרכים השונות להפגת היין. וכהן הנצרך לקדש בין תפילת שחרית לתפילת מוסף, ישמע קידוש מפי אחר, כדי שיוכל לברך ברכת כהנים במוסף. ומיץ ענבים - נחלקו הפוסקים אם דינו כיין לענין זה. [סעיף לח וס"ק קלח ו־קמא; ביאורים ומוספים דרשו, 146]