יום רביעי ו' באלול תש"פ
באיזה מקרה מותר לעשות ביום טוב מלאכה לצורך 'מכשירי אוכל נפש'?
חלק מל"ט מלאכות האסורות בשבת וביום טוב, מותר לעשותן ביום טוב לצורך 'אוכל נפש'. ומלאכה לצורך 'מכשירי' אוכל נפש, דהיינו, מלאכה שתכליתה לסייע בהכנת אוכל נפש, אך אינה עוסקת במאכל והמשקה עצמם, וכגון תיקון כלי מטבח הנצרכים להכנת מאכל – נחלקו תנאים אם היא מותרת ביום טוב; והלכה כדעת המתירים.
אולם, אף לדעת המתירים, מלאכה לצורך מכשירי אוכל נפש שהיה ניתן לעשותה בערב יום טוב – כלומר, שהיה ידוע כי יש צורך בעשיית מלאכה זו, ומאז שנודע על הצורך בעשיית המלאכה ועד לכניסת יום טוב היה זמן דֵי הצורך לעשיית המלאכה – אסור לעשותה ביום טוב.
[משנ"ב תקז, כח, וביה"ל ד, ד"ה כיון]
האם מותר לטלטל מוקצה בידים ביום טוב לצורך 'אוכל נפש'?
בהמשך לאמוּר: כשם שמותר לעשות מלאכות ביום טוב לצורך 'אוכל נפש', ולצורך 'מכשירי' אוכל נפש, כך מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש, ולצורך מכשירי אוכל נפש.
ולכן, לדוגמה, מותר לפנות פסולת המונחת על גבי שולחן האכילה, ומפריעה לאכילה; או 'נוי סוכה' שנפל על גבי השולחן שבסוכה, ומפריע לאכילה. וכן מותר להזיז מוקצה המונח על גבי כלי מטבח הנצרכים להכנת האוכל.
אולם, במידה וניתן לטלטל את המוקצה בטלטול 'מן הצד' – וכגון על ידי הסרת המפה שעל גבי השולחן, יחד עם המוקצה שעליה – יש לעשות כן, ולא לטלטלו בידים.
[משנ"ב תקז, כא; וראה ביה"ל ד, ד"ה כיון; ביאורים ומוספים דרשו, 15-16]
כיצד יתכן שהוצאת חפץ ממקומו נחשבת כהפיכת החפץ ל'כלי'?
המבעיר אש ביום טוב, לצורך בישול, חימום, וכדומה, ונזקק לחתיכת עץ דקה וארוכה כדי לחתות בגחלים, עליו לברור בערב יום טוב את חתיכת העץ המתאימה, ולייעדה לכך.
אבל ביום טוב עצמו – ללא הכנה מראש, אסור לטלטל את חתיכת העץ משום איסור 'מוקצה'; ויש אומרים שעצים יבשים אינם מוקצה ביום טוב, אבל עצים לחים, שאינם ראויים להדלקה, הם מוקצה לכל הדעות.
ומלבד איסור מוקצה, יש איסור בעצם ברירת חתיכת העץ מתוך שאר העצים – אף שאינו מתקנהּ לצורך החיתוי באמצעות שיוף, וכדומה – משום שפעולה זו דומה לעשיית כלי, שהרי בכך הוא כביכול יוצר כלי לחיתוי.
[שו"ע תקז, ג, משנ"ב יד-טו, ושעה"צ כט; ביאורים ומוספים דרשו, 12]