מצוי היום בעיקר לפני ט"ו בשבט, שמוכרים בחנויות קליפות של פירות מסוכרים, ויש לברר ענין ברכתם.
בהלכות ברכות (סימן רב סעיף ו) כתב השו"ע שעל הקפריסין והיינו קליפת פרי הצלף (האביונה) כמו קליפות האגוזים, מברכים 'בורא פרי האדמה'. וכתב המשנ"ב (ס"ק לט) שהטעם הוא משום שהקליפה אינה מעיקר הפרי [וכמבואר בגמ' ברכות לו עמוד ב, שכשהפרי מגיע לבישולו הקפריסין נופל, ולכן אינו כגוף הפרי (מג"א ס"ק יז)], ומכל מקום בדיעבד, אם ברך 'בורא פרי העץ' יצא.
ויש פירות שמברכים על קליפותיהם לכתחילה 'בורא פרי העץ', וכגון קליפות תפוחים ואגסים, והטעם ביאר הגר"נ קרליץ (חוט שני ברכות עמ' קפה), שכיון שבדרך כלל חלק מהפרי מחובר לקליפה, ומצד חלק הפרי צריך לברך ברכת הפרי, ואף אם קילף רק את הקליפה ללא פרי כלל, מסתבר שיש לברך עליה 'בורא פרי העץ', שכיון שבדרך כלל אוכלים את הקליפה יחד עם הפרי, היא נחשבת כחלק מהפרי [וראה במקור חיים סי' רב].
ויש פירות שיש ספק בברכתם, כגון קליפות תפוזים באופן שאפשר לאוכלן וכגון שמטגנן בדבש או סוכר כפי שמוכרים בחנויות קליפות מסוכרות, יש ספק האם נחשבים כגוף הפרי וברכתם 'העץ' (מג"א ס"ק יז), או שאינם מגוף הפרי וברכתם 'האדמה' וכמו קפריסין (ט"ז סימן רד ס"ק טו), או שמא אינם כלל נחשבים כפרי כיון שאין נוטעים האילנות על דעת הקליפות ועל פי רוב זורקים אותן, וברכתם 'שהכל' (הא"ר סימן רג ס"ק ב). והמשנ"ב (שם) הביא דעות אלו, וכתב שלמעשה יברך 'שהכל', ובדיעבד אם ברך 'פרי העץ' או 'פרי האדמה' יצא. ובאופן שנטעו עצים במיוחד עבור ריקוח הקליפות, כתב הערוך השולחן (סעיף ל) שמברכים על הקליפות 'פרי העץ', שבאופן זה הקליפות הן עיקר הפרי, וכן כתב הכף החיים (ס"ק נד).
וקליפות אתרוגים מסוכרים, כיון שזו הדרך היחידה לאכילת הפרי, על ידי שמרחקים אותו, ובלי זה אין אפשרות לאוכלו, דעת הגר"ש וואזנר (שערי הברכה פי"ז הע' לז בשם החת"ס) והגר"נ קרליץ (חוט שני ברכות עמ' קפה) שמברכים עליהן 'פרי העץ' כיון שזה עיקר האוכל של הפרי [בשונה משאר פירות הדר שעיקר האוכל הוא הפרי עצמו ורק שיש שעושים ריקוח מהקליפות], וכן כתב הכף החיים (ס"ק נה-נו) בשם כמה אחרונים [אלא שכתב שאם ריקח רק את הקליפה הירוקה הדקה, מברך עליה 'שהכל' כדין כל קליפות]. מאידך, הבן איש חי (שנה א פרשת פנחס אות ד) כתב שגם על קליפות אתרוג, יש ספק בברכתן כמו קליפות התפוזים, ומספק יברך 'שהכל'.
באיזה מקרה מברכים על 'גרעיני אבטיח' או 'גרעינים לבנים' [דלעת] ברכת 'שהכל', והאם זה שייך גם ב'גרעינים שחורים' [חמניות]?
בדין הברכה על גרעיני פירות, כתב השו"ע (סימן רב סעי' ג') שאם הם מתוקים מברך עליהם 'פרי העץ', ואם הם מרים, אינו מברך עליהם כלל, ואם מיתקן על ידי האור, מברך עליהם 'שהכל'.
וכתב המשנ"ב (ס"ק כג) שלגבי גרעיני פירות המתוקים, הרבה אחרונים חולקים על פסק השו"ע שאין מברכים עליהם אלא 'פרי האדמה' משום שלא נחשבים כגוף הפרי, ומכל מקום אם אוכלם לאחר הפרי, הם נפטרים בברכת הפרי משום שהם טפלים לו. ולגבי גרעיני פרות המרים שמיתקן, כתב המשנ"ב (ס"ק כה) שאף שיש מהאחרונים שטענו שלשיטת השו"ע שהגרעינים נחשבים כגוף הפרי גם בזה יש לברך 'פרי העץ' [ועיין שם מה יש מבארים בזה], מ"מ לדינא יש לקיים פסק השו"ע אחר שגם לגבי גרעינים המתוקים דברי הרבה אחרונים שיש לברך 'פרי האדמה', א"כ במרים ומיתקן ודאי יברכו 'שהכל'.
בזמננו שיש סוגי גרעינים שהם מזן מיוחד שמגדלים רק עבור הגרעינים, כתבו הפוסקים שהברכה על גרעינים אלו תהיה כברכת הפרי עצמו, וכגון 'גרעיני אבטיח' קלויים, 'גרעיני דלעת' [לבנים] שכתבו הגר"נ קרליץ (חוט שני ריבית עמ' קנב) וכן בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ד תשובה י) וכן דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"א פל"ו אות ח-ט), שכיון שנוטעים זן מיוחד של דלעת עבור קליית הגרעינים, א"כ הגרעינים נעשו כפרי עצמו. אכן, אם קנה לביתו דלעת למאכל, והוציא הגרעינים וייבשם בשמש כדי להשתמש בהם למאכל של 'פיצוחים', דעתם, שברכת גרעינים אלו תהיה 'שהכל', כי עיקר זריעת הדלעת היה בשביל הפרי והגרעינים גדלו כטפלים לפרי ודינם כגרעינים מרים שהומתקו שברכתם 'שהכל' [וראה בדבריהם האם צריך זן מיוחד, או די בנזרע לדעת זה].
ולגבי גרעינים שחורים [חמניות] כתב בשו"ת אור לציון (שם) שיהיה שונה הדין, ובכל אופן תהיה ברכתם 'פרי האדמה', כיון שאין בצמח עצמו של החמניות פרי, אלא הגרעינים עצמם העיקר, ולכן לא נחשבים כטפלים כשאר פירות. ואם שעיקר גידול החמניות הוא עבור שמן, מ"מ כיון שהשמן היוצא מהם הוא זיעה בעלמא, ואין לו שם פרי, אין הגרעינים טפלים אליו, ואין חשיבות אלא במה שמגדלים אותו לדבר ששם פרי עליו, והיינו הגרעינים.