דיני 'בסיס לדבר האסור'
* חפץ של היתר שמונח עליו חפץ מוקצה, באופן שחפץ ההיתר אינו נחשב כ'בסיס' למוקצה – אם צריך להשתמש בחפץ ההיתר בשבת, ינער תחילה את המוקצה מעליו על ידי הטיית חפץ ההיתר הצידה, וכדומה.
* חפץ של היתר שהניחו עליו חפץ של מוקצה, אך לא היה בכוונת המניח שהמוקצה יהיה מונח שם בשבת, אלא ששכחו שם – אין חפץ ההיתר נחשב כ'בסיס לדבר האסור'.
* מי שהניח חפץ של מוקצה בארון או במגירה, על גבי חפץ של היתר, אך אין בכוונתו שיהיו מונחים דווקא כך – נחלקו הפוסקים אם חפץ ההיתר נחשב כ'בסיס' למוקצה; ובמקום הצורך ניתן להקל.
* אין דין 'בסיס לדבר האסור' חל אלא על חפץ של היתר, שהמוקצה היה מונח עליו במשך כל זמן 'בין השמשות'; ויש שמחמירים אף במקרה שהמוקצה היה מונח עליו רגע אחד מתוך בין השמשות.
* ראובן שהניח חפץ של מוקצה, על גבי חפץ של היתר השייך לשמעון, על דעת שיהיה מונח שם בשבת, ועשה זאת ללא נטילת רשות משמעון – אין חפץ ההיתר נחשב כ'בסיס לדבר האסור'. אולם, במקרה שאילו ידע שמעון היה מרוצה מכך, וכגון שמעשהו של ראובן נועד למניעת נזק משמעון – נחשב חפץ ההיתר כבסיס לדבר האסור.
* חפץ ציבורי – אין כוח ליחיד לאוסרו מדין 'בסיס', ולכן, לדוגמה, אם הניח אדם מוקצה על גבי שולחן בבית הכנסת – אינו נאסר מדין בסיס.
ילד המחזיק מוקצה בידו
* אסור לאדם לשאת בידיו בשבת ילד המחזיק חפץ מוקצה בידו, משום שמטלטל בכך את המוקצה; ומותר לנער את ידו של הילד כדי שחפץ המוקצה יפול ממנה, על מנת שיהיה מותר לשאת את הילד.
* ילד המחזיק בידו חפץ מוקצה בעל ערך, כגון שטר כסף או משחק אלקטרוני יקר – יש מהראשונים שסוברים שאסור לאחוז בידו וללכת עמו, אף ללא נשיאתו על הידים; ויש חולקים.
מוקצה בחפצים שונים
* בגד שעטנז הוא מוקצה בשבת, כיון שאינו ראוי לשימושו הייעודי; ויש שהורה שאף בגד שספק אם יש בו שעטנז – שאסור ללובשו מחמת הספק – הריהו מוקצה עד לבדיקתו.
* טלית שנקרעו ממנה חוטי הציצית ונפסלו – יש שהורה שאינה מוקצה בשבת, כיון שהשואל בגד פטור מלהטיל בו ציצית במשך שלושים יום הראשונים, ונמצא שהבגד ראוי לשימוש לאדם אחֵר.
* הנוהג כדעת האוסרים פתיחת קופסת שימורים בשבת (מדאורייתא), ואדם אחֵר פתחהּ בשבת – אסור לו לאכול את המאכל שבתוכה.
* מי שטעה ונטל לידו בשבת מוקצה 'מחמת גופו' או 'מחמת חסרון כיס' – לדעת רוב הפוסקים אסור להוסיף ולטלטלו. אולם, מוהל שנטל לידו סכין של מילה, רשאי לכל הדעות לטלטלהּ לאחר הברית עד למקום הראוי להניחהּ בו. ברם, בדרך כלל המוהל הוא העושה את ה'פריעה', ובשעת הפריעה עליו להניח את הסכין מידו, ולכן כתבו הפוסקים עצות שונות להתיר את הטלטול לאחר מכן.
* שעון יד שיש בו כפתור להדלקת נורה וכדומה – הרגיל להשתמש בכפתור בשבת, לא יענוד את השעון בשבת ללא סימן היכר או כיסוי; ויש שהורה כי כל אדם צריך לנהוג כן.