יום שלישי כ"ה באייר תש"פ
באיזה מקרה אוכלים 'מרור' בתחילת ה'סדר' ו'כרפס' אחרי המצה?
אדם שיש ברשותו בליל הסדר רק ירק אחד, הראוי לקיום מצות מרור, ואין בידו ירק נוסף לצורך ה'כרפס' – לדעת השולחן ערוך יברך עליו לאחר הקידוש 'בורא פרי האדמה' ו'על אכילת מרור', ויאכל פחות מ'כזית' לשם 'כרפס', ולאחר אכילת המצה יטבול 'כזית' בחרוסת ויאכלנו לשם מצות מרור.
ויש אומרים, שלאחר הקידוש יקיים את מצות המרור, ולאחר אכילת המצה יטבול מעט מהיֶרק במי מלח – כנהוג ב'כרפס' – ויאכלנו לשם 'כרפס', כלומר לשם טיבול שני הנדרש בלילה זה מלבד טיבול המרור בחרוסת. ולדעה זו, ניתן לבצע את הטיבול הנדרש ל'כרפס' בטבילת ה'כורך' בחרוסת (ראה שו"ע לעיל, א), ואין צורך בטיבול נפרד.
[שו"ע תעה, ב, ומשנ"ב כו-כח]
הבולע מצה או מרור – האם קיים בכך את מצוַת אכילתם?
באכילת מצַּת המצוה בליל הסדר, לכתחילה יש ללעוס את המצה כדי לחוש בטעמהּ; ובדיעבד, אף אם בלע את המצה ללא לעיסה כלל, ואף אם עטף אותה בדבר מאכל אחר, כך שפיו וגורנו אף לאל נגעו במצה – יצא ידי חובה.
אולם, המלפף את המצה בדבר שאינו מאכל ובלעהּ – לא יצא ידי חובתו, כיון שאכילה כזו אינה נחשבת כ'דרך אכילה'. ומסיבה זו, הניזון באמצעות צינורית המוחדרת לגופו, אינו יכול לקיים מצות מצה, כיון שבליעת המצה דרך הצינור אינה דרך אכילה.
והבולע מרור ללא לעיסה, לא יצא ידי חובת אכילת מרור, משום שחלק ממצוַת אכילת מרור הוא טעם היֶרק שיש בו מרירות, אשר אינה מורגשת כי אם על ידי לעיסה.
[שו"ע תעה, ג, ומשנ"ב כט, ל ו־לג; ביאורים ומוספים דרשו, 34]
האוכל מצה שלא לשֵׁם קיום המצוה – האם יצא ידי חובתו?
האוכל מצה בליל הסדר שלא לשֵׁם קיום מצוַת אכילת מצה – לדעת השולחן ערוך, אם ידוע לו שהוא אוכל מצה, ושהלילה הוא ליל הסדר, יצא ידי חובה. ויש אומרים שאינו יוצא ידי חובה אלא כשמתכוון לשם אכילת מצה. ואם אמר במפורש שאין כוונתו לשם מצוה – לכל הדעות לא יצא ידי חובה.
וילד שאינו מבין את ענין המצוה שבאכילת המצה, אך מסוגל לאכול 'כזית' ממנה במהירות הנדרשת לקיום המצוה – חובה לחנכו באכילת מצה, עם הברכה. ויש שהורה שבנוגע לקטן ניתן להקל ולחשב את זמן אכילת כזית מצה עד תשע דקות. ואם אינו מסוגל לאכול במהירות הנדרשת, אין לחנכו בברכת 'על אכילת מצה'.
[שו"ע תעה, ד, ומשנ"ב לד ו־לו; וראה שעה"צ לו; ביאורים ומוספים דרשו, 37]