הרב צבי וינברג
"וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב" (במדבר י"ג, י"ז)
בהקדמת הגר"ח מוואלזין זצ"ל על ספרא דצניעותא עם פירוש רבו הגר"א זצ"ל, מביא דבר נפלא על הגר"א מביא: "והתבונן נפלאות שפעם אחת ביום א' דפסח הוו יתבי גביה רבינו תרי תלמידי מתלמידיו החשובים, ומאשר היו יודעים שזה דרכו בקודש מעולם בהפלגת שמחתו וחדות ה' מעוזו, אשר היה שש ושמח ביום טוב כמצווה עלינו בתורתו יתברך שמו. וכאשר ראו אז שאין שמחתו במילואו וטובו כל כך כהרגלו, שאלו פיו הקדוש על זה, ולא רצה להשיב, ויפצירו בו מאד.
לא יכול להתאפק ואמר, מוכרחני לגלות לכם מה שאין דרכי מעולם בזה, לקיים "דאגה בלב איש ישיחנה – לאחרים". כי בזו הלילה בא אלי אליהו וגילה לי ענינים וחידושים נוראים אין חקר בשם ע"ב על פסוק 'עלו זה בנגב'. ובעמדי בבוקר מרוב הפלגת השמחה לא יכולתי להתאפק, והרהרתי בהם קודם ברכות התורה, ונענשתי, שתיכף נעלמו ממני ואינם. והוא ז"ל לפי שיטתו הנקיה בשו"ע או"ח שגם הרהור בדברי תורה נאסר קודם ברכת התורה.
ונחמוהו וברכו לו שהשי"ת יחזיר לרבינו את אבידתו, ואחר זמן מה שאלו אחד מהם אם כבר הוחזר לו אבידתו והשיב ברוך ה' שנתגלו לי שנית, והמה כ"ב מאות וס' אופנים, וכאשר ידעתי מפני מה נתעלמו ממני כן אני יודע מפני מה נתגלו לי שנית, ואמר לי שבאופן אחד מהם אני יודע כוחות כל הבריות וכל אבר מה ענינו", ע"כ.
ענין הגילויים בשעת השינה מובא בגר"א בביאורו למשלי על הפסוק (יט,כג) "יִרְאַת ה' לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע", שהענין שנתן הקב"ה בטבע האדם שיישן, כדי שיעלה נשמתו לישיבה של מעלה ושם מגלין לה רזי תורה, מה שאי אפשר לאדם ללמוד בשבעים שנה לומד שם בשעה אחת, אך מאותו הלימוד אינו בא לו שום שכר כלל אלא שזהו הוא השכר בעצמו אבל מה שלומד ביום היא מביאתו לידי חיי העוה"ב.
(קב ונקי)